(ה) והנה אחר שנתבאר שצריך להתבונן דרך פרט דוקא הרי מן ההכרח לידע כל פרטי חילוקי המדריגות בכל פרטי סדרי ההשתלשלות דאבי"ע להתבונן בהם אשר אינם מובנים לכל מכללי התורות כו' ויבוארו כולם בקונטרס מיוחד מן הצריך מכל פרט וממילא יובן למבין ויודע כמה פרטים אחרים אך תחילה צריך להקדים באיכות ההתבוננות גם בדרך פרט עוד ענין א' הצריך ביותר לכל החפץ באמת בקרבת אלקי' ואינו רוצה לצאת י"ח להטעות א"ע כו'.

והוא בהיות ידוע שבכל התבוננות בענין אלקי דהתהוות יש מאין בכל מקום לפי מה שהוא הרי כולל ב' ענינים

הא' בחי' ביטול היש לאין שזהו השגת ערך הב"ג תחלה באיכות אופן התהוות מציאותו מאין כו' שזה קרוב אל השכל ביותר ע"י כמה מיני הסברי' ודמיונות המשלים וכה"ג עד שנתאמת במוח היטב (בל"א עש לייגט זיך אין מוח זייער כו')

והב' ענין בחי' האין האלקי המהווה אותו ואיך שהוא נבדל בערך להיותו בלתי בע"ג כו' וזהו הנעלם מעיני השכל בהשגה גמורה רק מ"מ יוברק כמו ברק בסקירה בעלמא במוחו אמיתת ענינו כמו שהוא אבל הוא בבחי' ההעלם כאילו נתאמת הדבר בראי' חושיית

והוא ההפרש

בין בחי' ראי' דחכמ' כח מ"ה שבנפש שרוא' ולא בראי' חושיית כ"א ראי' שכליית בהברקה למעלה מן השגה הגמורה וע"כ ההתפעלות מזה אינו רק בחי' הביטול שהוא רק העדר הרגשת עצמו מכל וכל כו' (בל"א ער ווערט צו רירט פון ארט ואינו מרגיש גם זה גופא כו')

ובין בחי' שמיעה דבינה שבאה בהשג' גמורה ממש שהוא באיכו' התהוות היש מאין כנ"ל שההתפעלות מזה הוא השמחה במורגש וטוב לב כל שמשיג יותר יותר טוב לו (בל"א עש איז זייער גוט ומחי' לנפש כו') וכל שמעמיק יותר יותר משיג

ובבחי' הראי' דחכ' הוא להיפוך כל שיעמיק יותר יותר יפלא ממנו מהות בחי' האין האלקי המהווה כו' בהפלאת הערך יותר ויותר כו' עד שיצטע' וידאג כו' (כמ"ש בכתבי' )

ולפי"ז הרי בכל מעיין בדרך פרט יבוא לכלל ב' ענינים האלה בהתבוננות בהעלם וגילוי והתפעלו' הנולד ב' הפכים הם לבו דואג בקרבו על עוצם הפלא' ההשגה באין האלקי המהווה כו' והשמחה מהשגתו בכי טוב באיכות התהוות המתהווה כו'

כמו ע"ד דוגמא המתבונן דרך פרט בהתהוות הגלגלים מאין האלקי שהיא מבחי' כלים חיצונים דמל' דמל' דעשיי' שהוא רק מבחי' כלי חיצוניות הארה דהארה לבד המאיר בנפש של זה הגלגל בהשגתו במהווה אותו

ועד"ז גם במלאכים דבריאה דאימא מקננא כו' שמשיגים כח האלקי דמל' דמל' דאצילות כו' המהווה אותם

הרי זהו המושג בהשגה ויתפעל מגדולת הבורא ואיך שהמה בטלי' בתמידות כמ"ש וצבא השמים לך משתחוים בסיבובם כו'

אבל בחי' האין האלקי דמל' דעשי' המהווה נעלם מהותו מן ההשגה רק שממילא הוא מוכרח בהשג' אחר התאמת אופן הענין של ההתהוו' היש כו' ובבחי' ההעלם לבד הוא מושג ובהפלאת הערך נבדל דוקא

וכך הוא בהתבוננות פרטיו' באצילות באו"כ

כמו באצילות אור חסד שבמל' או באצילות אור חסד שבחכמ' ואיך שנאצל יושג ע"ד דמיון מאור הנאצל למטה בגילוי מהעלם העצמות כמו ויאצל מן הרוח דמשה כו' וכה"ג ויושג ג"כ בענין התהוות מדות דאצילות גם שהן בחי' מקוריי' נבדלי' מן השפעה האלקי' בנבראי' כו'

אבל בחי' אין האמיתי המאיר עליהם מאור עצמות המאצילם לא יושג אף בדמיון שכל כ"א בהעלם לבד והוא בבחי' ראי' השכל שלמעל' מן השג' ותפיסא ממש וכמאמ' לית מח' תפיסא בך כו' שהוא מח' דבינה כו' דהיינו שזהו היפך ההשגה כי כל שמעמיק יותר יותר מופלא הימנו עצמיות אור המאציל כו' והסימן לזה הוא הנולד מזה בחי' הביטול ביותר כנ"ל

ונמצא בחי' הביטול והשמחה שמסתעפי' ונולדי' מחו"ב שבכל פרט בהכרח שבאים כא' דוקא בכל התבוננות בכל פרט ופרט דווקא והא בהא תליא ואם לא השמחה ביש מההשגה בטוב לא יבוא להפלאת וריחוק ההשגה באי"ן ולפי ערך השמחה כך ערך הביטול ממש כי כפי ערך ההשגה במתהווה כך ערך ההפלאה בהבדל המהווה כו' וזהו כלל גדול בכל ההתבוננות בפרט ובכלל (משא"כ מי שנדמה לו שתופס היטב ההתהוות ואין לו בחי' ביטול מצד המהווה לא השיג כלום בוודאי בלי ספק ומי שידמה לו בחי' הביטול בעצמו מצד הפלאת ערך המהווה כו' ולא השיג בכי טוב לאופן המתהוה כו' דמיון שוא הוא ואין לו בחי' ביטול כלל כי הא בהא תליא לפי ערך דוקא מטעם הנ"ל וכידוע לכל טועמי טעם בהתבוננות באמת ואינם מטעים א"ע כלל וכאשר יובן כ"ז לרגילים בד"ח מנעוריהם כו' ורבים מאד יטעו בעצמם בכ"ז בכמה אופנים שונים וכו'):