Part 1: Chapters 10-15

1 (י) ומעתה הנה יש להבין דרך פרט בכל ד' עולמות דאבי''ע, דהיינו בכל פרטי ענין עשר ספירות דאבי''ע אורות וכלים והתלבשותן זה בזה

בכל פרטיהן, גם בכל ספירה שמתחלקת לפרטי פרטיות

כמו גם בבחינת חסד דמלכות שבחכמה שבמלכות דחסד וכהאי גוונא

וענין יחודם והתכללותם בבחינת הכתר שבכל עולם, שהוא בחינת הממוצע בין עולם העליון לתחתון הימנו

כידוע הכלל דרך קיצור שמבחינת מלכות שבעליון נעשה כתר לתחתון, עד רום המעלות.

2 אך הנה מתחלה יש לכל מתבונן להתבונן במקור הראשון הנקרא מקורא דקולא

שהוא בבחינת עצמות אור אין סוף שלפני הצמצום הנקרא מקום פנוי הנזכר לעיל

גם שם דרך פרט דוקא

והוא הנקרא מאריך באחד, באחדות הפשוטה דוקא

ונחלק לג' מדריגות דרך כלל ובכל א' כלול מי׳ ספירות

והוא יחיד ואחד וקדמון, והכל בבחינת עצמות אור אין סוף שלפני הצמצום הראשון הנזכר לעיל

בחינת יחיד משמעו לבדו ממש

והוא למעלה מהתאחדות נפרדים שנקרא אחד כידוע

ולפי זה בבחינת העצמות ממש לא יתכן לומר עדיין ענין עשר ספירות כלל

וכמו מלכות דאין סוף, שממילא מובן שקדם לזה בחינת כתר וחכמה כו'

ובאמת גם בבחינת העצמות דאור אין סוף שנקרא לבדו כלול בעצמו י׳ ספירות

אך שנקרא חכים לא בחכמה ידיעא כידוע, עד ולאו מכל אלין מדות כלל.

3 והענין הוא דבאמת כמו שעצמות האין סוף הוא אור פשוט בתכלית הפשיטות, כך ממש בחינת אורו וזיוו הנקרא אור אין סוף

דהיינו הוא ושמו בלבד כנזכר לעיל

והוא הנקרא טהירו עילאה

שזהו ענין ובחינת התגלות אור עצמותו כמו שהוא דוקא

והוא הנקרא יחיד, שאין עוד מלבדו לומר בו לשון התאחדות או לשון יחוד

וזהו אנת הוא חד ולא בחושבן י' כו'.

אך מה שאמרו חכים ולא בחכמה ידיעא כו' שיש על כל פנים חלוקי מדריגות, חכים ומבין חסדן ורחמן כו'

הכל לא מצד עצמותו, רק מצד מה ששיער בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל אחר הצמצום הראשון הנזכר לעיל

(וכמו שכתוב במקדש מלך בלשון האריז''ל עצמו ומבואר במקום אחר באריכות)

וזהו ענין כללות המאמר הראשון בזוהר, בריש הורמנא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה

פירוש בעצמות גלוי אורו הפשוט הנזכר לעיל שנקרא טהירו עילאה, גליף גליפו שהוא ענין חקיקת אותיות

ובריש הורמנא, שזה כשעלה ברצונו הפשוט, הוא בחינת כתר, ובחינת האותיות שחקק הוא בחינת המלכות דאור אין סוף

ואם כן יש ראש וסוף, כתר ומלכות, גם בבחינת עצמיות אור אין סוף

וביאורו שעלה במחשבה ורצון הפשוט אנא אמלוך

והכל בעצמותו עדיין, קודם ענין מה ששיער בעצמו בכח דוקא כל מה שיהיה לו רצון למלוכה בגלוי, והוא אחר הצמצום הנקרא מקום פנוי כו'

4 והדמיון בזה ידוע מכחות הנפש בהתגלות מרצון עד המעשה

שישנם כולם בפרט בהעלם אור עצמות הנפש שנקרא בחינת יחידה

כמו על דרך דוגמא כאשר האדם הוא חפץ חסד וטוב להטיב בדבר פרט, שזהו בא מצד שיש בו מדה זאת דחפץ חסד וטוב בבחינת עצמות נפשו, הנקרא יחידה

על כן בא חפץ חסד זה בגלוי מן העלמו

ומוכרח לומר בוודאי שחפץ חסד זה בעצמות נפשו הוא בבחינת כח היולי בעצמיות

לכלול כל מה שעתיד לחפוץ בחסד וטוב בכל פרטי פרטי הענינים שיבקשו ממנו

ואם כן בהכרח שקודם שעלה ברצונו וחפצו זה שבגלוי, להטיב חסדו בדבר זה הפרטי, היה כלול בעצמיות חפץ חסד ההיולי

4 ומוכרח לומר בוודאי שחפץ חסד זה בעצמות נפשו הוא בבחינת כח היולי בעצמיות

לכלול כל מה שעתיד לחפוץ בחסד וטוב בכל פרטי פרטי הענינים שיבקשו ממנו

ואם כן בהכרח שקודם שעלה ברצונו וחפצו זה שבגלוי, להטיב חסדו בדבר זה הפרטי, היה כלול בעצמיות חפץ חסד ההיולי

ויצא מן ההיולי להתגלות בדבר פרטי זה

4.1 ואנו רואים שיש בחפץ חסד זה שכל וחכמה ומדות ומחשבה ודבור ומעשה

אם כן ודאי במקור חפץ חסד זה בהעלמו, כשהיה כלול בעצמיות החפץ חסד ההיולי, גם כן מהתחלקות שכל ומדות ומחשבה דבור ומעשה שבו

אבל בבחינת עצמיות חפץ חסד ההיולי, כמו שהוא קודם שבא עדיין בדבר פרטי, הגם שבודאי גם שם יש התחלקות שכל ומדות כו', מכל מקום כלולים ומתאחדים בתכלית

5 וכמו כן במדה פרטית אחרת שבעצמיות, כמו מדת הגבורה והתפארת והנצח וכהאי גוונא עד בחינת המלכות שהוא מדת ההתנשאות

שכלול בודאי מי', רצון וחפץ למלוכה וחכמה ומדות ומחשבה כו'.

5.1 אך קודם שבא לבחינת התגלות בדבר פרט, כמו למלוך על מדינה זו וכהאי גוונא, כלולים ומתאחדים בתכלית בבחינת מדת המלוכה ההיולית העצמית

כמו בעצמות חפץ חסד ההיולי הנ"ל

7.1 מזה מוכרח לומר שיש כל פרטים הללו בהתפשטות הכלולה בעצם לגמרי, שאם לא כן מאין נמצאו פרטים הללו בגלוי ההתפשטות

כמו האור וזיו שכלול בעצם השמש, שיש בו בהעלם כל פרטי אופני זיו המתפשט וכהאי גוונא ודי למבין.

8 ונמצא ג' מדריגות זה אחר זה נמשך מעצמיות הנפש ממש, הנקרא בחינת יחידה

8.1 הא' י' כחות עצמיים והיוליים, כמו חפץ חסד העצמי והיולי וכהאי גוונא

כלולים בה בתכלית, כהתכללות כח התנועה בעצם החי וכהתכללות התפשטות החיות בעצם כנזכר לעיל

ולא יתכן בהם לומר לשון התאחדות מדברים נבדלים יחד

אחר שכלולים לגמרי בעצם, והיה כלא היה במציאות כלל וכלל כנזכר לעיל

8.2 והב' בחינת התפשטות י' כחות שמוכנים לבא בבחינת גלוי

כמו חפץ חסד העצמי ההיולי שבא לדבר חסד בדרך פרט

גם קודם שנמשך בפועל ממש, רק כשעתיד ומוכן לצאת לדבר פרט

שם יתכן ענין האחדות מכמה פרטים שבו

כמו שכל ומדות שבחפץ חסד זה הנמשך מהעלמות ההיולי הכללי כו'.

8.3 והג' כשנמשך ובא לאותו דבר פרט, רק שעדיין לא בא מצד העדר ומניעה

אבל ההכנה בעצמה כבר בשלימותה, ולא חסר רק לבא בהתגלות בפועל ממש

דהיינו שכבר שיער היטב בעצמו בדרך פרט לאותו דבר שבא לפועל ממש

והיינו שיער בעצמו בכח מה שצריך להביא בפועל

9.1 כמו על דרך דוגמא הנזכר לעיל בכח התנועה כשעתידה לצאת בגלוי בדבר פרט

וכמו התפשטות החיות להחיות לגוף כשמוכן לצאת

שכלולים שם ביחוד כללי כל החיות פרטיי'

9.2 ואח"כ הוא מה ששיער והכין כבר בכח התנועה איך להניע דרך פרט

וכן מה ששיער התגלות התפשטות רוח החיים, והוכן בו מה שעתיד להחיות בפועל ממש

וכמו כן דמיון כח הצומח כשמוכן להצמיח בפועל ממש, שיש בזה גם כן ענין ג' מדריגות הללו

9.3 והכל הוא טרם שבא הדבר עדיין בפועל ממש

כמו התנועה קודם שבאה בגשם הנפעל או החיות הרוחני קודם שבא בגשם הגוף

ששם משתנה ממהות רוחנית למהות גשם, שהוא בחינת תנועה גשמיות והחיות גשמיות

וכהאי גוונא בגשם הצמיחה כו'

שצריך לזה בחינת צמצום וכיווץ בגלוי זה הרוחני בתחלה, כדי שיבוא מכלל רוחניות לגשמיות (כמו שיתבאר באות הי''ב):

1 (יא) והנמשל מכל הנזכר לעיל בנפש יובן למשכיל למעלה בעצמות אור אין סוף שלפני הצמצום שנקרא יחיד

וכלול גם שם מעשר ספירות, ונקרא עשר ספירות הגנוזות בהעלם העצמות ממש

1.1 כמו בחינת חפץ חסד שכלול בבחינת עצמיות דאור אין סוף,

1.1.1 שמחמתו וסיבתו היה הרצון הפשוט לכל ההשתלשלות, שזהו בדבר פרט

כמו שכתוב בעץ חיים בהקדמה, כשעלה ברצונו הפשוט כו'

ובודאי סיבת עליית הרצון הפשוט בעצמותו היינו רק כי חפץ חסד הוא בעצמו

על כן עלה ברצונו להטיב חסדו להיות מקור למקור להשתלשלות דקו וחוט כו'

1.1.2 והרי זה על דרך דוגמא כשמחמת עצמיות המדה דחפץ חסד הכלולה בבחינת יחידה כנזכר לעיל, עולה ברצונו לעשות טוב וחסד בדבר פרט כנזכר לעיל

שבא בגלוי מן העלמו ההיולי דחפץ חסד, לכלול כל מה שיעלה בפרט ברצונו להטיב

הכל בא מחמתו וכחו כו'

1.1.3 וכמו שבגלוי רצון שבא מחמת חפץ חסד זה, כלול מי', חב''ד ומדות כו'

מזה מוכרח שגם בבחינת חפץ חסד ההיולי שכלול בעצמות ממש, כלול מי', חכמה ומדות כו'

רק שלא יתכן בהם לומר גם ענין ההתכללות והאחדות, אחר שכלול בעצמות בבחינת היולי עדיין כו'

1.2 וכמו כן במדה זולתה, כמו מדת הגבורה או הנצח והתפארת וכהאי גוונא

הכל הוא כלול בעצמיות דאור אין סוף שנקרא טהירו עילאה

והוא הנקרא יחיד שלמעלה מאחד פשוט כו'

1.2.1 עד בחינת מדת המלוכה בעצמות אור אין סוף שנקרא מלכות דאין סוף

גם הוא כלול בבחינת היולי העצמי דעצמות אור אין סוף

שהוא בבחינת אין סוף ממש

וכמו שחפץ חסד בבחינת אין סוף ממש בעצמות, או לחכמתו אין סוף, כך מדת ההתנשאות שכלול בעצמות אור אין סוף הוא בבחינת אין סוף

וכלול מי' בהעלם העצמות, שהוא בחינת הרצון והתענוג וחכמה ומדות שבמדות המלוכה

אך ענין אנא אמלוך שעלה ברצונו ומחשבתו הפשוט, היינו כשבא בדבר פרט, לבחינת ההשתלשלות בגלוי מהעלמו ההיולי

כנזכר לעיל במדה דחפץ חסד באדם למטה, וכנזכר לעיל במשל י' כחות הכלולים שבבחינת יחידה, בבחינת היולי ועצמיות כו'

שאינן נבדלים מן העצם כלל

וכמו כח התנועה שכלול בעצם החי, וכהתפשטות החיות ההיולי הכלול בעצם הנפש ממש כנזכר לעיל

2 ולמטה מזה הוא בחינת אור אין סוף המאיר ומתפשט

והכל עדיין בבחינת עצמותו לפני הצמצום

וזהו הנקרא אחדות הפשוטה

שיתכן שם בחינת התכללות ואחדות בעשר ספירות וגם הם נקרא עשר ספירות בלי מה, כי הוא למעלה גם מבחינת הכנה להשפעה למטה בגלוי עדיין

רק שמוכן לצאת מההיולי בדבר פרט

2.1 כמו חפץ חסד ההיולי הנזכר לעיל, כשבא לענין הרצון וחפץ חסד בהשתלשלות דקו כו'

גם שלא יצא עדיין בגלוי גמור, גם בעצמו, על כל פנים שם יתכן בחינת אחדות והתכללות

רק שנקרא אחדות הפשוטה בהיותו עדיין באור עצמותו הפשוט בתכלית

וכמו בחינת התחלקות שכל ומדות כו' שבחפץ חסד זה, שמחמתו הוא שעלה ברצונו וחכמתו להטיב כו' גם טרם בואו לגלוי כלל וכלל כו', וכנזכר לעיל במדריגה הב' בנפש האדם.

3 והג' כאשר מבחינת חפץ חסד זה הוא שעלה כבר ברצון ושכל כו'

והוכן בכל השיעור באותיות ששיער בעצמו איך יהיה איכות אופן ההשפעה ממש לחוץ מעצמותו

3.1 על דרך דוגמא מכח התנועה המוכן איך להניע

וכח החיות המוכן איך להחיות

כשמוכנים כבר בשיעור ואופן מוגבל, כנזכר לעיל בענין מדריגה הג' בנפש

3.2 ולמעלה, היינו מה ששיער בעצמות אור אין סוף שנקרא טהירו עילאה

באופן ושיעור מה שרוצה בהשתלשלות בפועל התגלות דקו עד סוף עולם העשיה

3.2 ולמעלה, היינו מה ששיער בעצמות אור אין סוף שנקרא טהירו עילאה

באופן ושיעור מה שרוצה בהשתלשלות בפועל התגלות דקו עד סוף עולם העשיה

שזהו מה שכתוב גליף גליפו בטהירו עילאה כנזכר לעיל

והוא הנקרא בחינת קדמון, דהיינו מה שקדם אופן הרצון להשפיע טרם שמשפיע עדיין בגלוי ממש

וזהו עדיין לפני הצמצום הראשון הנקרא מקום פנוי וחלל כו' כנ"ל וד"ל.

4 ומדריג' הד' הוא מה שאחר הצמצום הנזכר לעיל נשאר בחינת הרשימו ונמשך ממנו הקו

שהוא בכללות בחינת טהירו תתאה, בחינת מקיף כללי לכל השתלשלות דקו כו'

שזהו הבא בבחינת השפעה למטה מן העצמות,

4.1 כמשל חיות המתפשט בגלוי להחיות כו'

וככח התנועה שמתפשטת להניע הנפעל בגלוי כו'

שמשתנה ממהות רוחני למהות הגשמה כנזכר לעיל

4.2 וכמו צמיחה גשמית מצמיחה רוחנית

כך הוא ערך האור שאחר הצמצום לגבי האור העצמי שלפני הצמצום

דמשום זה הוצרך להיות ענין הצמצום הזה, רק בשביל שיוכל להיות הארת האור שבקו, שבא בשביל מקור לאבי''ע כידוע

5 אך עם כל זה הרי כל פרטי העשר ספירות דאבי''ע, הכל כלולים מתחלה בעצמות אור אין סוף בבחינת היולי ועצמי

ואחר כך על ידי הצמצום משתנה לפי אופן מוגבל בהשפעה הכללית דקו בבחינת סובב

5.1 והרי זה כדוגמת חיות הנפש הרוחנית כשבאה להחיות הגוף

שכלולה ברוחניות מכל פרטי חיות הגשמיות, ראיה ושמיעה שבגוף הגשמי כנזכר לעיל

(וענין הצמצום והרשימה יתבאר בסמוך)

6 (וזהו פירוש כללי למה שכתוב ברוך שאמר והיה העולם

פירוש שאמר בהעלם, ברצונו הפשוט שבמלכות דאין סוף, בהיותו עדיין כלול בחפץ חסד העצמי הנזכר לעיל

ואחר כך והיה, בגלוי אור המתפשט לדבר פרט להשתלשלות, להיות מקור לכל העולמות

ופירוש והיה העולם, היינו דווקא מן מה ששיער בעצמו בכח

שהוא שרש מה שמתהווה אחר כך העולם הכללי שנמשך מן הקו וכו' וכנזכר לעיל ודי למבין.

וברוך הוא, נסתר, היינו בחינת קדמונו של עולם

דהיינו מה ששיער בעצמו בכח כו'

וכמו שכתוב מגיד מראשית אחרית, מראשית הקו עד סופו כו'

ומקדם אשר לא נעשה עדיין

היינו מקדמונו של עולם הנזכר לעיל ונקרא ימי קדם, שקודם למה שנמשך בקו

והוא מה שקדם בעצמו בכח, מה שעתיד להיות בפועל כו' ודי למבין.

ומה שכתוב ברוך אומר ועושה כו', היינו מה שנמשך בקו בפועל ממש

ועושה בראשית כו', הוא כל שיעור קומת אדם קדמון כו'

וגוזר ומקיים, בתחלה, הוא בחינת קו המדה שלפני אדם קדמון

שהוא בחינת צמצום דרשימו שנמשך ממנו הקו כידוע, וכמו שיתבאר בעזרת השם בסמוך):

1 (יב) ומעתה יש להבין ביאור ענין הצמצום הראשון הנזכר לעיל ובחינת הרשימו שנשאר כו'

הגם שידוע ליודעים, הרי יש בזה פרטים רבים

וצריך להעמיק הדעת בהם ביותר כי זהו עיקר היחוד האמיתי בעצמות אור אין סוף

איך דכולא קמיה כלא כו', גם בבחינת כללות כל ההשתלשלות דקו וכו'

עד שיוכל אדם לכוון רצונו במסירת נפש לעצמות אור אין סוף לבדו

כמו שכתוב אתה הוא יהו״ה לבדך, אתה כו',

וזהו המלך המרומם לבדו, בחינת מלכות דאין סוף שלפני הצמצום

שמתנשא גם מימות עולם דאדם קדמון, שנקרא ימי קדם הנזכר לעיל

וזהו השמים, בחינת סובב הכללי שאחר הצמצום

ושמי השמים, שלפני הצמצום, לא יכלכלוך, גם בבחינת כלי לכלי, כמו גליף גליפו בטהירו עילאה כו' ודי למבין

וכמו שכתוב מי לי בשמים, שהוא גם בחינת סובב הכללי שלפני הצמצום שנקרא שמי השמים כו'

ועמך לא חפצתי בארץ, בבחינת קו וחוט בחינת ממלא הכללי כו'

2 והנה יש כמה אופנים במשלים שונים להשכיל ביאור ענין הצמצום הנקרא מקום פנוי כידוע למעיין

וכללותו עולה בסגנון א', והוא כדי שיוכל להיות אור אין סוף בבחינת השפעה בצמצום בבחינת קו, הוצרך לצמצם עצמות אורו שישאר בהעלם בעצמותו כו'

ולא יאיר כולו, רק אפס קצהו בלבד

כדי שיהיה אחר כך המשכות האור בדילוג הערך

3 והרי זה כמשל אור שכל עמוק ורחב שבעצמות המשפיע

שכדי שיומשך ממנו למקבל הבלתי ערך אליו, הוצרך המשפיע להעלים בעצמו כל עומק השגתו, ולא ישאר רק בחינת רושם, כנקודה א', מכל העומק והרוחב

3.1 ולא שנסתלק ונתעלם לגמרי

רק כמו השונה בדרך קצרה, שכל העומק ורוחב הפלפול ישנו בשכלו, רק שהוא נכלל לפי שעה בהעלם עצמותו בשעה שאומר הדין דרך קיצור

ומיד שישאלוהו ירחיב הדבר כו'

רק בשביל שיובן למקבל דרך זה הקצר, מעלים גם בעצמו לפי שעה כו' וכמו שכתוב במקום אחר באריכות

3.2 ומה שנשאר כמו נקודה, שהוא דרך קצרה, אין זה צמצום גמור ואמיתי

כמו המצמצם ומעלים לגמרי, שנחסר למקבל לגמרי

אלא הענין הוא שכולל בדרך קצר זה כל האריכות, לא יחסר דבר וחצי דבר

3.3 כמו שכלול בדין הקצר שבמשנה כל האריכות הפלפול שבגמרא

וכמו שלא נעלם ליודע כל הפלפול גם בשעה ששונה לעצמו דרך קיצור כו'

שנמצא שידיעתו באריכות מקפת בהעלם כל התגלות הקיצור

ולא שנסתלק לגמרי כשכחה וכהאי גוונא כו' וכמו שכתוב ביאור זה באריכות במקום אחר.

4 ואופן משל הב' מחיות הנפש בגוף גם כן עולה על דרך הנזכר לעיל

והוא בהיות שכדי שישתנה מחיי רוחניים שבעצם הנפש לחיי בשר, הוצרך להיות בחינת העלם וכיווץ האור של הנפש בתחלה

לפי שאין ערך ביניהם

4.1 ועם כל זה הרי מתפעלת הנפש ממקרי הגוף

אם כן גם אור הגשמת החיות תתחבר ונקשר אל אור עצמותה הרוחני

כצמיחה גשמית שנקשר בכח הצומח הרוחני כו'

4.2 ובהחתך אבר הגוף לא יחסר באור וחיות רוחניות של אבר זה

וראיה מסומא שמוליד שלם כו' כידוע

אין זה רק שהרוחניות הוא בהעלם, וישנו במציאותו, חופף על חיות הגשמי שבגוף

ונקרא צלם איש כו'

והיינו על דרך הנזכר לעיל בידיעה שבהעלם כו' (וכל זה מבואר באריכות במקום אחר)

5 וכן כח התנועה הרוחניות כשבאה בתנועת הגשם, מתצמצמת בעצמותה כו'

ועם כל זה התנועה גשמית מחוברת ומקושרת בתנועה הרוחנית

וכהאי גוונא באופנים אחרים כמו ענין התחכמות שכל פרטי מכח המשכיל שלו ששורה עליו בהעלם כו'.

6 ואמנם להבין בחינת הרשימו שענינו מורה בחינת הסתלקות בהעלם ולא נשאר מהכל רק רושם כו'

הוא מובן יותר מענינים משלים אחרים,

6.1 כמו הרושם שעושה האומן

שיוכל לעשות הבנין בקיצור קו זה שברושם, שכולל כל אריכות המעשה בקיצור רושם זה

6.2 או כמו שעושה לזכרון הנקרא אות

שאין האות ענין שייך אל עצם הענין, רק לזכרון בעלמא, כמו עשה לך ציונים כו'

וזהו בחינת העלם יותר מקיצור ההלכה ששונה וכולל בו הכל

שעל כל פנים שייך ענין הקיצור אל האריכות

6.3 ויש עוד אופן ברשימו זו שהוא מורה ענין הצמצום וההעלם הרבה יותר

Chapter 12

6.3 והוא כמו הזורק אבן, שכח המוליך אותו נבדל מן העצם

ועם כל זה כל כח התנועה מלובש בו בהעלם

אך שהוא בריחוק נבדל ביותר מכחו העצמי שבידו

מה שאין כן כח התנועה עצמה שמניעה בעצמו בגשם

שמלובש בגלוי בגשם ביותר כנזכר לעיל

6.4 ויש בחינת העלם יותר גם מזה, שדומה לענין הרושם לזכרון לבד

והוא כמו הרומז בידו לאיזה שכל עמוק ביותר

שנבדל תנועה גשמית מהשכל הרוחני, ועם כל זה מבין השכל מתוכו כו'

ויותר מזה העלם אור השכל בתנועת האצבע בכתיבתו אותו וכמו שכתוב במקום אחר באריכות

7 והכל עולה לסגנון א' הנזכר לעיל

שבחינת העצמות נשאר בהעלם וכלול ברושם ונקודה זו כו' ודי למבין:

Chapter 13

1 (יג) והנמשל מכל הנזכר לעיל יובן למעלה בכללות ענין הצמצום הנקרא מקום פנוי, שזהו בחינת הסתלקות וההעלם לעצמותו כדי שיוכל להיות אחר כך בחינת השפעת אור כנזכר לעיל

1.1 ולא שנסתלק ונתעלם לגמרי

אלא כמשל הסתלקות והעלם בעצמו, הידיעה של כל העומק והאריכות כששונה דרך קיצור כנ"ל

1.2 א"כ לפי זה גם אחר כל ההשתלשלות דאבי''ע שעומד במקום פנוי זה, הרי בחינת העלם אור העצמות מקיף וסובב לכל השתלשלות דקו

וכמו שהיה אור העצמות קודם הצמצום ממלא את כל החלל ריקן ומקום פנוי הזה כמו שכתוב בעץ חיים, כך גם אחר הצמצום הרי ישנו לאור העצמיות כמו שהוא בבחינת אין סוף ממש, רק שלא נגלה למטה לגבי שפע המקבלים

אבל לגבי עצמותו אין שינוי בזה כלל

וכמו משל היודע כל האריכות להשיב לשואלו מיד, גם בשעה ששונה לתלמידו בקיצור כו'.

1.3 ומה שכתוב ישת חשך סתרו וכמאמרז''ל ברישא חשוכה כו', היינו לגבי למטה

שנמשך רק מבחינת הרשימו שנשאר אחר ההעלם כנזכר לעיל

וזהו אתה קדוש ושמך, אור העצמי, קדוש ומובדל

ואתה הוא קודם כו' כמו שכתוב אני יהו״ה לא שניתי כו'

משום דמה שמגלה עמוקות מני חשך והעלם זה אחר כך בהארת הקו, הוא דווקא מאותו אור העצמות שלפני הצמצום

1.3 וזהו אתה הוא כו' וכידוע

1.4 ואמנם לא נקרא אור העצמות שמקיף ההשתלשלות שבמקום פנוי כו', כמו בחינת מקיף לפנימי, כמקיף הכללי דקו שמקיף לאבי''ע בשוה כו'

כי הרי עדיין אינו בגדר וסוג בחינת אור השפעה כלל, גם לא להיות בחינת מקיף כו'

רק אור העצמות, שהוא בחינת התגלותו כמו שהוא בעצמות

ולזה אנו אומרים הוא קיים ושמו קיים

וכן ברוך הוא וברוך שמו וכהאי גוונא, רק מבחינת אותיות דגליף בטהירו עילאה זה, שהוא מה ששיער בעצמו בכח כו'

וגם זה הוא הנשאר בבחינת העלם והסתלקות קצת

דהיינו רק לפי ערך אופן הנצרך להשתלשלות אחר צמצום זה ודי למבין.

1.5 וגם על פי אופן משל הב' הנזכר לעיל דחיות הנפש בגוף, שמשתנה ממהות רוחני למהות גשמי כנזכר לעיל

גם כן אין זה שינוי כלל, שהרי כמו שיש קישור וחיבור לחיות הגשמי לחיות הרוחני ממה שרואים התפעלות הנפש ממקרי חיות הגוף, ועם כל זה לא ישתנה בעצם הרוחנית מחסרון התפשטות חיות אבר גשמי כנזכר לעיל, כך אין שינוי בבחינת אור העצמות, להיותו מאיר גם אחר הצמצום

גם שאינו רק לפי ערך ההשתלשלות

הרי יש ביניהם קשר וחיבור, ועם כל זה בצמצום האור בבחינת הקו, אין זה שינוי כלל באור העצמות על פי משל זה

וכן על פי משל הג' מכח התנועה בגשם או כמשל התחכמות מכח המשכיל הנזכר לעיל

הכל עולה לסגנון א' כנזכר לעיל באריכות ודי למבין.

2 ואמנם בבחינת הרשימו

2.1 שמבואר למעלה, שזהו כמו הקיצור שכלול בו כל האריכות

הנה למעלה יובן מזה שזהו בחינת כח ההגבלה שיש באור אין סוף הבלתי מוגבל בעצם

דהיינו להביא כל הארות אור העצמות הבלתי גבול בבחינת הגבול

שזהו ענין הרושם שכולל בבחינת הגבלה מבחינת כל עצמות אור אין סוף, כמשל הקיצור שכולל הכל כו'

כי הוא יתברך כל יכול, וכלול בו גם כן מכח המגביל

להגביל ולכלול ברשימה א' מכל אור העצמות כו' וכמו שכתוב במקום אחר באריכות.

2.2 אך הנה באמת אין זה דמיון אמיתי לבחינת הרשימו הנשאר בחלל ריקן ומקום פנוי הנזכר לעיל

כי הוא מורה שנסתלק משם הכל

ולא שנשאר איזה אור רק שהוא בקצור וגבול, אלא רק בחינת רשימו בעלמא כו'

2.3 אם כן הדמיון האמיתי הוא מרושם וציון קו קצר שעושין האומנין, שכולל כל אריכות מעשה הבנין

ויותר מזה כמו האות לזכרון כנזכר לעיל

וכך למעלה כתיב זכר רב טובך, העצמי כו' וכהאי גוונא

2.4 ויותר בהעלם והסתלקות הוא כמשל הזורק אבן כו' כנזכר לעיל

וכך אמר בספר הבהיר וכמו זרקא כו'

שהרי בחינת הרשימו נשאר נבדל בריחוק מקום מעצמות האור וכו'

ונקרא כח הנעלם ברשימו זו בחינת העלם אור, נבדל מהעלם עצמות האור דאין סוף

כמו כח נבדל הנעלם בזריקת אבן

שבא מכח היד שכבר נעלם בעצמו כו'

(וכדמיון כל הגלגלים וכוכבי לכת שסובבים מכח תנועה אלהי״ת הנעלם, שבא בבחינת זריקה מאור וכח האלה״י דט' כלים החיצונים דמלכות דעשיה

שנקרא זה כח הנבדל בחינת מלכות שבמלכות הבא בערך ריחוק נבדל

ולא כמו הכתיבה באצבע או כח יד הפועל עצמו בנפעל

שזהו גלוי עצם הכח בקירוב, שנקרא בחינת מלכות כמו שכתוב במקום אחר באריכות)

2.5 ומשלים היותר קרובים לזה הוא כמו הרמז שהשכל בהעלם בתנועה הגשמיית

שזהו נקרא בחינת הלבשה ותפיסא בדבר נבדל כו'

וכן כשכותב שכל וחכמה בתנועת האצבע כו' כנזכר לעיל

כך למעלה, בחינת הרשימו בחינת דבר נבדל בערך, שבו מלובש בהעלם מכללות אור העצמות כו' ודי למבין.

3 ואמנם מכל אלה יובן על כל פנים כללות ענין הרשימו

3.1 דגם שהוא בא בבחינת הסתלקות הכל, ולא נשאר בה רק בהעלם גדול בחינת תכלית הקיצור והרמז כו' או ככח נבדל כו', אבל

3.2 מכל מקום מזה עצמו בא ונמשך כל פרטי ההשתלשלות דקו שנמשך מרשימו זו

כי ברשימו זו להיותה כוללת הכל בהעלם על כל פנים, היא הנותנת שיוכל לבא הכל בהתגלות על ידי בחינת הקו עד סוף העשיה

3.3 וכמאמר כל היצור לא נכחד ממך

3.3 ממך דוקא, שזהו הכל נעשה ונמשך בגלוי כמו שעלה ברצונו הפשוט בעצמות האור שלפני הצמצום

כמו ששיער בעצמו כו'

שהרי במחשבה קדומה זו ששיער בעצמו הוא צופה ומביט הכל בסקירה א'

דהיינו מה שנסקר בהעלם ובקיצור ורמז ברשימו זו כו'

3.4 והרי זה כמשל רושם האומן, שממנו דוקא ידע לעשות כל אריכות מעשה הבנין בפרטי פרטיו מראשו לסופו

רק כדי שלא יתעלם ממנו טעמו ונימוקו בעצמותו לאריכות הענין, הוא עושה לו רושם לזכרון

שלא ינטה מזה ולא יצטרך לעיין בעצמו מחדש

וכמו כן ענין הציונים ללימוד עמוק שבעצמו כו'

שזהו תועלת לידע מהם כל אורך עיון עומק עצמותו שיש לו, פן ינטה ממנו כו'

3.5 וכך בחינת הרשימו הזאת הכוללת ברמז ובקיצור מכל אור העצמות הנעלם בה, הוא עצמו המקור לכל ההמשכות דקו וחוט

בבחינת מקיף ופנימי מראשו לסופו

שיהיה הכל כמו שעלה ברצונו וחכמתו הפשוטה בעצמות אור אין סוף ממש כו'

וזהו מה שכתוב במקום אחר שהנקודה יש בה העלם והתגלות, ב' הפכים

העלם מכל מה שעליון הימנה בערך, וגילוי הכל למקבלים נמצא ממנה דוקא

והוא בחינת הקו שנמשך מן הרשימו

שהוא כצורת ו' שראשו י' והולך ונמשך למטה כמו שכתוב במקום אחר באריכות

4 ובכל זה מובן כללות ענין הצמצום דמקום פנוי ובחינת הרשימו והקו

שהוא רק בחינת הגבלה בעצמות כדי שיומשך הכל בגלוי

וזה שכתוב כי עמך מקור חיים, באורך העצמי נראה אור, אור של תולדה, שהוא בחינת הקו וכמו שיתבאר בעזרת ה׳

וזה כל האדם, להעמיק דעתו בכל זה וכיוצא בו

מפני שמזה דוקא יבוא לכלל היחוד האמיתי בהתקשרות נפשו בחיי כל החיים העליונים, שהוא עצמות אור אין סוף ממש מטעם הנזכר לעיל ודי למבין:

1 אמנם מה שנמשך בבחינת קו קצר, הנה מבואר במקום אחר, שכמו שהנקודה בחינת היולי לגבי הקו, כך הקו בחינת היולי לבחינת אורך ורוחב דשטח

להיות ידוע שהקו, הגם שהוא בא בבחינת המשכה והתפשטות מלמעלה למטה, אבל אינו ענין פרטית אופן המשכה כלל

רק מה שנמשך האור מלמעלה למטה בלבד

שעל ידי זה נמצא בחינת מעלה ומטה מהמשפיע אל המקבל

מה שאין כן בהיולי דנקודה אין בו מעלה ומטה, ראש תוך וסוף כו' כידוע

(וזהו מה שכתוב בעץ חיים דכל עיקר הארת הקו אינו רק להיות בחינת מעלה ומטה כמו שיתבאר)

וכמשל אמת הבנין, שאינו בא בגדר שטח הבנין עצמו, לאורך ורוחב

רק שבו מודד כל מדידת אורך וכל מדידת רוחב

והוא עצמו רק כמו קו הקצר שכולל כל אופני מדידות של אורך ורוחב כו'

כך ציור הקו בחינת היולי לגבי בחינת שטח האותיות לעשותם באורך ורוחב, כמו בחינת קוין שבאות הב' כו' וכמו שכתוב במקום אחר

ולפי זה גם ראשית המשכת הקו מן הנקודה, הגם שהוא בא בבחינת התפשטות והמשכה, אבל הוא בחינת המשכה היולית עדיין, לכלול כמה פרטי אופני המשכות לאורך ורוחב במדה

ולזה נקרא קו המדה כידוע

ועל זה מורה צורתו שהוא קצר בעצם, והולך ונמשך מלמעלה למטה בלבד

אבל הוא כולל בהמשכתו על כל פנים כל מה שיש בהעלם ההיולי דנקודה כו', רק שבא באופן המשכה למטה

והוא בא מכח אור העצמי הנעלם שבעצמות המשפיע שלפני צמצומו בנקודה א'

רק שבא דרך קו לבד, ולא כמו שהוא בעצמות המשפיע, שהוא בהרחבת הערך של העצמות ממש

ובקו זה הנה אור העצמות בא לפי ערך המקבלים לבד

אבל עם כל זה הרי יש בו מעין ודוגמת אור העצמות הנעלם בנקודה כו', רק שבא בדרך המשכה למטה

על כן בא בציור קו

והוא בחינת היולי לכל אור ושפע המקבלים כו' ודי למבין:

1 (טו) והנמשל מכל הנזכר לעיל יובן בבחינת רושם שנשאר בחלל ומקום פנוי הנזכר לעיל

(שהוא יו"ד דס"ג שבטהירו עילאה כמו שכתוב בספר עמק המלך)

שהוא בחינת היולי כולל כל מה שיסתעף ממנו על ידי הקו וחוט כו'

וגם שנתעלם כללות האור העצמות עד שלא נשאר רק בחינת רשימו, עם כל זה ודאי הכל נכלל בו בקיצור על ידי זה הצמצום דווקא כנזכר לעיל

וגם מה שהוא מורה העדר ההתפשטות למטה, אינו בחינת צמצום גמור

רק מצד שהוא בחינת כח ההיולי כו' כנזכר לעיל

רק להיותו כח מגביל לכללות האור הראשון, על כן בלתי מתפשט רק דרך קו, לפי אופן ההשפעה כנזכר לעיל.

אמנם יובן מהנזכר לעיל דקו זה יש בו מכח האור הראשון שלפני הצמצום

בבחינת אין סוף ממש, רק שבא דרך קו, לפי אופן המקבלים כו'

ובזה יובן מה שכתוב באורך נראה אור

בחינת הארה דהארה הנקרא אור של תולדה

שאחר הצמצום בוקע האור דרך קו בעלמא כו', אבל הוא בא מאורך העצמי להיות שברשימו הרי נכלל הכל וממנו נמשך הקו

בבחינת היולי לכללות השפע להיות בבחינת מעלה ומטה על כל פנים, כמו שכתוב בעץ חיים

ומזה הטעם יובן תירוץ על ב' ענינים הפכים שנמצא בקו זה

הא' אשר בכחו דוקא לאכללא שמאלא בימינא כו'

שהוא בחינת ההתכללות והיחודים של כל האורות המסתעפים מכתר דאדם קדמון עד מלכות דאצילות

עד שעל ידו דוקא יוחלף האור בכלי שאינו שלו, כמו אור החסד בכלי הגבורה כו'

כמו שכתוב במקום אחר באריכות בענין וא''ו דוהנורא כו'

והב' מה שנקרא בשם קו המדה דוקא, למדוד כל אורות וכלים כו'

וכנזכר לעיל בענין הקו שנקרא אמת הבנין כו'

שזהו היפוך ההתכללות לכאורה.

אך הענין הוא דשניהם אמת

ואדרבה הא בהא תליא

משום דשרש זה הקו מכח הראשון דעצמיות אור אין סוף שלפני הצמצום הוא בא

כנזכר לעיל בענין באורך דוקא נראה אור דקו זה

ובכח האור העצמות דאין סוף ודאי יש לעשות בחינת התכללות ויחודים של כל ההפכים בכל ההשתלשלות מראש דאדם קדמון כו' עד מלכות דאצילות

וכמאמר אנת הוא דמייחד לון ומקשר לון כו', אנת הוא מלגאו ומלבר כו'

וכן ענין שם מ''ה מלגאו דאיהו אורח כל האצילות כו' וכהאי גוונא

1 הכל הוא מצד הארת אור העצמות דאין סוף שבקו זה, שהולך ונמשך עד למטה במלכות, סוף כל דרגין

והיא הנותנת דוקא שיש בכחו למדוד מדה וגבול לכל אורות וכלים ולכל יחוד משפיע ומקבל, כמה יהיה מ''ד ומ''ן כו'

מצד בחינת הרשימו המגביל לכל אור העצמות באופנים שונים כמו ששיער בעצמות אור אין סוף לפני הצמצום כו'

ונמצא מצד עצמות האור שבקו נקרא בחינת היולי ליכלל ולחבר את הכל כו', ומצד כח הרשימו המגביל שבו מגביל שיעור ומדה לכל, על דרך אותו בחינת השיעור הראשון שנכלל ברשימו זו

על דרך משל אומן העושה רושם, שמגביל האופן של המעשה, שיהיה הכל מדוקדק כמו שהוחלט השיעור בעצמו

שלא ינטה ימין ושמאל כו'

ואף על פי שאם לפעמים יהיה תוספת אור בנאצלים, יתר מכפי מאמר קו המדה כו', היינו מכח האור העצמות דוקא

שלפעמים יאיר כך ולפעמים יאיר כך

ולזה הטעם כל בחינת התחדשות אור באבי''ע, הכל מעצמות אור אין סוף שלפני הצמצום דוקא

דהיינו מפני שבאורו העצמי נראה אור בקו זה

לפעמים בתוספת ולפעמים בגרעון

וכן בשינויי היחודים שבכל הפרצופים מאדם קדמון עד עקב דאדם קדמון בסוף העשיה

כמו השינוי מזמן בית המקדש לזמן הגלות וכהאי גוונא

ודרך כלל הרי אנו אומרים יהי רצון מלפניך

מלפני עצמותך ממש, שלמעלה מי׳ ספירות העצמיים גם כן

לשנות הרצון הפשוט שכבר נמשך בעצמות האור דאין סוף

לבא בשיעור ששיער בעצמו עד סיום הקו, באופן אחר, כמו מדין לחסד וכהאי גוונא

וכנזכר לעיל (בסוף אות הט') בענין אני יהו״ה לא שניתי

בין רצון של חסד לדין באור הראשון שלפני הצמצום

מטעם הנזכר לעיל (באות יו''ד) בענין חפץ חסד שבעצמות ההיולי שנכלל בעצמות כו'

שיש בו ג' מדריגות עד שבא בדבר פרט כו' (כמבואר באריכות באות י''א)

וכשאמרו אליו ולא למדותיו, מדבר גם במדותיו העצמיים שבאור העצמות

מפני שהעצמות דאור אין סוף, לאו מכל אלין מדות כלל כו' ודי למבין.

וזהו אנת הוא דמיחד לון כו', אנת דוקא, שזהו אנת הוא חד ולא בחושבן י׳ ספירות כו'

וכן מעצמות אור אין סוף דוקא בא כח הגבול והמדה אשר בבחינת רשימו שבקו שמחמת זה נקרא קו המדה

והא בהא תליה דוקא

(וכמו שכתוב במקום אחר בענין כללות חסד וגבורה שבעצמות אור אין סוף

שהוא בחינת כח הגבול להגביל ולהעלים בעצמותו בעילוי אחר עילוי עד אין קץ ושיעור

והיינו אור אין סוף למעלה עד אין קץ כו', ובחינת התפשטות האור למטה מטה עד אין תכלית שעל ידי הקו שנמשך מן הרשימו כו'

וב' קוין שקולין המה בבחינת אין סוף

Chapter 15

1 וב' קוין שקולין המה בבחינת אין סוף

על כן גם בירידת האור דאין סוף בקו זה, שקולין ב' כחות הללו לצמצם ולהגביל או לחבר ולייחד

וכן ענין שינויי האור וההמשכה, אם בתוספת או בגרעון, כמו מזמן לזמן, כמו מחול לשבת ויום טוב, וכן מזמן בית המקדש לזמן הגלות, הכל בכח א' שקול, שנחלק לב' קוין חסד וגבורה

הבא מכח ואור הראשון דעצמות אין סוף כמו שהוא בעצמו בבחינת חסד וגבורה כו' ודי למבין)

והיינו כמבואר למעלה (באות הי''ד) דקו לגבי שטח הוא היולי

כולל על דרך אותו האור וכח העצמי שבעצמות של המשפיע, רק שבעצמות הוא בהרחבת הערך ביותר, ובקו זה בא כח זה עצמו בבחינת הצמצום שפע והמשכה למקבלים כו'

ואם כן גם בבחינת צמצום והתפשטות שבו, משם הוא בא דווקא ודי למבין:

Chapter 16

1 (טז) והנה מעתה יש להבין בפרטי ענין הקו וחוט זה, איך שיש בו בחינת מקיפים ופנימיים

כמו שכתוב בעץ חיים מתעגל וחוזר ומתעגל כו' (כמו שכתוב במקום אחר באריכות)

ובחינת מקיף ועיגול הראשון הוא הנקרא טהירו תתאה כו', והוא בחינת המקיף הכללי שמקיף לד' עולמות דאבי''ע בשווה כמו שכתוב בעץ חיים

ותחלה יש להקדים כללות ענין הקו הזה, איך שהוא בחינת היולי כללי לכל הסתעפות המשכות פרטיים הרבה שמסתעפים ממנו עד סוף העשיה כו' כנזכר לעיל

ויובן זה על דרך משל הידוע בענין מחשבה כללית

שבמחשבה זו הכללית צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה א' (ובלשון הרמב''ם היינו מה שבידיעת עצמו יודע את כל הנבראים כמו שכתוב במקום אחר)

וביאור הדברים ידוע שיש ב' מיני רצון

א' רצון הפשוט שבעצמות שנכלל בעצמותו ממש, שלא נקרא עדיין בשם בחינת מחשבה ורצון כללי כי מתאחד עדיין בעצמותו ממש

כמו גם שהוחלט רצון זה כבר בעצמו איך לעשות דבר חסד פלוני או איך לדבר ולחשוב אותו או להשכיל שכל פרטי או להיות לו רצון ותענוג בדבר כו'

הגם שמתחבר רצון המוחלט הזה אל התפשטות הרצון בדבר הפרטי אבל נשאר כלול בהעלם עצמותו

ועל כן אין בו עדיין בחינת כלל ופרט כו'

רק כאשר לאחר זה עולה רצון זה שהוחלט אצלו לבוא לידי מעשה בפועל ממש הרי יוצא מהעלמו לגלוי

אז יבוא הרצון בבחינת כלל ופרט, דהיינו מחשבה כללית שכוללת כל ענין המעשה מראש לסוף בסקירה א'

ואחר כך מתחלק בו רצונות פרטיים ולכל רצון שכל ומדות כו'

ובאין זה אחר זה בהשתלשלות זה עליון מקיף לתחתון, כאשר יהיה האופן בתוך האופן כו'

והוא הנקרא רצון המורכב שיש בו כלל ופרט

ויובן זה על דרך משל הידוע, אדם שרוצה לבנות בנין גדול כפי הרצון שהוחלת מכבר אצלו להיות בו אופנים מיוחדים דוקא

שאותו הרצון שהוחלט אצלו מכבר, הגם שהוא בא במדה ותענוג מיוחד באופן כך וכך, וממילא בשכל ומדות בא בשיעור ומדה כו', אך כל זה הוא השיעור וההחלט שבעצמותו עדיין, ונכלל בעצמו והיה כלא היה כו'

רק כאשר לאחר זמן באה מחשבה זו לבא למעשה, ניכר בו התחלקות אותן אופנים שונים ממש שכבר הוחלט אצלו בכל פרטיהם

רק שמתחלה בא הרצון הזה בדרך כלל שיהיה לו בנין בציור כך וכך

ואחר כך מתחלק בו רצון פרטי לכל ענין פרטי

ויורד ובא בסדר והדרגה מכלל הראשון שכולל הכל בסקירה א' לפרט רצון שהוא נקרא כלל לגבי רצונות המסתעפים ממנו

עד שבא אל רצון ושכל פרטי היותר אחרון שבסוף מעשה בכלות הכל כו' ודי למבין.

והנמשל מכל זה יובן למעלה בהפרש שבין בחינת טהירו עילאה ובין בחינת טהירו תתאה שלאחר הצמצום

דמה ששיער בעצמו בכח בטהירו עילאה כו' הוא כמו ההחלט ברצון הפשוט שבעצמות הנזכר לעיל

שעדיין לא בא כלל לבחינת התפשטות חוץ מן העצמות עדיין

וגם שיתחבר מרצון המוחלט הזה אל התפשטות הרצון שאחר כך, מכל מקום נשאר כלול בהעלם עצמות דאור אין סוף

ועל כן למעלה הוא מבחינת כלל להיות נקרא צופה ומביט בסקירה א' כו'.

אך הרצון הב' הוא אחר הצמצום הנזכר לעיל שעולה רצון הפשוט המוחלט שבעצמות לבא לידי בחינת התפשטות

הוא בחינת הקו וחוט ההיולי שכולל כל המשכות פרטיות שבו מראשו לסופו כנזכר לעיל

ובחינת מקיף הראשון שבו הוא הנקרא טהירו תתאה, שזהו כמשל רצון הכללי לבנין גדול כולל כל מה שבפרטיו מראשו לסופו בבת א'

ואחר כך מתחלק בו בסדר והדרגה מכלל לפרט על דרך משל הנזכר לעיל

והיינו כמו כשעלה ברצונו הפשוט ההיולי לבא לגלוי דוקא, היה כולל כל פרטי הרצונות