(י) ומעתה הנה יש להבין דרך פרט בכל ד' עולמות דאבי''ע, דהיינו בכל פרטי ענין עשר ספירות דאבי''ע אורות וכלים והתלבשותן זה בזה

בכל פרטיהן, גם בכל ספירה שמתחלקת לפרטי פרטיות

כמו גם בבחינת חסד דמלכות שבחכמה שבמלכות דחסד וכהאי גוונא

וענין יחודם והתכללותם בבחינת הכתר שבכל עולם, שהוא בחינת הממוצע בין עולם העליון לתחתון הימנו

כידוע הכלל דרך קיצור שמבחינת מלכות שבעליון נעשה כתר לתחתון, עד רום המעלות.

אך הנה מתחלה יש לכל מתבונן להתבונן במקור הראשון הנקרא מקורא דקולא

שהוא בבחינת עצמות אור אין סוף שלפני הצמצום הנקרא מקום פנוי הנזכר לעיל

גם שם דרך פרט דוקא

והוא הנקרא מאריך באחד, באחדות הפשוטה דוקא

ונחלק לג' מדריגות דרך כלל ובכל א' כלול מי׳ ספירות

והוא יחיד ואחד וקדמון, והכל בבחינת עצמות אור אין סוף שלפני הצמצום הראשון הנזכר לעיל

בחינת יחיד משמעו לבדו ממש

והוא למעלה מהתאחדות נפרדים שנקרא אחד כידוע

ולפי זה בבחינת העצמות ממש לא יתכן לומר עדיין ענין עשר ספירות כלל

וכמו מלכות דאין סוף, שממילא מובן שקדם לזה בחינת כתר וחכמה כו'

ובאמת גם בבחינת העצמות דאור אין סוף שנקרא לבדו כלול בעצמו י׳ ספירות

אך שנקרא חכים לא בחכמה ידיעא כידוע, עד ולאו מכל אלין מדות כלל.

והענין הוא דבאמת כמו שעצמות האין סוף הוא אור פשוט בתכלית הפשיטות, כך ממש בחינת אורו וזיוו הנקרא אור אין סוף

דהיינו הוא ושמו בלבד כנזכר לעיל

והוא הנקרא טהירו עילאה

שזהו ענין ובחינת התגלות אור עצמותו כמו שהוא דוקא

והוא הנקרא יחיד, שאין עוד מלבדו לומר בו לשון התאחדות או לשון יחוד

וזהו אנת הוא חד ולא בחושבן י' כו'.

אך מה שאמרו חכים ולא בחכמה ידיעא כו' שיש על כל פנים חלוקי מדריגות, חכים ומבין חסדן ורחמן כו'

הכל לא מצד עצמותו, רק מצד מה ששיער בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל אחר הצמצום הראשון הנזכר לעיל

(וכמו שכתוב במקדש מלך בלשון האריז''ל עצמו ומבואר במקום אחר באריכות)

וזהו ענין כללות המאמר הראשון בזוהר, בריש הורמנא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה

פירוש בעצמות גלוי אורו הפשוט הנזכר לעיל שנקרא טהירו עילאה, גליף גליפו שהוא ענין חקיקת אותיות

ובריש הורמנא, שזה כשעלה ברצונו הפשוט, הוא בחינת כתר, ובחינת האותיות שחקק הוא בחינת המלכות דאור אין סוף

ואם כן יש ראש וסוף, כתר ומלכות, גם בבחינת עצמיות אור אין סוף

וביאורו שעלה במחשבה ורצון הפשוט אנא אמלוך

והכל בעצמותו עדיין, קודם ענין מה ששיער בעצמו בכח דוקא כל מה שיהיה לו רצון למלוכה בגלוי, והוא אחר הצמצום הנקרא מקום פנוי כו'

והדמיון בזה ידוע מכחות הנפש בהתגלות מרצון עד המעשה

שישנם כולם בפרט בהעלם אור עצמות הנפש שנקרא בחינת יחידה

כמו על דרך דוגמא כאשר האדם הוא חפץ חסד וטוב להטיב בדבר פרט, שזהו בא מצד שיש בו מדה זאת דחפץ חסד וטוב בבחינת עצמות נפשו, הנקרא יחידה

על כן בא חפץ חסד זה בגלוי מן העלמו

ומוכרח לומר בוודאי שחפץ חסד זה בעצמות נפשו הוא בבחינת כח היולי בעצמיות

לכלול כל מה שעתיד לחפוץ בחסד וטוב בכל פרטי פרטי הענינים שיבקשו ממנו

ואם כן בהכרח שקודם שעלה ברצונו וחפצו זה שבגלוי, להטיב חסדו בדבר זה הפרטי, היה כלול בעצמיות חפץ חסד ההיולי

ויצא מן ההיולי להתגלות בדבר פרטי זה

ואנו רואים שיש בחפץ חסד זה שכל וחכמה ומדות ומחשבה ודבור ומעשה

אם כן ודאי במקור חפץ חסד זה בהעלמו, כשהיה כלול בעצמיות החפץ חסד ההיולי, גם כן מהתחלקות שכל ומדות ומחשבה דבור ומעשה שבו

אבל בבחינת עצמיות חפץ חסד ההיולי, כמו שהוא קודם שבא עדיין בדבר פרטי, הגם שבודאי גם שם יש התחלקות שכל ומדות כו', מכל מקום כלולים ומתאחדים בתכלית

וכמו כן במדה פרטית אחרת שבעצמיות, כמו מדת הגבורה והתפארת והנצח וכהאי גוונא עד בחינת המלכות שהוא מדת ההתנשאות

שכלול בודאי מי', רצון וחפץ למלוכה וחכמה ומדות ומחשבה כו'.

אך קודם שבא לבחינת התגלות בדבר פרט, כמו למלוך על מדינה זו וכהאי גוונא, כלולים ומתאחדים בתכלית בבחינת מדת המלוכה ההיולית העצמית

כמו בעצמות חפץ חסד ההיולי הנ"ל

וא"כ מובן ממילא שבחינת מדת העצמיות דכח''ב וחג''ת ונהי''ם ההיולים שבעצמיות הנפש, לא יתכן לומר גם לשון זה שמתאחדים וכלולים בעצמיות הנפש הנקרא יחידה

מאחר שאינן נבדלים מן העצם כלל

כמו מדת חפץ חסד ההיולי הנזכר לעיל שמוטבע בטבעית ועצמיות

הגם שהוא חלק אחד הנמשך מעצם הנפש ממש, שלמעלה מהיות חפץ חסד בעצמיות, שזהו ענין פרטי ממהותה העצמית הפשוטה בתכלית

מכל מקום אי אפשר לומר בו שמתאחד במדת נצוח ההיולית הנטוע בעצם הנפש, מאחר שמיוחדים שניהם בעצמות ואינן נבדלים כלל וכלל מן העצם

על דרך דוגמא כח התנועה שנכלל ממש בעצם החי קודם שמניעו לגמרי, שאינו נבדל מן העצם כלל

אף על פי שבגלוי כח התנועה להניע דבר פרט, יתחלק לכמה פרטי אופנים, אי אפשר לומר שכל אופני פרטי התנועה כלולים ומתאחדים היו, כשהיה כח התנועה נכלל בעצם החי

מאחר שאז לא היה בסוג וגדר תנועה כלל, לא בכלל ולא בפרט כו'

וכן בחינת גילוי התפשטות החיות להחיות כל הגוף בעודנו כלול לגמרי בעצם רוח החיים

הגם שבגלויו מתחלק לראיה ושמיעה לעין ואוזן וכהאי גוונא

שבודאי גם טרם בואו להתגשם בעין ואוזן בפועל, היה כלול בו חיות הראיה הרוחנית לעין בפני עצמו, וחיות השמיעה באוזן בפני עצמו

מכל מקום קודם שבאה עצם הנפש לכלל בחינת התפשטות החיות, גם שכלול בה, הרי זה כהתכללות כח התנועה בעצם החי הנזכר לעיל

וכל מה שמוכן ועתיד לבוא לידי גלוי בפועל החיות עדיין, יתכן היחוד וההתכללות דראיה ושמיעה וכהאי גוונא

אבל כאשר כלול לגמרי בעצם הנפש והיה כלא יש במציאות התפשטות חיות כלל וכלל

מצד עצם הנפש שלמעלה הרבה מבחינת התפשטות, רק שכולל בעצמות גם כן בחינת ההתפשטות, כעצם החי שכולל בעצמו כח התנועה כנזכר לעיל

אם כן איך יתכן בחינת היחוד והתכללות דפרטי אור וחיות

רק מצד שעתיד ומוכן לצאת בהתפשטות חיות בהתחלקות פרטי חיות

מזה מוכרח לומר שיש כל פרטים הללו בהתפשטות הכלולה בעצם לגמרי, שאם לא כן מאין נמצאו פרטים הללו בגלוי ההתפשטות

כמו האור וזיו שכלול בעצם השמש, שיש בו בהעלם כל פרטי אופני זיו המתפשט וכהאי גוונא ודי למבין.

הא' י' כחות עצמיים והיוליים, כמו חפץ חסד העצמי והיולי וכהאי גוונא

כלולים בה בתכלית, כהתכללות כח התנועה בעצם החי וכהתכללות התפשטות החיות בעצם כנזכר לעיל

ולא יתכן בהם לומר לשון התאחדות מדברים נבדלים יחד

אחר שכלולים לגמרי בעצם, והיה כלא היה במציאות כלל וכלל כנזכר לעיל

והב' בחינת התפשטות י' כחות שמוכנים לבא בבחינת גלוי

כמו חפץ חסד העצמי ההיולי שבא לדבר חסד בדרך פרט

גם קודם שנמשך בפועל ממש, רק כשעתיד ומוכן לצאת לדבר פרט

שם יתכן ענין האחדות מכמה פרטים שבו

כמו שכל ומדות שבחפץ חסד זה הנמשך מהעלמות ההיולי הכללי כו'.

והג' כשנמשך ובא לאותו דבר פרט, רק שעדיין לא בא מצד העדר ומניעה

אבל ההכנה בעצמה כבר בשלימותה, ולא חסר רק לבא בהתגלות בפועל ממש

דהיינו שכבר שיער היטב בעצמו בדרך פרט לאותו דבר שבא לפועל ממש

והיינו שיער בעצמו בכח מה שצריך להביא בפועל

כמו על דרך דוגמא הנזכר לעיל בכח התנועה כשעתידה לצאת בגלוי בדבר פרט

וכמו התפשטות החיות להחיות לגוף כשמוכן לצאת

שכלולים שם ביחוד כללי כל החיות פרטיי'

ואח"כ הוא מה ששיער והכין כבר בכח התנועה איך להניע דרך פרט

וכן מה ששיער התגלות התפשטות רוח החיים, והוכן בו מה שעתיד להחיות בפועל ממש

וכמו כן דמיון כח הצומח כשמוכן להצמיח בפועל ממש, שיש בזה גם כן ענין ג' מדריגות הללו

והכל הוא טרם שבא הדבר עדיין בפועל ממש

כמו התנועה קודם שבאה בגשם הנפעל או החיות הרוחני קודם שבא בגשם הגוף

ששם משתנה ממהות רוחנית למהות גשם, שהוא בחינת תנועה גשמיות והחיות גשמיות

וכהאי גוונא בגשם הצמיחה כו'

שצריך לזה בחינת צמצום וכיווץ בגלוי זה הרוחני בתחלה, כדי שיבוא מכלל רוחניות לגשמיות (כמו שיתבאר באות הי''ב):