בינה היינו בחינת עצם ההשגה האלקית בכל פרט ענין שמתבונן, איך הוא ומה הוא, ועומד על הדבר בעיון רב בכל פרטי חלקיו כו' כנזכר לעיל

כמו בהשגה פרטיות דממלא כל עלמין שהוא התהוות יש מאין הנקרא כח הפועל האלקי בנפעל כו'

והוא בחינת שם אדנ״י או שם אלהי״ם, לשון כח כידוע. הנה יש בזה כמה חלוקי פרטים באופני חיצוניות הענין עד אשר יושג תוך תוך הענין הזה בפנימית העצמי, איך שהוא בעצם כו' שזהו הנקרא עומק המושג כו'

כנזכר לעיל שהעיון הוא בחינת כלי לבא לבחינת העומק כו'

ובחינת האורך הוא בחינת התקרבות הענין הזה אל השכל במשלים שונים הידועים

עד שיהיה הדבר הזה קרוב במוחו מאד (בל"א אראפ גילאזן זייער דעם שכל צו זיך) בלבוש הגשמה, עד שיוכל תינוק להשיג כו' כנזכר לעיל

כמו המשל לזה הדבר מחיי הנפש בגוף, שאין זה רק התפשטות מן העצם כידוע

ויש רבוי אופנים למאוד בהתפשטות מן העצם וגם בגלוי ההעלם,

אבל כמו שזה הדבר נתפס לעומקו בעצם, אחר כל רבוי הסבר דמיון המשלים, הוא הנקרא עומק ותמצית זה המושג כנזכר לעיל

ודווקא אחר האריכות והרוחב במשלים בעיון רב יבא לבחינת העומק שמובן מהם, (בל"א דער הערין דיא טיפקייט פון דעם וויא דיא זאך איז באמת) דהיינו אחר הלבשת חיצוניותו בכל העיון הרב כו' ודי למבין

(וכל מה שכתבנו למעלה בכל פרטי כח''ב דבינה, הכל ימצא בהשגה פרטיות כזאת, וכהאי גוונא בכל השגת אלקות הפרטים וכמשי"ת)

ובחי' הדעת הוא בחינת ההכרה והרגשה במושכל בהתקשרות כנזכר לעיל

ועל זה נאמר וידעת כו' דע את אלה״י כו' שהוא בהשגה זו דממלא כל עלמין דוקא כידוע

(בל"א דער קלעפ כו' כנ"ל באורך) שהוא דוקא המביא לבחינת עומקא דכולא, דהיינו לעומק דחכמה שמאין תמצא כנזכר לעיל

דהיינו בבחינת עומק ראיות השכל בהשגה זו דבחינת מלא כל עלמין שלמעלה מהשגת השכל כידוע

(וכמו שכתוב ברעיא מהימנא, בעין בשכל, דבלבא אתחזי כולא, ונקרא לאסתכלא ביקרא כו' וגם בזה יש בחינת עומק כנזכר לעיל באריכות)

ובחינת התבונה היינו לדלות על ידו מעומק זה הנעלם במושג זה דממלא כל עלמין הנזכר לעיל לידי גילוי, כי בהיותו קולט בכי טוב לעצם ההשגה הזאת, על כן יוכל להביאה בכמה ענינים נבדלים ממנה

כמו בכמה פרטי מציאות עולמות הנבראים, איך שמתהווים מאין ליש בבחינת ממלא דרך פרט אשר נעלם בכללות השגה זו כו'

ובלתי כח התבונה הזאת בהשגה זו שממלא כל עלמין הרי נשארת השגה זו רק במוח הבנתו לבד, ולא ידע מה לעשות בה ואיך להביא זאת ההתבוננות באיכות ענין התהוות היש מאין כלל, כמובן מכל הנזכר לעיל ודי למבין

(ומזה מובן סיבת המניעה בחדשים או גם בישנים בחסרי תבונה, גם שמשיגים היטב הדק בשעה ששומעים ורואים, לא יוכלו להביא הדבר כלל בהתבוננות בתפלה בענין התהוות העולמות

עד שישאל מה לעשות בכל זה ולאיזה תועלת צריכים לזה כי ב' דברים נבדלים הם לדעתו, מפני שנשאר רק בחינת ההבנה עצמה במוחו, נבדל לגמרי מכל ענין כו' (בל"א מער ניט „ז דער מושכל „ליין פ„ר זיך כו') וד"ל: