(ז) ומעתה יש להקדים בתחלה וקודם להידיעה בפרטות כל ההשתלשלות ענין הנזכר לעיל (באות ד')

בחיבור הפרט עם הכלל דווקא כו'

בהיות ידוע לכל מעיין בספר הזוהר ובספרי הקבלה האמיתים בהשתלשלות והתלבשות הפרצופים כו' בסדר קצר ההכרחי לכל אדם לידע

מתחלה אחדות הפשוטה מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בסוף עולם השפל שלנו שהוא בא בחיבור וקשר אחד ממש מראש לסוף ממש כשלשלת כו' שמשתלשל מעילה לעילה כו'

ואור הראשון דאחדות הפשוט שנקרא עילת כל העילת הוא הנקרא ראשון או קדמון כמו שכתוב אני ראשון ואני אחרון

אני ראשון הוא בחינת מלכות דאין סוף אחר הצמצום הראשון הנקרא מקום פנוי כו'

ואני אחרון סוף הכל הוא בחינת מלכות דמלכות דעשיה מקור התהוות זה העולם השפל

ונעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן והיו לאחדים ממש כשלשלת שהאחרונה ביותר קשורה בהעליונה ביותר

וזה שכתוב ראו כי אני אני הוא, בלא שינוי מראש לסוף כלל

והגם שידוע שיש ריבוי פרטי השתלשלות מאד מאד מראש לסוף, הנה זה כל האדם בהתבוננות כל פרטי פרטיות מראש לסוף, לחבר הכל ליחוד הכללי דאחדות הפשוט הנקרא ראשון

וכמו שכתוב אני אני הוא ממש וכמו שכתוב אני יהו״ה לא שניתי כו'

וזהו עיקר קוטב היסוד המוסד בהתבוננות הפרט דוקא, שיומשך הכל אל הכלל כנזכר לעיל.

וביאור הדבר למתחילים, הנה ידוע בדרך קצרה בסדר ריבוי השתלשלות דבחינת הקו וחוט שנמשך אחר צמצום הראשון, הוא כך

דבתחלה קודם הצמצום הראשון היה הוא ושמו בלבד כו'

דהיינו עצמיות אין סוף ברוך הוא ואורו וזיוו הנקרא שמו

הכל היה בבחינת עצמיות שלו בבחינת אין סוף ממש, והיה ממלא את כל החלל כו'

ואחר כך צמצם את עצמו ונשאר בחינת רשימו מן הצמצום שבחלל זה

ומרושם זה נמשך בחינת הקו וחוט בבחינת מקיף ופנימי כו'

ונקרא אור אין סוף שלפני הצמצום בשם טהירו עילאה ובחינת מקיף הכללי דקו זה בראשיתו נקרא טהירו תתאה כידוע

ואחר כך נמשך על ידי צמצום, מלכות דאין סוף להיות כתר דאדם קדמון

וממלכות דאדם קדמון נעשה כתר לעתיק יומין ואריך אנפין

וממלכות דאריך אנפין נעשה כתר לאבא ואמא וממלכות דאבא ואמא נעשה כתר לזעיר אנפין ומזעיר אנפין לנוקבא עד שממלכות דאצילות נעשה כתר לבריאה

וכך מבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה עד בחינת מלכות שבמלכות דעשיה סוף הכל כו'

ונמצא סוף הכל שהוא מלכות דמלכות דעשיה, נעוץ בתחלת הכל שהוא בחינת מלכות דאין סוף שמתצמצם להיות כתר לאדם קדמון

כמו שכתוב בעץ חיים בהתחלתו בשער הכללים, והיינו אני ראשון ואני אחרון כנזכר לעיל

(מה שאין כן בחינת עצמות אור אין סוף שלפני הצמצום לא נקרא עדיין גם בשם תחלה וסוף כי הרי הוא בחינת אור עצמות עדיין כמו שהוא טרם שנמשך בשביל השפעה למטה

כמו שכתוב אתה קדוש ושמך קדוש כו' כידוע)

והנה אחר, היחוד

בהתבוננות היטב בכל פרטי ההשתלשלות מריש כל דרגין שהוא מלכות דאין סוף עד מלכות דעשיה דוקא, אזי יומשך הכל אל המקור הראשון שהוא בחינת עצמיות אור אין סוף שלפני הצמצום

והיינו כוונה כללית דפסוק ראשון ביחודא עילאה דקריאת שמע

יהו״ה אחד, אחדות פשוט ממש שלפני הצמצום הראשון, שעל זה אמר בספר יצירה לפני אחד מה אתה סופר

למעלה מי׳ ספירות כו' וכמאמר אנת הוא חד ולא בחושבן י׳ ספירות כו' וכידוע

וכוונה כללית דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ביחודא תתאה הוא בחינת מלכות דאין סוף אחר הצמצום

שעל זה אמר מלכותך מלכות כל עולמים, עד מלכות דעשיה שהוא ענין אני ראשון ואני אחרון הנזכר לעיל

וכל יחוד וחיבור דראש לסוף זה אחר ההתבוננות בפרטיות רבות שביניהם אינו רק כמו פרט אחד לגבי בחינת הכלל הכוללם יחד

שהוא בחינת מקיף הכללי דעגול שמקיף לקו

וגם הוא פרט אחד יחשב לגבי עצמיות אור אין סוף שלפני הצמצום שנקרא טהירו עילאה

שלמעלה מהיות גם בחינת כלל לפרט, מאחר שנקרא קדוש ומובדל בבחינת העצמיות

וזהו פירוש יחיד חי העולמים

מבחינת יחיד זה נמשך על ידי צמצום הראשון הנזכר לעיל להיות נקרא חי כל העולמים דאבי''ע שבקו בבחינת מקיף ופנימי כו' וכידוע ודי למבין.

ואחר שיבואר לאדם ביאור כל פרט בסדר השתלשלות זאת, הצריך לכל אדם לידע ולקבוע בנפשו

הנה תמיד כל ימי חייו ירגיל מוחו ולבו אחר טוב ידיעתו ורגילותו תמיד בכל פרטיהם דווקא

לעשות הקיצור מן האריכות מראש לסוף יחד

עד שברגע א' ממש בהתבונן בנפשו בסוף הכל, שהוא השגות איכות התהוות יש מאין הגשם דגלגלים וד' יסודות הגשמיים וכל פרטי עולם הזה השפל

כמו שכתוב שאו מרום עיניכם, בראיה גשמיית, וראו מי ברא אלה, בגשמיות התהוותם ליש גמור ממש בצמצום היותר אחרון

שבזה ממש שורה בבחינת אין סוף דוקא מבחינת תחלת הכל, שהוא בחינת מלכות דאין סוף שלפני מקור האצי'

וע"כ לא נזכר בכל ספר תהלים בשבחי גדולת יהו״ה רק בדרך פשוט, בגדולות ונפלאות מעשה יהו״ה בשמים וארץ וכל צבאם הגשמיים דוקא

ולא נזכר שבחי גדולתו בעולמות העליונים רוחניים עד רום המעלות שלפני האצילות כו'

מפני שנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנזכר לעיל וכמו שכתוב אני אני הוא ממש וכו' ועצמיות אור אין סוף הוא הסובב כו' ודי למבין.

וזהו אמיתית המכוון בהתבוננות בפרט כנזכר לעיל

(וגם שלפי החשבון בפרטי ההשתלשלות, רחוק מאד מאד מראש לסוף, אבל באמת קרוב מאד בלי הפסק והסתר כלל באמצע

וכמו שכתוב אני אני הוא ומבלעדי באמצעיתא כו' ודי למבין)

(וכמו שכתוב כי האלהי״ם עשה את האדם קדמאה ראשית הקו, ישר מראשו לסופו עד עקב דאדם קדמון שמסתיים בסוף העשיה בבחינת יושר

שהוא ההתכללות גמור מראשו לסופו, והמה בקשו חשבונות רבים בבחינת העגולים כו' בפירוד והתחלקות זה למעלה מזה כו')

ויובן כל הנזכר לעיל בדרך קצרה מאד בבחינת הכתרים שבכל עולם

שאין בכתרים בחינת השתלשלות עילה ועלול בריחוק המדרגה כלל

כמו בחינת הרצון הפשוט שבעצמיות אור אין סוף, כמו שכתוב כשעלה ברצונו הפשוט כו', בחינת מלכות דאין סוף עצמה כשעלה במחשבה הפשוטה אנא אמלוך כו' שהוא למעלה מרצון להאציל או לברוא כו'

רק בחינת היולי עדיין

וממנו נתצמצם תחילה בחינת רצון הקדום שנקרא כתר לאדם קדמון

ואחר כך הרצון להאציל, בחינת כתר דאצילות בכלל

ואחר כך הרצון לברוא, בחינת כתר שבמלכות דבריאה, ואחר כך כתר מלכות דיצירה כו' עד כתר מלכות דעשיה, הרצון לעשות

וכמו שכתוב כל אשר חפץ יהו״ה עשה כו'

ומהו ההפרש באדם התחתון בבחינת רצונו ועצמותו ההיולי שהיה כלול בו ד' רצונות

כמו רצון לעצמות גופו לרצון לפעול ולעשות היותר אחרון, הכל משרש ומקור אחד יצא כו'

כך אין הפרש ממש בין בחינת רצונו הפשוט שנמשך להיות רצון להאציל, לבחינת רצונו הפשוט שנמשך להיות חפץ יהו״ה בכל אשר עשה בסוף עולם העשיה שלנו כו' ודי למבין