1
(יז) והנה מעתה יש להבין בפרטי ענין הקו כמו שהוא בבחי' עגולים כו'. והנה תחלה יש להקדים בבחי' ראשית הקו הזה שבא בבחי' או"פ ואח"כ מתעגל ונמשך בבחי' או"פ וחוזר ומתעגל כו' ומבואר בע"ח שבבחי' ע"ס דעגולים העליון מכולם משובח מכלם והפנימי מכולם גרוע כו' ובבחי' ע"ס דיושר להיפך העליון גרוע והפנימי משובח כו'. וביאור הדברים הנה ידוע שבחי' רצון קדום זה הגם שלגבי בחי' רצון הפשוט המוחלט בעצמות נק' התפשטות רצון אבל עדיין הוא בהעלם ולא בגלוי כלל כי אינו רק השפעת והמשכת רצון הפשוט של חפץ חסד שהוחלט בעצמות מכבר כך יהי' בפו"מ ומיד שעול' במח' זאת שיהי' הכל הוא הנק' מח' ורצון קדום שכולל כל מה שבתוכו רצונות פרטים כנ"ל במשל הבנין א"כ עדיין רצון קדום זה הכל בעצמו בלתי התגלות לחוץ אבל ממנו נעשה הכל אח"כ וזהו כי הוא אמר במח' הקדומה ויהי כו' ונק' חיי כל העולמים מראש דא"ק עד עקב א"ק בסוף עשי' והיינו כל היצור לא נכחד כו' שאין פרט היותר אחרון שלא קדם להיות ברצון ובמח' זו ואדרבה סוף מעשה כמו בסוף אלף הז' עלה במח' קדומה זו תחלה כמ"ש במ"א באריכות (ובל' הזהר נק' עתיקא דעתיקין או עתיקא סתימאה והוא בחי' רעוא דכ"ר עילאין דאתגליין במצחא דע"ק כו' כי ברצון מלובש התענוג והיו לאחדים ממש וברצון הפשוט ההיולי שבחפץ חסד ההיולי (הנ"ל באות יוד ואות יא) היה כלול בו התענוג הפשוט שבעצמו' שנק' שעשועי המלך בעצמותו כו' וגם בג' מדריגות עד שבא בדבר פרט אנא אמלוך שזהו בחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום כמ"ש שם הכל בחי' שעשועי המלך בעצמו בטה"ע אך עתיקא דעתיקין מקור כל התענוגי' או רעוא דכ"ר כו' היינו בבחי' הקו שאחר הצמצום שכולל כמה רצונות ותענוגים שעתידים לבוא בגלוי ועתיקא סתימא' הוא בבחי' כתר דא"ק שהוא בהעלם הרצון והתענוג לעצמו עדיין רק שחושב להיות הדבר כך בפועל הגילוי כמו להיות גילוי הרצון והתענוג להאציל ע"ס כו' (ולכך נק' עתיקא סתימא' בחי' העלם לגלוי עכ"פ משא"כ ראשית הקו נק' סדכ"ס דגם מחשבה דא"ק לא תפיס בי' כו') ולהיות הרצון והתענוג לברוא כו' וע"ק הוא התענוג שבחכמה והוא בחי' ע"י וא"א דאצי' שהרצון והתענוג בא בגלוי כמשי"ת הכל דרך פרט) והנה בחי' ע"ס דעגולים זת"ז הוא כידוע שכל עילה מקפת לעלול ועלול לא ישיג לעילה שלו כ"א בריחוק מקום ממנו כאשר יהי' האופן בתוך כו' ויובן זה מהרצון הבא בגלוי גמור שגם שכלול הרצון הזה מי' חכמה ומדות אבל תחלתו בא רק בהסכם א' בלי התחלקות ניכר בו והוא הנק' עיגול רצון כללי מקיף לכל מה שבא בתוכו מכחו דוקא אך בריחוק מקום כמו הטעם ושכל לרצון זה שנק' עלול שלו א"א שיהי' קרוב בערך אל עילתו שהוא הרצון כי הרי אין טעם לרצון כלל כידוע ולעולם לא ישיגנו אבל מ"מ מכח הרצון נעשה עיגול החכמה ג"כ בלי התחלקות ניכר לי' כו' כמו משל השוחד שימצא טעם לרצון וגם שבטעם זה כלול ג"כ מיו"ד רצון ושכל ומדות אבל נעשה בבחי' כללי כו' ועד"ז לא ישיגנו העיגול דבינה שנעש' מכחו ועד"ז המדות זת"ז עד סוף מעשה שהוא עיגול האחרון והכל ברצונו לעצמו כלול הכל עד סוף מעשה שהוא הפנימי מכולם כו' וכך הוא ברצון הנעלם הנק' רצון הקדום הנ"ל מקור כל הרצונות כלול מי"ס עד"ז עיגול בתוך עיגול עד עיגול דסוף מעשה שהוא הרצון לסוף מעשה להיות כל אשר חפץ עושה בפו"מ כו' והעיגול העליון הכולל הכל הוא רצון הקדום הנ"ל וכשבא הרצון לעצמו הזה להיות בפו"מ הרי הוא להיפוך שהרצון מתעלם ומתלבש בשכל והשכל מקיפו והשכל מתעלם ומתלבש במדות זת"ז עד סוף מעשה הוא העליון מהכל דהיינו כח המעשה בפו"מ הרי בו מלובש המח' ובמח' מלובש המדות ובמדות מלובש החו"ב ובחכ' מלובש הרצון והתענוג ונמצא פנימי מכולם הוא הרצון והתענוג וחיצון שבכולם הוא המעשה גרוע כו' והוא בבחי' היושר כשבא בבחי' התלבשות העליון בתחתון כו' אבל בבחי' רצון הקדום הנ"ל שעדיין הוא בעצמו ע"כ נמשך בבחי' עגולים שהעליון מהכל הוא העלם הרצון הכולל הזה ועיגול הראשון שבו הוא הרצון ותענוג לכללות כל השתלשלות שבתוכו ועיגול זה מקיף כללי לאבי"ע כנ"ל וראשית הקו הוא בחי' המשכה היולית כמו קו קצר המתצמצם מעילה לעלול כמו מן הרצון לחכמה וכה"ג כך מבחי' הרשימו הנ"ל נמשך קו בצמצום גדול מאד דהגם שהרשימו הוא בא בהגבלה כנ"ל אבל הוא מבחי' עולם הא"ס עכ"פ רק שהוא בחי' האחרונה שנעשה בקיצור כו' משא"כ להיות רצון קדום שהוא בא לכלל השפעה חוץ מעולם הא"ס רק שהוא היולי כולל הכל כו' ע"כ נמשך דרך קו קצר כו' וד"ל (והוא מ"ש בע"ח דכל עיקר הארת הקו אינו רק להיות בחי' מעלה ומטה כמו ביו"ד עגולים עד סוף מעשה כו' משא"כ בעולם הא"ס אין שם אפי' בחי' מעלה ומטה רק אח"פ בתכלית כנ"ל וגם ששיער בעצמו מה שעתיד כו' הכל הוא בעצמותו ממש שהוא בבחי' א"ס ממש ולזה א' בע"ח דגם בבחי' מל' דא"ס אין רשאי' לדבר כו' רק בבחי' הקו ובחי' א"ק כו' שהוא בחי' מקור הראשון לכל ההשתלשלות יוכל לבא בהשגה בריבוי ההשתלשלות עד ע"ס שבאצי' בבי"ע כו' מאחר שנק' בשם עילות כל העילות כו' או קדמון כו' אבל בעצמות אא"ס לית מח' ת"ב אפי' מח' הקדומה הנ"ל להיות כי העולם הא"ס נבדל בערך ונק' קדוש לגמרי מצד הצמצום הנ"ל ובחי' רצון קדום הנ"ל נק' שמו הגדול שמו גי' רצון והוא ענין יהא שמיה רבא מברך כו' (וכידוע דבחי' א"ק נק' אדם דבריאה כו' וכמשי"ת משא"כ בעצמות אא"ס נאמר כי לא אדם הוא כו' וכידוע בכונות דנשמת כל חי שהוא בחי' א"ק כו' וד"ל):