(יב) ומעתה יש להבין ביאור ענין הצמצום הראשון הנזכר לעיל ובחינת הרשימו שנשאר כו'

הגם שידוע ליודעים, הרי יש בזה פרטים רבים

וצריך להעמיק הדעת בהם ביותר כי זהו עיקר היחוד האמיתי בעצמות אור אין סוף

איך דכולא קמיה כלא כו', גם בבחינת כללות כל ההשתלשלות דקו וכו'

עד שיוכל אדם לכוון רצונו במסירת נפש לעצמות אור אין סוף לבדו

כמו שכתוב אתה הוא יהו״ה לבדך, אתה כו',

וזהו המלך המרומם לבדו, בחינת מלכות דאין סוף שלפני הצמצום

שמתנשא גם מימות עולם דאדם קדמון, שנקרא ימי קדם הנזכר לעיל

וזהו השמים, בחינת סובב הכללי שאחר הצמצום

ושמי השמים, שלפני הצמצום, לא יכלכלוך, גם בבחינת כלי לכלי, כמו גליף גליפו בטהירו עילאה כו' ודי למבין

וכמו שכתוב מי לי בשמים, שהוא גם בחינת סובב הכללי שלפני הצמצום שנקרא שמי השמים כו'

ועמך לא חפצתי בארץ, בבחינת קו וחוט בחינת ממלא הכללי כו'

והנה יש כמה אופנים במשלים שונים להשכיל ביאור ענין הצמצום הנקרא מקום פנוי כידוע למעיין

וכללותו עולה בסגנון א', והוא כדי שיוכל להיות אור אין סוף בבחינת השפעה בצמצום בבחינת קו, הוצרך לצמצם עצמות אורו שישאר בהעלם בעצמותו כו'

ולא יאיר כולו, רק אפס קצהו בלבד

כדי שיהיה אחר כך המשכות האור בדילוג הערך

והרי זה כמשל אור שכל עמוק ורחב שבעצמות המשפיע

שכדי שיומשך ממנו למקבל הבלתי ערך אליו, הוצרך המשפיע להעלים בעצמו כל עומק השגתו, ולא ישאר רק בחינת רושם, כנקודה א', מכל העומק והרוחב

ולא שנסתלק ונתעלם לגמרי

רק כמו השונה בדרך קצרה, שכל העומק ורוחב הפלפול ישנו בשכלו, רק שהוא נכלל לפי שעה בהעלם עצמותו בשעה שאומר הדין דרך קיצור

ומיד שישאלוהו ירחיב הדבר כו'

רק בשביל שיובן למקבל דרך זה הקצר, מעלים גם בעצמו לפי שעה כו' וכמו שכתוב במקום אחר באריכות

ומה שנשאר כמו נקודה, שהוא דרך קצרה, אין זה צמצום גמור ואמיתי

כמו המצמצם ומעלים לגמרי, שנחסר למקבל לגמרי

אלא הענין הוא שכולל בדרך קצר זה כל האריכות, לא יחסר דבר וחצי דבר

כמו שכלול בדין הקצר שבמשנה כל האריכות הפלפול שבגמרא

וכמו שלא נעלם ליודע כל הפלפול גם בשעה ששונה לעצמו דרך קיצור כו'

שנמצא שידיעתו באריכות מקפת בהעלם כל התגלות הקיצור

ולא שנסתלק לגמרי כשכחה וכהאי גוונא כו' וכמו שכתוב ביאור זה באריכות במקום אחר.

ואופן משל הב' מחיות הנפש בגוף גם כן עולה על דרך הנזכר לעיל

והוא בהיות שכדי שישתנה מחיי רוחניים שבעצם הנפש לחיי בשר, הוצרך להיות בחינת העלם וכיווץ האור של הנפש בתחלה

לפי שאין ערך ביניהם

ועם כל זה הרי מתפעלת הנפש ממקרי הגוף

אם כן גם אור הגשמת החיות תתחבר ונקשר אל אור עצמותה הרוחני

כצמיחה גשמית שנקשר בכח הצומח הרוחני כו'

ובהחתך אבר הגוף לא יחסר באור וחיות רוחניות של אבר זה

וראיה מסומא שמוליד שלם כו' כידוע

אין זה רק שהרוחניות הוא בהעלם, וישנו במציאותו, חופף על חיות הגשמי שבגוף

ונקרא צלם איש כו'

והיינו על דרך הנזכר לעיל בידיעה שבהעלם כו' (וכל זה מבואר באריכות במקום אחר)

וכן כח התנועה הרוחניות כשבאה בתנועת הגשם, מתצמצמת בעצמותה כו'

ועם כל זה התנועה גשמית מחוברת ומקושרת בתנועה הרוחנית

וכהאי גוונא באופנים אחרים כמו ענין התחכמות שכל פרטי מכח המשכיל שלו ששורה עליו בהעלם כו'.

ואמנם להבין בחינת הרשימו שענינו מורה בחינת הסתלקות בהעלם ולא נשאר מהכל רק רושם כו'

הוא מובן יותר מענינים משלים אחרים,

כמו הרושם שעושה האומן

שיוכל לעשות הבנין בקיצור קו זה שברושם, שכולל כל אריכות המעשה בקיצור רושם זה

או כמו שעושה לזכרון הנקרא אות

שאין האות ענין שייך אל עצם הענין, רק לזכרון בעלמא, כמו עשה לך ציונים כו'

וזהו בחינת העלם יותר מקיצור ההלכה ששונה וכולל בו הכל

שעל כל פנים שייך ענין הקיצור אל האריכות

ויש עוד אופן ברשימו זו שהוא מורה ענין הצמצום וההעלם הרבה יותר

והוא כמו הזורק אבן, שכח המוליך אותו נבדל מן העצם

ועם כל זה כל כח התנועה מלובש בו בהעלם

אך שהוא בריחוק נבדל ביותר מכחו העצמי שבידו

מה שאין כן כח התנועה עצמה שמניעה בעצמו בגשם

שמלובש בגלוי בגשם ביותר כנזכר לעיל

ויש בחינת העלם יותר גם מזה, שדומה לענין הרושם לזכרון לבד

והוא כמו הרומז בידו לאיזה שכל עמוק ביותר

שנבדל תנועה גשמית מהשכל הרוחני, ועם כל זה מבין השכל מתוכו כו'

ויותר מזה העלם אור השכל בתנועת האצבע בכתיבתו אותו וכמו שכתוב במקום אחר באריכות

והכל עולה לסגנון א' הנזכר לעיל

שבחינת העצמות נשאר בהעלם וכלול ברושם ונקודה זו כו' ודי למבין: