(ט) אך הנה לכאורה אינו מובן מה שאמר אני יהו״ה לא שניתי

שזה מדבר במלכות דאין סוף עצמו

הרי אם בבחינת מלכות דעשיה יש בו שינוי בין דין לחסד, שהוא בחינת התפעלות כו', מוכרח שגם במלכות דאין סוף יש שינוי זה

מאחר שאמר אני אני הוא כו' כנזכר לעיל

וכן מלכותך מלכות כל עולמים בשווא ממש כנזכר לעיל

דהיינו כאשר עולה ברצונו הפשוט שבעצמות ממש, להיות חפץ חסד, הרי חפץ חסד העצמי הזה יורד עד למטה ממש בחפץ חסד דמלכות דעשיה

וכן להיפך כפי המובן מכל הנזכר לעיל

וגם הרי בכל יום מחדש מעשה בראשית למטה מטה

שהוא בקדמין ובחוכמתא דבראשית ברא

עד רום המעלות בעצמותו ממש

אם כן יש בחינת חידוש גם בעצמיות אור אין סוף

ואיך אמר אני לא שניתי כלל

וכן אנו אומרים אתה הוא קודם שנברא העולם כו' וכמו כן קודם שהאציל כו' וכידוע

ועל דרך משל מאדם התחתון, הרי יש שינוי גם ברצון העצמי מרצון של דין לרצון של חסד וכידוע

ואיך אנו אומרים יהי רצון מלפניך, רצון חדש, שיתהפך רצון של דין לחסד כו'

ואנו רואין שנויים רבים בכל יום ושעה כו' בכל אשר חפץ עשה תמיד בשמים ובארץ כו'.

והתירוץ לכל זה הוא ענין הצמצום כידוע

דאם היה השפע דרך עילה ועלול, היה נופל ענין שינוי התפעלות כו'

אבל מאחר שההמשכה בבחינת אור וזיו לבד, וגם הוא על ידי צמצום, על כן אין בעצמות אלהו״ת שום שינוי כלל, גם במלכות דמלכות דעשיה

וכך הוא עד רום המעלות

ואחר הצמצום יש בחינת שינוי, וזהו מצד המקבלים לבד כידוע.

וביאור ענין ההפרש בין אור לשפע ידוע לכל

ואמנם גם בבחינת אור הוצרך להיות על ידי צמצום

ועל כן צריך כל אדם לידע ענין הצמצום ולהתבונן בו בכל עולם לפי ערכו

כי הוא העיקר בכלל היחוד האלה״י באין שינוי לגבי העצמות

וכמו קמיה כחשיכה כאורה, רוחניות וגשמיות שוין, עד אצילות ועשיה שוין כידוע

הגם שזהו לגבי בחינת המקיף בלבד הנקרא סובב כל עלמין בכלל ובפרט

שלמעלה מהדרגת האור שבבחינת ממלא כל עלמין כידוע

אך הנה גם בבחינת אור פנימי, בחינת ממלא בכלל ובפרט, אין שינוי כו'

ועליון ותחתון שבו שוין

כמו שכתוב אני לא שניתי, ואני הוא בחינת ממלא כידוע

וכן מה שכתוב את השמים ואת הארץ אני מלא, בהשוואה אחת דווקא מלא

זה גם כן בבחינת אור פנימי וכמאמר לית אתר פנוי מיניה כידוע

והיינו משום דגם בבחינת ממלא בא ירידת האור והשפע על ידי צמצומים דוקא

וכידוע דגם בבחינת הקו וחוט שנמשך מעצמות אור אין סוף שנקרא ממלא כל עלמין דאבי''ע בכלל, הרי הוא נמשך על ידי צמצום בתחלה בעצמות

והוא צמצום הראשון הנקרא מקום פנוי וחלל ריקן כו' כמו שכתוב בעץ חיים

וכן בירידת הקו למטה בבחינת עגולים ויושר כו' עד שנעשה בחינת כתר לאדם קדמון הוא על ידי צמצום

וכן מאדם קדמון לעתיק יומין ואריך אנפין כו'

וגם באצילות עצמו יש מסך בין כתר לחכמה בכלל

והוא מה שכתוב והבדילה הפרוכת פרסא בין כו' כמו שכתוב בזוהר

וכן מאבא ואימא לזעיר אנפין ומזעיר אנפין לנוק' כידוע

וממלכות דאצילות לבריאה יש מסך, והמלכות בוקע המסך ונעשה כתר לבריאה

ועל דרך זה יש מסך בין בריאה ליצירה ומלכות דבריאה בוקע המסך ונעשה כתר ליצירה

וכן מלכות דיצירה בוקע המסך ונעשה כתר לעשיה

עד מלכות דעשיה שנקרא המלך המרומם לבדו כו'

כמאמר רבותינו ז״ל כברייתו של עולם, ברישא חשוכא והדר נהורא

וכן משאמרו רבותינו ז''ל בתחלה עלה במחשבה לברוא במידת הדין, שהוא בחינת הצמצום דשם אלהי״ם שבמלכות דעשיה

כמו שכתוב בראשית ברא אלהי״ם, בחוכמתא, בקדמין, רצון וחכמה דמלכות דעשיה וכו' וד"ל:

ועפ"ז יתורץ הכל דמה שכתוב אני יהו״ה לא שניתי

בין רצון של חסד או דין בכל עולם דאבי''ע

היינו כמו שהוא קודם הצמצום ומסך שבוקע בו ונעשה כתר לעולם התחתון

ועל זה אמר יהי רצון מלפניך דייקא

וכל בחינת מעלה ומטה שבעולם זה שוין כו'

אבל אחר הצמצום נמשך הרצון בחכמה ומדות בשינויים עד מלכות דעשיה, אומרים יהי רצון מלפניך, בשינוי לענין עשיה בפועל ממש, מדין לחסד וכהאי גוונא ודי למבין: