(ו) והנה ידוע המאמר דבכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדווה מסטרא דא כו'

להיות שצריך להקדים בחינת הכנה בנפש לכללות הידיעה האלהי״ת בהשתלשלות דאור אין סוף באבי''ע עד שתהא הנפש בחינת כלי מוכן לזה

וזה אינו אלא על ידי אמצעות ב' דברים הללו דבכיה וחדווה

גם שהן ב' הפכים הרי באים כאחד ממש מהתבוננות אחת דווקא

ובזה נעשה דווקא בחינת הכנה רבה בנפש לקבוע בעצמיות שלה מכל השגות פרטיות דאור אין סוף באבי''ע

ואם יחסר אחד מאלה דהיינו זה בלא זה או גם שנדמה לו שיש בלבו משתיהם אבל אינם לאמיתתם ולעומקם בנפש כלל, רק דרך מעביר חיצוני בעלמא, הרי זה סימן גמור שלא נקבע בנפשו כלום, רק מרחוק מאד כו'

ובמעט דבר המנגד כמו בטרדא גדולה או בהרגשת עצמו ליש ביותר כו' ינתק מלבו לגמרי כו'.

וביאור הדברים הנה ידוע דענג ושמחה הוא בחכמה ובינה, הענג בחכמה ושמחה בבינה

(וזהו ההפרש בין שבת ליום טוב כידוע)

כי ההשגה בשכל מוליד השמחה שהוא שמחת הנפש כמו שכתוב אם הבנים שמחה

וידוע שעיקר השמחה דווקא באלהו״ת הוא, וכמו וישמחו בך דוקא

ולפי הנזכר לעיל דבהשגה לית מחשבה תפיסא ביה, אדרבה מופלא בהפלאת הערך הנבדל כו'

והיינו בבחינת כח מ''ה דחכמה בהעלם כנזכר לעיל

ואם כן נהפוך הוא, שאין השמחה במהותו כו'

כי מאחר שמשיג, אין זה אמיתתו ומהותו, רק בחינת צמצומו להוות המתהווה כו'

ובחכמה, בחינת אין כנזכר לעיל, שם ראוי להיות השמחה, כמו שאמר וישמחו בך

ואינו כן כידוע, דהביטול היפך, השמחה בחכמה דווקא והשמחה בבינה כו'

אך הענין הוא כידוע שבכל דבר יש היפוכו, וגם שנגלה להיפוכו ממש, אדרבה מזה עצמו נראה לעין שכל כחו אינו בא רק מכח המנגדו ממש

ולפי ערך כח המנגד כן ימצא כח היפוכו ממש, אם כן כדבר אחד ממש הוא

כמו הענג והצער, שלפי ערך כח התענוג בדבר מה, כן ממש לפי ערך ימצא כח התפעלות הצער, שהוא גרעון אור הענג המנגדו

דהיינו אם יעמוד לנגדו דבר לבטל הענג ההוא להיות מן ההיפוך כו'

וכן להיפך, ערך הענג מדבר מה לא יוכר רק לפי ערך הצער בהעדר אותו הדבר כו'

הרי כח אחד הוא ממש, רק שנחלק לב' קווין שוין ממש ושקולין

בלתי יטה כח קו א' על ב' אפילו כקוצו של יו״ד

שלפי ערך החדווה, שהוא ענג המורגש בגלוי אלקות בהשגתו כנזכר לעיל, כך ימצא קו הב' שיוצא ממנו ומכחו דוקא

שהוא הבכיה על העדר גלוי האור בנפשו מצד הסתר אלהו״ת, עד שמואס בחייו ממש

וכל שטעם טעם ענג אלה״י בחדווה יותר, יותר יתמרמר בנפשו מהיפוכו

וכן להיפך, מערך עומק המרירות והבכיה למאוס בחייו הגשמים, ניכר ערך כח העונג והחדווה באלהו״ת, כמה ערך כוחו

כי ב' קווין הללו שקולין מאד בשווה כנזכר לעיל

והיינו בכיה מסטרא דא וחדוה מסטרא דא בשקול אחד בשווה ממש

וכמו כן למעלה מזה בבחינת עונג הנעלם שבחכמה, שמזה בא בחינת הביטול מעצמותו לגמרי, (בל"א צו טראגן גאר פון זיך) מעומק עונג הנעלם בעצמיות שלו כו'

הרי היפוכו הבא מכחו הוא ענין השלכת נפשו מנגד בכל דבר המנגד לזה, שהוא נכלל בבחינת הרגשת עצמו

דהיינו למאוס בחייו בתכלית התבטלות האמיתית, כמו מי לי בשמים ועמך כו' כלה כו'

כי ב' קווין שקולים בשווה הן כנזכר לעיל ודי למבין.

והנה יש בכיה למעלה מזו, והוא הבא מהעדר ההשגה מחמת עוצם הפלאת והבדלת הערך, מפני שלא יכילו כלי מוחו כו'

כמו זלגו עיניו דמעות דרבי עקיבא בסודות עמוקות שלא יכיל הכלי כו'

והוא בבחינת הפלאת סתימא דכל סתימין, דהיינו בעצמות אור אין סוף ממש אשר בלתי מושג כלל

אדרבה, כל שיעמיק יותר, יותר יפלא כנזכר לעיל

שמזה דוקא לבו דואג ובוכה. שאינו בא רק מעוצם התענוג והתשוקה להשיג, ואינו יכול כו'

וידוע שזהו עיקר בחינת הכלי לבחינת חכמה ברזין דאורייתא כמו שכתוב במקום אחר בענין אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו כו'

אבל כשהיה משיג לעצמות אור אין סוף ממש, שם הוא ענין השמחה בעצמותו

ואף על פי שהוא גלוי העונג האלה״י הבא במורגש דווקא, אבל שרשו באמת בעצמות התענוג הנעלם, שממנו יצא היפוכו שהוא הבכיה מהעדרו שהוא הפלאה והבדלה כנזכר לעיל

כי ב' קווין הללו שקולין גם כן בשווה ממש

דהיינו שלפי ערך כח עוצם וגודל התענוג שהיה מתענג בעצמות דוקא כשהיה משיגו ממש, כך ימצא כח היפוכו, שהוא הבכיה העמוקה כשלא יכילו כלי מוחו להשיג כנזכר לעיל ודי למבין.

ונמצא סדר המדרגות בדבר והיפוכו כך הם, חדוה ושמחה מגלוי אור אלה״י המושג ממש, והיפוכו יוצא בכיה בהסתר המנגד לזה

ולמעלה מזה בבחינת ענג וחדוה הנעלם שבכח מ''ה דחכמה בעצמות אלהו״ת המהווה כו', וכחו בהיפוכו יוצא למאוס בחייו ובחיי כל זולתו, כמו מי לי כו'

ולמעלה גם מזה הענג והחדוה העצמיים בעצמות אלהו״ת דוקא, כמו וישמחו בך ממש בגלוי כו'

כוחו בהיפוכו יוצא כאשר לא יכילו כלי מוחו להכיל כו', יבכה

(וכמו בכיה דאוהב הנאמן בנפשו בהפרדו, כדוד ויהונתן דאהבת נפשו אהבו, דכתיב וישקו ויבכו כו'

שבא מכח ריבוי אהבה בתענוג הגדול שביחודם ודבוקם כו' וכה"ג).

ובכ"ז מתורץ ענין הנזכר לעיל בשמחה שבבינה וענג שבחכמה, דגם שההשגה עצמה היא בבחינת צמצום אור האלה״י שמשיגו, אבל השמחה שרשה מגיע בעצמות אלהו״ת דוקא

כמו הנשמות נהנין מזיו השכינה ממש בגן עדן

גם השגתם באה על ידי צמצום כידוע

וזהו וישמחו בך דוקא, והיינו חדווא בסטרא דא ובכיה היפוכה יוצא מכחה בג' מיני מדריגות הנזכר לעיל

וב' קווין שקולין הם בשווה ממש כנזכר לעיל

וזהו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, בהשגת המהוה

וכמו לעתיד דכתיב עין בעין נראה כו' ואמר ביום ההוא הנה אלהינ״ו זה, לנוכח, אז נגילה ונשמחה בו דווקא כידוע ודי למבין

אבל עכשיו כל זה בוקע ויוצא על ידי המנגד, היפוכו דוקא, שהוא הבכיה מסטרא דא

עד רום המעלות וכמו שכתוב בבכי יבואו דוקא, וכן הלוך ילך ובכה כו'

ולעתיד לבא יהיה השחוק כמו שכתוב אז ימלא שחוק פינו וכמו שכתוב במקום אחר בענין הקניגיא כו'

וזה שכתוב כי אתה אבינו, זה יצחק, שצחוק זה בא לעתיד מן המנגד שלו, אשר בחינת הבכיה היה בגלות כידוע.

ובכל זה יובן טעם האמיתי לענין תיקון חצות בבכיה דוקא

שהוא תועלת לנפש להיות בתפילה גילוי תענוג העצמי, כמו וישמחו בך וכהאי גוונא

והגם שהבכיה בתיקון חצות הוא דמעות פשוטים על חטאות נעורים וכהאי גוונא, אבל על זה אמר היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה

בקריאת שמע ותפילה דשחרית וערבית כו'

מפני שהדמעות על הריחוק שלו מעוונות וחטאים שלו מתקנים בחינת מקור הפגם, שהוא דוקא פריקות עול מלכות שמים, ובחינת גלות השכינה הוא בא בדרך פרט בכל ניצוץ אלה״י

והדמעה הזאת תתקן ותעביר הפגם לגמרי ותעורר למעלה בחינת הבכיה שמנגד ובא מכח היפוכו, שהוא החדוה העצמית הנזכר לעיל

להאיר בנפשו האלהי״ת בקריאת שמע ותפילה כו' להיות ממש כמו לחם לנפשו כו'

ולהיפוך בפריקות עול, היפך הדמעה, כמו והתברך בלבבו בשרירות לבי אלך כו'

כעבד שמורד, שהמרידה ופריקות עול עיקר ומקור לכל שיעשה נגד רצון האדון כו':

והנה על זה אמר אוילים מדרך פשעם. פשעים אלו המרדים בפריקת עול, גם שיתענו מעונותיהם בחטאות נעורים, מה יועיל, כי כל אוכל דחכמה הנזכר לעיל תתעב נפשם

היפך הענג שחיה תחיה לנפשו כו'

וזה שכתוב ויגיעו עד שערי מות כמו שכתוב החיים והטוב, שהוא שמחה וטוב לב בענג העצמי הנזכר לעיל, והיפוכו מות ורע בפריקת עול

והדמעה בתיקון חצות דווקא הוא עיקר ההכנה בנפשו להיות בתפלה כל ענין הנזכר לעיל בג' מדריגות דבכיה מסטרא דא כו'

ואם לא, יטעה את עצמו באחד מאלה, או בכיה לבד וחדווה לבד או שאינם לאמיתתן ולעומקן

והרי זה סימן שלא נגע על נפשו אור האלה״י, רק מרחוק מאד, כמו בסוד גלות השכינה בכללות נשמות ישראל

(וזהו עיקר ומקור הסיבה הכללית לכל הנופלים תמיד ממדריגתם בעונג וחדוה האלהי״ת בלתי מתקיימת כלל וכלל

ובמעט מונעים מנגדים, ינתקו חבלי התקשרות מלבו לגמרי כנזכר לעיל, כמו שכתוב אוילים מדרך פשעם כו' כל אוכל כו'

ולזה כל אשר קרבת אלהי״ם יחפץ באמת, יעשה הכנה רבה בנפשו תמיד בתיקון חצות ובענין בכיה מסטרא דא כו' הנזכר לעיל

ולא יטעה את עצמו לאבד את נפשו בחנם ממש ודי למבין)

(ובכל זה יובן גם כן עיקר הטעם לענין הכלל הגדול בשם הרב המגיד זכרונו לברכה במרה שחורה הטבעית, שהוא כלי הכנה לעונג האמיתי במסירת נפש באחד כו' ולקבלת כל רזין כו' כמו שכתוב בקונטרס באריכות ודי למבין):