Part 6 Chapters 7-9

1 (ז) ומעתה יש להקדים בתחלה וקודם להידיעה בפרטות כל ההשתלשלות ענין הנזכר לעיל (באות ד')

בחיבור הפרט עם הכלל דווקא כו'

בהיות ידוע לכל מעיין בספר הזוהר ובספרי הקבלה האמיתים בהשתלשלות והתלבשות הפרצופים כו' בסדר קצר ההכרחי לכל אדם לידע

מתחלה אחדות הפשוטה מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בסוף עולם השפל שלנו שהוא בא בחיבור וקשר אחד ממש מראש לסוף ממש כשלשלת כו' שמשתלשל מעילה לעילה כו'

ואור הראשון דאחדות הפשוט שנקרא עילת כל העילת הוא הנקרא ראשון או קדמון כמו שכתוב אני ראשון ואני אחרון

אני ראשון הוא בחינת מלכות דאין סוף אחר הצמצום הראשון הנקרא מקום פנוי כו'

ואני אחרון סוף הכל הוא בחינת מלכות דמלכות דעשיה מקור התהוות זה העולם השפל

ונעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן והיו לאחדים ממש כשלשלת שהאחרונה ביותר קשורה בהעליונה ביותר

וזה שכתוב ראו כי אני אני הוא, בלא שינוי מראש לסוף כלל

והגם שידוע שיש ריבוי פרטי השתלשלות מאד מאד מראש לסוף, הנה זה כל האדם בהתבוננות כל פרטי פרטיות מראש לסוף, לחבר הכל ליחוד הכללי דאחדות הפשוט הנקרא ראשון

וכמו שכתוב אני אני הוא ממש וכמו שכתוב אני יהו״ה לא שניתי כו'

וזהו עיקר קוטב היסוד המוסד בהתבוננות הפרט דוקא, שיומשך הכל אל הכלל כנזכר לעיל.

2 וביאור הדבר למתחילים, הנה ידוע בדרך קצרה בסדר ריבוי השתלשלות דבחינת הקו וחוט שנמשך אחר צמצום הראשון, הוא כך

דבתחלה קודם הצמצום הראשון היה הוא ושמו בלבד כו'

דהיינו עצמיות אין סוף ברוך הוא ואורו וזיוו הנקרא שמו

הכל היה בבחינת עצמיות שלו בבחינת אין סוף ממש, והיה ממלא את כל החלל כו'

ואחר כך צמצם את עצמו ונשאר בחינת רשימו מן הצמצום שבחלל זה

ומרושם זה נמשך בחינת הקו וחוט בבחינת מקיף ופנימי כו'

ונקרא אור אין סוף שלפני הצמצום בשם טהירו עילאה ובחינת מקיף הכללי דקו זה בראשיתו נקרא טהירו תתאה כידוע

ואחר כך נמשך על ידי צמצום, מלכות דאין סוף להיות כתר דאדם קדמון

וממלכות דאדם קדמון נעשה כתר לעתיק יומין ואריך אנפין

וממלכות דאריך אנפין נעשה כתר לאבא ואמא וממלכות דאבא ואמא נעשה כתר לזעיר אנפין ומזעיר אנפין לנוקבא עד שממלכות דאצילות נעשה כתר לבריאה

וכך מבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה עד בחינת מלכות שבמלכות דעשיה סוף הכל כו'

3 ונמצא סוף הכל שהוא מלכות דמלכות דעשיה, נעוץ בתחלת הכל שהוא בחינת מלכות דאין סוף שמתצמצם להיות כתר לאדם קדמון

כמו שכתוב בעץ חיים בהתחלתו בשער הכללים, והיינו אני ראשון ואני אחרון כנזכר לעיל

(מה שאין כן בחינת עצמות אור אין סוף שלפני הצמצום לא נקרא עדיין גם בשם תחלה וסוף כי הרי הוא בחינת אור עצמות עדיין כמו שהוא טרם שנמשך בשביל השפעה למטה

כמו שכתוב אתה קדוש ושמך קדוש כו' כידוע)

4 והנה אחר, היחוד

בהתבוננות היטב בכל פרטי ההשתלשלות מריש כל דרגין שהוא מלכות דאין סוף עד מלכות דעשיה דוקא, אזי יומשך הכל אל המקור הראשון שהוא בחינת עצמיות אור אין סוף שלפני הצמצום

והיינו כוונה כללית דפסוק ראשון ביחודא עילאה דקריאת שמע

יהו״ה אחד, אחדות פשוט ממש שלפני הצמצום הראשון, שעל זה אמר בספר יצירה לפני אחד מה אתה סופר

למעלה מי׳ ספירות כו' וכמאמר אנת הוא חד ולא בחושבן י׳ ספירות כו' וכידוע

וכוונה כללית דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ביחודא תתאה הוא בחינת מלכות דאין סוף אחר הצמצום

שעל זה אמר מלכותך מלכות כל עולמים, עד מלכות דעשיה שהוא ענין אני ראשון ואני אחרון הנזכר לעיל

5 וכל יחוד וחיבור דראש לסוף זה אחר ההתבוננות בפרטיות רבות שביניהם אינו רק כמו פרט אחד לגבי בחינת הכלל הכוללם יחד

שהוא בחינת מקיף הכללי דעגול שמקיף לקו

וגם הוא פרט אחד יחשב לגבי עצמיות אור אין סוף שלפני הצמצום שנקרא טהירו עילאה

שלמעלה מהיות גם בחינת כלל לפרט, מאחר שנקרא קדוש ומובדל בבחינת העצמיות

וזהו פירוש יחיד חי העולמים

מבחינת יחיד זה נמשך על ידי צמצום הראשון הנזכר לעיל להיות נקרא חי כל העולמים דאבי''ע שבקו בבחינת מקיף ופנימי כו' וכידוע ודי למבין.

6 ואחר שיבואר לאדם ביאור כל פרט בסדר השתלשלות זאת, הצריך לכל אדם לידע ולקבוע בנפשו

הנה תמיד כל ימי חייו ירגיל מוחו ולבו אחר טוב ידיעתו ורגילותו תמיד בכל פרטיהם דווקא

לעשות הקיצור מן האריכות מראש לסוף יחד

6.1 עד שברגע א' ממש בהתבונן בנפשו בסוף הכל, שהוא השגות איכות התהוות יש מאין הגשם דגלגלים וד' יסודות הגשמיים וכל פרטי עולם הזה השפל

כמו שכתוב שאו מרום עיניכם, בראיה גשמיית, וראו מי ברא אלה, בגשמיות התהוותם ליש גמור ממש בצמצום היותר אחרון

שבזה ממש שורה בבחינת אין סוף דוקא מבחינת תחלת הכל, שהוא בחינת מלכות דאין סוף שלפני מקור האצי'

6.2 וע"כ לא נזכר בכל ספר תהלים בשבחי גדולת יהו״ה רק בדרך פשוט, בגדולות ונפלאות מעשה יהו״ה בשמים וארץ וכל צבאם הגשמיים דוקא

ולא נזכר שבחי גדולתו בעולמות העליונים רוחניים עד רום המעלות שלפני האצילות כו'

6.2 מפני שנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנזכר לעיל וכמו שכתוב אני אני הוא ממש וכו' ועצמיות אור אין סוף הוא הסובב כו' ודי למבין.

וזהו אמיתית המכוון בהתבוננות בפרט כנזכר לעיל

(וגם שלפי החשבון בפרטי ההשתלשלות, רחוק מאד מאד מראש לסוף, אבל באמת קרוב מאד בלי הפסק והסתר כלל באמצע

וכמו שכתוב אני אני הוא ומבלעדי באמצעיתא כו' ודי למבין)

(וכמו שכתוב כי האלהי״ם עשה את האדם קדמאה ראשית הקו, ישר מראשו לסופו עד עקב דאדם קדמון שמסתיים בסוף העשיה בבחינת יושר

שהוא ההתכללות גמור מראשו לסופו, והמה בקשו חשבונות רבים בבחינת העגולים כו' בפירוד והתחלקות זה למעלה מזה כו')

7 ויובן כל הנזכר לעיל בדרך קצרה מאד בבחינת הכתרים שבכל עולם

שאין בכתרים בחינת השתלשלות עילה ועלול בריחוק המדרגה כלל

כמו בחינת הרצון הפשוט שבעצמיות אור אין סוף, כמו שכתוב כשעלה ברצונו הפשוט כו', בחינת מלכות דאין סוף עצמה כשעלה במחשבה הפשוטה אנא אמלוך כו' שהוא למעלה מרצון להאציל או לברוא כו'

רק בחינת היולי עדיין

וממנו נתצמצם תחילה בחינת רצון הקדום שנקרא כתר לאדם קדמון

ואחר כך הרצון להאציל, בחינת כתר דאצילות בכלל

ואחר כך הרצון לברוא, בחינת כתר שבמלכות דבריאה, ואחר כך כתר מלכות דיצירה כו' עד כתר מלכות דעשיה, הרצון לעשות

וכמו שכתוב כל אשר חפץ יהו״ה עשה כו'

ומהו ההפרש באדם התחתון בבחינת רצונו ועצמותו ההיולי שהיה כלול בו ד' רצונות

כמו רצון לעצמות גופו לרצון לפעול ולעשות היותר אחרון, הכל משרש ומקור אחד יצא כו'

כך אין הפרש ממש בין בחינת רצונו הפשוט שנמשך להיות רצון להאציל, לבחינת רצונו הפשוט שנמשך להיות חפץ יהו״ה בכל אשר עשה בסוף עולם העשיה שלנו כו' ודי למבין

1 כי כמו שכתוב בראשית, בחכמתא ברא, כך בחכמה יצר ועשה

כמו ברצון, שברא ויצר ועשה הכל ברצון אחד

רק שנשתלשל וירד מעולם הבריאה לעולם היצירה ומעולם היצירה לעשיה בירידת מדריגות עילה ועלול

כמו ממלכות דכתר דבריאה נעשה כתר ליצירה כו'

כך בחכמה אחד ברא ויצר ועשה

רק שירד ונשתלשל מבריאה ליצירה כו'

דהיינו שנמשך מבחינת מלכות שבחכמה דבריאה לחכמה שבמלכות דיצירה

ועל דרך זה מיצירה לעשיה עד חכמה שבמלכות דעשיה שעל זה אמר כולם בחכמה עשית, וכן יהו״ה בחכמה יסד ארץ וכהאי גוונא

(והגם שדרך פרט הרי משתלשל מבחינת מלכות דמלכות דבריאה להיות כתר ליצירה והחכמה דיצירה ממלכות דכתר דיצירה, מכל מקום דרך כלל כל בחינת עילה ועלול מעולם לעולם נמשך מזה לזה שלא על ידי צמצום רבוי הממוצעים שביניהם

כמו ויהו״ה נתן חכמה לשלמה, שהיה בעולם העשיה

הרי נמשך השפעה זו מחכמה שבעצמיות אור אין סוף לחכמה דאדם קדמון

ומחכמה דאדם קדמון לחכמה סתימאה דעתיק יומין ואריך אנפין

ומשם לאור אבא דאצילות עד בחינת חכמה שבמלכות דאצילות

ומשם לחכמה שבמלכות דבריאה

וכן על דרך זה מבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה, עד שבא האור ושפע חכמה אלהי״ת הזאת בנשמת שלמה מחכמה שבמלכות דעשיה

וכן בהיכל קדש הקדשים שבבית המקדש האיר מכתר וחכמה שבעצמיות עד בחינת כתר וחכמה שבהיכל קדש קדשים דעשיה בלוחות וארון גשמיים שהיו עומדים בהיכל קדש קדשים הבנוי למטה, היה שורה מכתר וחכמה דהיכל קדש קדשים דעשיה הרוחניות כו'

(וכך אנו מבקשים, אתה חונן לאדם דעת כו' וחננו מאתך דוקא כו' ודי למבין)

(ועל דרך משל הנה יובן באדם התחתון, כמו שחכמתו העצמיות ההיולית כולל כל הסתעפות התפשטות אור חכמתו, עד לחוץ מעצמות שלו לגמרי

והוא עד שכל המלובש בעשיה גשמית, נבדלת לגמרי

ואין הפרש אצלו בין התפשטות חכמתו העצמיות בעצם שכלו להשכיל עיון שכלי, להתפשטות שלה בעשיה נבדלת

שהכל נקרא בשם התחכמות אחד, אלא שזה ברוחניות ובעצמותו יותר, ובעשיה בא בדבר נבדל

עד שלגבי בחינת העצמות ממש הרי הכל רק התחכמות אחד, רק שהולכת ומתפשטת מעיון שכלו למדותיו ולמחשבתו, עד שעושה ממש בחכמתו זו

כמו בהתחכמות בעסק משא ומתן כו')

וכמו ויאמר אלהי״ם יהי אור שבדיבור, ובא לידי מעשה כמו שכתוב ויהי אור

הרי התחלתו מבחינת חכמתו העצמית שבעצמיות המאציל

שהאציל האור ואחר כך ברא ויצר ועשה כו'

וכך הוא בכל פרטי התהוות הנאצלים והנבראים והנוצרים והמעשים מעצמות האין סוף כו'

כולם מיוחדים ומקושרים כל פרטיהם בעצמיות אור אין סוף שבאבי''ע

ואין הפרש לגבי עצמו בין ראשון לאחרון כלל

ואם כן מה שכתוב אני ראשון ואני אחרון קאי גם בבחינת החכמה שבראש האצילות עד חכמה שבסוף העשיה כו'

2 וכן יובן על דרך זה דרך פרט בחינת יחוד כללי בבחינת המדות ומחשבה דבור ומעשה שבכל עולם מד' עולמות דאבי''ע

2.1 שמדות דאצילות מתלבשים במדות דבריאה ומדות דבריאה במדות דיצירה ומדות דיצירה במדות דעשיה, עד שבחינת ו׳ קצוות דעשיה נעוץ בתחלת הכל, במדותיו העצמיים שלפני האצילות

שעל זה אמר המתנשא מימות עולם כידוע

והם בחינת ז׳ תחתונים דעתיק יומין עד ז׳ תחתונים דאדם קדמון עד מדות שבאור אין סוף עצמו הגנוזות בעצמות שלו ממש

כמו בחינת חסד שבאור אין סוף עצמו, שעל זה אמר חסדי יהו״ה כי לא תמנו כו' בבחינת אין סוף ממש

אנו אומרים יהי חסדך זה עלינו ממש

בבחינת חסד מצומצם שבמדות דמלכות דמלכות דעשיה שמאיר בעולם הזה כו'

2.2 וכן מבחינת מחשבה שבעצמותו נמשך עד בחינת מחשבה דמלכות דעשיה, אשר חושב לעשות בפועל ממש

וכן בדבור ומעשה כו', כי כמו שכל אשר חפץ ברצון העצמות עושה, כך כל אשר חפץ ברצונו העצמי חושב כו'

רק שיורד ונמשך בהשתלשלות עד חפצו ורצונו ושכלו ומחשבתו בעשיה בפועל ממש כו'

אבל הכל רק רצון ושכל ומדה ומחשבה ומעשה אחד תחשב לגבי בחינת העצמות ממש, כמובן מכל הנ"ל וד"ל.

2.3 ואחכ"ז הרי ישכיל האדם בהתבוננותו במי ברא אלה בגשמיות, איך שלא נבדל גם הפרט היותר אחרון מהמקור הכללי היותר ראשון

גם בכל פרט שבכל דבר ודבר כמו בבריאת שמים או ארץ או כל פרטי חלקי דומם צומח חי ומדבר

איך ששרשם ברוחניות דמלכות דעשיה עד רום המעלות אחוז וקשור כשלשלת כו'

וכמו שכתוב בראשית ברא, בקדמין ובחוכמתא כו' הרי בחינת כתר וחכמה שבאבי''ע מיוחדים

כך כל פרטיהם המסתעפים מהם במדות ובמחשבה דבור ומעשה שבכל עולם

(שהוא כללות עשר ספירות דכל עולם שהוא עתיק יומין ואריך אנפין ואבא ואימא וזעיר אנפין ונוקבא דאבי״ע(

עד בחינת עשיה דמלכות דעשיה, נעוץ סופן בתחלת הכל

דכמו שבקדמון האציל כו' כך בקדמון זה עצמו ברא ויצר ועשה, כמו שכתוב כל אשר חפץ כו'

2.4 וכך במדות, כמו הנה מקום אתי, בחי' ביטול הו׳ קצוות

לך יהו״ה הגדולה, בכל עולם לפי מה שהוא

עד בחינת מקום העצמי שנקרא מקומו, וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו

וכן מאמר הידוע דאיהו תפיס בכל עלמין ולית מאן דתפיס ביה, אפילו מחשבה ורצון הקדום כו'

ומכל זה הרי יובן בחינת יחוד וחיבור הפרט אל הכלל דרך כללות הכל מעצמיות אור אין סוף באבי''ע

מלבד בחינת היחוד שבכל עולם דרך פרט, בעשר ספירות שבו כו'

2.5 אך אף על פי שיודע האדם כל ביאור ההשתלשלות דאבי''ע בפרט, ימשוך נפשו ליחוד הפרט אל היחוד בכלל, עד עצמיות אור אין סוף ממש על דרך הנזכר לעיל וכהאי גוונא

מלבד היחוד וביטול כל עולם בפרט לגבי העצמות כו'

עד שיבוא לו כל ההתבוננות שמרחיב בפרט בענין זה, בקיצור מופלג

כמו מלכותך מלכות כל עולמים

שזהו בחינת מלכות דאין סוף במלכות דמלכות דעשיה על דרך הנזכר לעיל ברצון וחכמה ומדות כו'

כמו שכתוב ראו כי אני אני הוא ממש

וכן אני יהו״ה לא שניתי

בחינת אני הוא בחינת מלכות, שהוא בחינת אין דכתר, דנעוץ תחלתן בסופן

בכל עולם בפרט וכן דרך כללות הכל

ולזה אומר אני יהו״ה לא שניתי, בין מלכות דאין סוף למלכות דעשיה, כלל

וזה שכתוב מלכותך הוא מלכות כל עולמים עד מלכות דמלכות דעשיה, מטעם כל הנזכר לעיל ודי למבין:

1 (ט) אך הנה לכאורה אינו מובן מה שאמר אני יהו״ה לא שניתי

שזה מדבר במלכות דאין סוף עצמו

הרי אם בבחינת מלכות דעשיה יש בו שינוי בין דין לחסד, שהוא בחינת התפעלות כו', מוכרח שגם במלכות דאין סוף יש שינוי זה

מאחר שאמר אני אני הוא כו' כנזכר לעיל

וכן מלכותך מלכות כל עולמים בשווא ממש כנזכר לעיל

דהיינו כאשר עולה ברצונו הפשוט שבעצמות ממש, להיות חפץ חסד, הרי חפץ חסד העצמי הזה יורד עד למטה ממש בחפץ חסד דמלכות דעשיה

וכן להיפך כפי המובן מכל הנזכר לעיל

וגם הרי בכל יום מחדש מעשה בראשית למטה מטה

שהוא בקדמין ובחוכמתא דבראשית ברא

עד רום המעלות בעצמותו ממש

אם כן יש בחינת חידוש גם בעצמיות אור אין סוף

ואיך אמר אני לא שניתי כלל

וכן אנו אומרים אתה הוא קודם שנברא העולם כו' וכמו כן קודם שהאציל כו' וכידוע

ועל דרך משל מאדם התחתון, הרי יש שינוי גם ברצון העצמי מרצון של דין לרצון של חסד וכידוע

ואיך אנו אומרים יהי רצון מלפניך, רצון חדש, שיתהפך רצון של דין לחסד כו'

ואנו רואין שנויים רבים בכל יום ושעה כו' בכל אשר חפץ עשה תמיד בשמים ובארץ כו'.

2 והתירוץ לכל זה הוא ענין הצמצום כידוע

דאם היה השפע דרך עילה ועלול, היה נופל ענין שינוי התפעלות כו'

אבל מאחר שההמשכה בבחינת אור וזיו לבד, וגם הוא על ידי צמצום, על כן אין בעצמות אלהו״ת שום שינוי כלל, גם במלכות דמלכות דעשיה

וכך הוא עד רום המעלות

ואחר הצמצום יש בחינת שינוי, וזהו מצד המקבלים לבד כידוע.

וביאור ענין ההפרש בין אור לשפע ידוע לכל

ואמנם גם בבחינת אור הוצרך להיות על ידי צמצום

ועל כן צריך כל אדם לידע ענין הצמצום ולהתבונן בו בכל עולם לפי ערכו

כי הוא העיקר בכלל היחוד האלה״י באין שינוי לגבי העצמות

וכמו קמיה כחשיכה כאורה, רוחניות וגשמיות שוין, עד אצילות ועשיה שוין כידוע

3 הגם שזהו לגבי בחינת המקיף בלבד הנקרא סובב כל עלמין בכלל ובפרט

שלמעלה מהדרגת האור שבבחינת ממלא כל עלמין כידוע

אך הנה גם בבחינת אור פנימי, בחינת ממלא בכלל ובפרט, אין שינוי כו'

ועליון ותחתון שבו שוין

כמו שכתוב אני לא שניתי, ואני הוא בחינת ממלא כידוע

וכן מה שכתוב את השמים ואת הארץ אני מלא, בהשוואה אחת דווקא מלא

זה גם כן בבחינת אור פנימי וכמאמר לית אתר פנוי מיניה כידוע

והיינו משום דגם בבחינת ממלא בא ירידת האור והשפע על ידי צמצומים דוקא

4 וכידוע דגם בבחינת הקו וחוט שנמשך מעצמות אור אין סוף שנקרא ממלא כל עלמין דאבי''ע בכלל, הרי הוא נמשך על ידי צמצום בתחלה בעצמות

והוא צמצום הראשון הנקרא מקום פנוי וחלל ריקן כו' כמו שכתוב בעץ חיים

וכן בירידת הקו למטה בבחינת עגולים ויושר כו' עד שנעשה בחינת כתר לאדם קדמון הוא על ידי צמצום

וכן מאדם קדמון לעתיק יומין ואריך אנפין כו'

וגם באצילות עצמו יש מסך בין כתר לחכמה בכלל

והוא מה שכתוב והבדילה הפרוכת פרסא בין כו' כמו שכתוב בזוהר

וכן מאבא ואימא לזעיר אנפין ומזעיר אנפין לנוק' כידוע

וממלכות דאצילות לבריאה יש מסך, והמלכות בוקע המסך ונעשה כתר לבריאה

ועל דרך זה יש מסך בין בריאה ליצירה ומלכות דבריאה בוקע המסך ונעשה כתר ליצירה

וכן מלכות דיצירה בוקע המסך ונעשה כתר לעשיה

עד מלכות דעשיה שנקרא המלך המרומם לבדו כו'

4 כמאמר רבותינו ז״ל כברייתו של עולם, ברישא חשוכא והדר נהורא

וכן משאמרו רבותינו ז''ל בתחלה עלה במחשבה לברוא במידת הדין, שהוא בחינת הצמצום דשם אלהי״ם שבמלכות דעשיה

כמו שכתוב בראשית ברא אלהי״ם, בחוכמתא, בקדמין, רצון וחכמה דמלכות דעשיה וכו' וד"ל:

5 ועפ"ז יתורץ הכל דמה שכתוב אני יהו״ה לא שניתי

בין רצון של חסד או דין בכל עולם דאבי''ע

היינו כמו שהוא קודם הצמצום ומסך שבוקע בו ונעשה כתר לעולם התחתון

ועל זה אמר יהי רצון מלפניך דייקא

וכל בחינת מעלה ומטה שבעולם זה שוין כו'

אבל אחר הצמצום נמשך הרצון בחכמה ומדות בשינויים עד מלכות דעשיה, אומרים יהי רצון מלפניך, בשינוי לענין עשיה בפועל ממש, מדין לחסד וכהאי גוונא ודי למבין: