(לט) ומעתה יובן דרך כלל במה שהאותיות נקראים כלים וגם נקראים לבושים

כי לכאורה בחינת הכלי הוא נחשב מן העצם, גם שהוא המגביל לעצם

כמו אותיות הקבועים תמיד בעצם הנפש, שמתאחדים עם העצם

על דרך דוגמא מאותיות החקוקים בציור או בבליטה, כאותיות החותם

כך ברוחניות האותיות דנפש

וכמו גלוי עצם החי בכח התנועה, או כגלוי חיות המתפשת מעצם החי, שקבוע כח זה בהעלם בעצמו כו'

וכמו שאנו רואים באותיות השכל הכלולים בעצם כח השכל

שמיד שיוציא לאור הסברא מכח המשכיל שלו, יצאו עמה אותיות

שבהם ועל ידם אופן מציאת ישותו בדבר מה, והוא אותיות כל השכלה לכל מי שימציאנה

וראיה מב' בני אדם בהשכלתם שכל וסברא אחד

זה יוציאנה באותיות וצרופים כאלה וזה יוציאנה בגלוי באופני אותיות וצרופים אחרים

(כפרושי המפרשים לתלמוד, מסבירים לשכל וסברא אחד בפירוש רש''י ופירוש התוספות ורא''ש ור''ן, וכהאי גוונא, בלשונות מיוחדים, והכל עולה לענין ומכוין אחד, רק שכל אחד מפרש באותיות שכל שלו כו', כמו שכתוב במקום אחר)

כי בהולד גוף השכל יולדו עמו אותיות שלו שנראה בהן בבחינת יש, ואף על פי שמתארו ומגבילו, מכל מקום נחשב עם העצם כו'

וכן אותיות הרצון ואותיות המדות כמו אהבה בלב

שתתגלה בבחינת אותיות שלה, שהוא בחינת אופן גלויה במציאות בכמה אופנים שונים, כמו שכל אחד שמתגלה בצירופים שונים כו'

וזהו הנקרא בחינת כלים, שהוא בחינת היש המתאר ומגביל, ונחשב עם העצם

כמו כל בחינת כלים דעשר ספירות, כלי האור דחכמה וכלי האור דחסד ונצח וכהאי גוונא, שהוא בחינת היש והתואר שלהם כו', כידוע

(וכמו שכתוב באות כ''ח שמהתעבות האור נעשה כלי

וגם שרש הכלים קדם לאורות, שנקרא חומר הפשוט כו'

וכמובן מהנזכר לעיל בהאותיות שבעצם הנפש, קדם לשרש התהוות אור עצם הרצון והתענוג כו')

אך עם כל זה גם זה אמת, שהאותיות נקראים גם כן בשם לבושים

כי הנה בחינת הלבוש הוא דבר נבדל מן העצם לגמרי

רק שבו מתלבש העצם, כמו שהגוף מתלבש בלבוש זר ונבדל מעצמו, ומכסהו ומעלימו

כך האותיות של השכל, אחר התהוותן במציאותן הרי העצם של השכל מתלבש ומתעלם בהם, כי לא נגלה רק בחינת אותיות של השכל, שהוא אופן ישותו כו', כאילו אין דבר חוץ מאופן זה

ובאמת עצם אור השכל הזה איננו מובדל באופן כזה דוקא

כי כמו לבוש יחליף ויתלבש באופני צירופים שונים אחרים לגמרי

וכללם אינם מגיעים בעצם מהותו כלל, רק שבהן מתלבש ומתגלה

(על דרך הנזכר לעיל באופני גלוי שכל וסברא אחד בלשונות המפרשים כו')

וכך הוא באותיות הרצון, שהרי רצון אחד פשוט מתלבש בכמה מיני גלויי אופנים שונים

ואינו רק רצון אחד, וכמו בלבוש יתלבש הגוף כך הרצון בא באופן גלוי שלו להחליף תמיד כו'

וכמו שאנו רואים באותיות המחשבה המלבישים למדות

שהאהבה שבלב שכבר באה באופן אותיות הגלוי שלה בלב, הנה בבואה במחשבה, הרי היא מתלבשת שם במחשבה זאת, כגוף שמתלבש בלבוש נפרד ממש

שעל זה אמר כלבוש תחליפם ממש

שהרי לבוש המחשבה אינו עומד אפילו רגע, שתמיד פושט ולובש ופושט ולובש כו' ממחשבה למחשבה כו'

וכך גם אור השכל בבואו בלבוש דאותיות המחשבה, ממש פושט ולובש ממחשבה למחשבה כו'

(מה שאין כן בחינת גלוי אותיות השכל בעצם הנזכר לעיל, שנחשב עם העצם

רק שנראה כמו לבוש דאותיות המחשבה ממש אחר התהוותן במציאת נבדל מן עצם השכל כו', כנזכר לעיל)

ונמצא מובן דשניהם אמת בשרש בחינת האותיות

דלפעמים הם בבחינת כלים בהיותם בשרש מחצבם באחדות גמור עם העצם, כנזכר לעיל

וגם הם נעשים בבחינת לבושים נפרדים מן העצם לגמרי, כנזכר לעיל

(להיות כי שרש האותיות מבחינת המקיפים, שהן שרש הלבושים ומשם גם כן שרש בכלים המגבילים ומתארים כו' כנזכר לעיל, וכמו שכתוב במקום אחר)

ובכל זה יובן למשכיל למעלה דרך כלל בכל בחינת לבושין דמחשבה דבור ומעשה, ג' מיני אותיות בכל פרטי העשר ספירות בהשתלשלות עד רום המעלות בעצמות אור אין סוף, באותיות דגליף גליפו בטהירו עילאה וכהאי גוונא, ודי למבין: