(כ) והנה קודם שיבואר ענין פרטי העשר ספירות דאצילות יש להקדים ענין נקודה ספירה פרצוף כו'

דהיות ידוע ההפרש שבין בחינת התהו לבחינת התיקון בכלל, דעשר ספירות דתהו הן בבחינת נקודות לבד, שהן בבחינת הכתרים

ובעולם התיקון הוא בבחינת התחלקות כל ספירה לי', על כן ממילא נעשה בחינת התיקון

שהוא בחינת ההתכללות על ידי שם מ''ה כו'

וביאור הדברים ידוע שבחינת הנקודות הוא בחינת העצמיות טרם שמתפשט, כנקודה שהיא בלתי מתפשטת כו'

כמו אור מדת החסד, הנה בחינת עצמיות דמדת החסד הוא בחינת הכתר שלו

ואמנם אין הכוונה על בחינת העצמיות דמדת החסד כמו שהוא נטוע ומושרש בעצם הנפש שנקרא יחידה כנזכר לעיל, שהוא בחינת היולי לגמרי (כנזכר לעיל באות יו''ד וי''א)

אלא הכוונה הוא על בחינת גלוי הרצון לדבר חסד פרטי מן העלם חסד העצמיות ההיולי

שגם זה הרצון הוא בלתי התפשטות עדיין

רק כמו שהוא בלא טעם כלל לרצון זה, למה רוצה בגלוי לחסד זה כו'

ומכל שכן שאין בו בחינת התחלקות אופנים שונים

או גם אם שכלו מטה כלפי חסד דווקא, אין בו התחלקות אופנים שונים

אף על פי ששכל הנוטה בעצם לחסד ולזכות, הוא בחינת חכמה שבחסד העצמי, אבל גם הוא רק בבחינת נקודה

וכן נצח שבחסד זה הוא בא בבחינת נקודה

ונמצא דגם שבחינת החסד העצמי הבא בגלוי כלול מי', רצון ושכל ומדות, אבל אין בהם התחלקות ניכרת

אלא כולן בבחינת נקודה אחד, והוא בחינת העקודים, שעקודים היו בכלי אחד כו'

ולזה בחינת עשר ספירות דתהו הן בלתי מתיחדין ומתכללין זה עם זה

אלא הן זה תחת זה כמו שכתוב וימלוך וימת כו'

כמו רצון העצמי שבא בגלוי חסד

הגם שכלול בו שכל כו', לא יתחבר עם רצון עצמי היפוכו הבא בבחינת הדין

גם שהוא כלול משכל הנוטה בעצם כלפי דין כו'

כי אין להם כלי שיוכלו להתכלל בו ב' הפכים כאלה

וכמו שנראה בחוש, מי ששכלו מטה כלפי חסד בעצם, לא יוכל לסבול בשום אופן למנגדו, שהוא מי ששכלו מטה כלפי דין בעצם

(כמחלוקת בית שמאי ובית הלל וכהאי גוונא, דגם שמנגדו יקשה עליו ולא יוכל למצוא טעם ישתוק, אבל לא יוכל להודות ולחזור בו, להתכלל בדעה שמנגדו כלל כו')

אבל בחינת התיקון היינו כאשר המדה בא מבחינת נקודה שלה להתפשטות חוץ מן העצמיות רצון ושכל שבה

דהיינו כמו מדת החסד כאשר יולד הרצון ושכל להטות כלפי חסד לזולתו מצד שעשה לו טובה

ולא מצד בחינת עצם הטוב הבא בגלוי בהכרח מטבע הטוב שבעצמיות נפשו

אדרבה יוכל להיות אכזרי בטבע, ולמי שחננו והצילו ממות וכהאי גוונא ירצה להטיב, ויטה שכלו עליו תמיד לחסד וזכות כו' וכהאי גוונא

שזה נקרא חסד וטוב המורכב, ולא חסד פשוט ועצמי שמצד הטבע כלל

וכהאי גוונא יובן בהיפוכו, במדת הדין המורכב, להטות רצונו ושכלו כלפי חוב לשונאו שעשה לו רעה הרבה, גם שבעצם טבעו הוא איש חסדן ורחמן כו'

ועל דרך זה יובן שיוכל להיות במורכב כמה מיני אופנים שונים מאד, לפי אופן דבר שמורכב בו המדות

כמו אהבה ושנאה התלויים בדבר כנזכר לעיל

הרי יוכל למצוא דבר שמצדו א' יאהבנו, ויהיה רצונו ושכלו הכל לטוב וחסד, ומצדו הב' באותו הדבר עצמו, ישנאנו ויטה רצונו ושכלו לרע ועונש

עד שיוכל להיות בחינת ממוצע כלול מחסד וגבורה יחד

כמו שכתוב באשר משפטו שם כו' על שאול שהמית את הגבעונים ועל שלא נספד כהלכה, דבר והיפוכו כאחד

וכן כשנשא שלמה בת פרעה, על זה אמר כי על אפי כו'

ושיר השירים נאמר על שמחת בנין בית המקדש וכמו שכתוב ביום שמחת לבו כו'

שמחה וחרון אף, דבר והיפוכו כאחד

וכן כי יצר לב האדם רע וכו'

ומתחלה אמר וירא יהו״ה כי רבה רעת האדם כו' וינחם כו'

כמו שכתוב במקום אחר שזהו מבחינת המדות דתיקון, שהם בבחינת מורכבים

דהיינו בהתפשטות דבר שלא מצד העצמיות לבד

על כן יוכל להיות התכללות דבר והיפוכו כו'

והיינו בחינת נקודה דתהו, דגם כשנעשה בהתחלקות לי', אין זה רק ספירה

ולא פרצוף אדם, שהוא בחינת ההתכללות מכל ההפכים כו'

אלא בבחינת התיקון, דוקא שכל נקודה בא בהתפשטות חוץ מעצמיותה, שאז מתכללים על ידי ריבוי הכלים מכלים שונים שמורכבים בהם כו' ודי למבין

וזה מה שכתוב בספר יצירה טרף אש ומים ובללן זה בזה

דהיינו בחינת המורכב דאש ומים דוקא, ולא בעצם מהותן כו' וכמו שכתוב במקום אחר באריכות: