(ח) וכך עד"ז שבבחי' הכתר יש יחוד כל פרטיהם אל הכלל עד בחי' הרצון הפשוט שבעצמיות אא"ס ממש כנ"ל כך יוכל האדם להתבונן גם בבחי' החכמה שבכל עולם מראש לסוף והוא מ"ש בראשית ברא כו' ות"י בחוכמתא וא"ת בקדמין ברא שהוא בחי' הכתר שנק' קדמון להיותו בבחי' העצמיות שמקודם לחכמה כי החכמה מאין תמצא ולא בחי' אין ממש משא"כ הרצון כו' אבל כמו שהרצון נתצמצם מן העצמות עד שמתלבש בעשי' להיות כל אשר חפץ עשה כנ"ל כך בחי' החכמה מתצמצמת מן העצמות שנק' שם חכמה הקדומה או חכמה הפשוטה באחדות פשוט כו' ומשם נמשך מלמעלה למטה בכל עולם ועולם דאבי"ע עד בחי' חכמה שבמל' דמלכות דעשיי' שע"ז נאמר כולם בחכמה עשית כי כמ"ש בראשית בחוכמתא ברא כך בחכמה יצר ועשה כמו ברצון שברא ויצר ועשה הכל ברצון א' רק שנשתלשל וירד מעולם הבריאה לעולם היצי' ומעולם היצי' לעשיה ביריד' מדריגות עו"ע כמו ממל' דכתר דבריא' נעשה כתר ליציר' כו' כך בחכמה א' ברא ויצר ועשה רק שירד ונשתלשל מבריא' ליצי' כו' דהיינו שנמשך מבחי' מל' שבחכמה דבריאה לחכמה שבמל' דיצי' ועד"ז מיצי' לעשי' עד חכמה שבמל' דעשי' שעז"א כולם בחכמה עשית וכן ה' בחכמה יסד ארץ וכה"ג (והגם שדרך פרט הרי משתלשל מבחי' מל' דמל' דבריא' להיות כתר ליצי' והחכמה דיצי' ממל' דכתר דיצי' מ"מ דרך כלל כל בחי' עו"ע מעולם לעולם נמשך מזה לזה שלא ע"י צמצום רבוי הממוצעי' שביניהם כמו וה' נתן חכמה לשלמה שהיה בעולם העשי' הרי נמשך השפעה זו מחכמה שבעצמיות אא"ס לחכמה דא"ק ומחכ' דא"ק לח"ס דע"י וא"א ומשם לאור אבא דאצי' עד בחי' חכמה שבמל' דאצי' ומשם לחכמה שבמל' דבריאה וכן עד"ז מבריאה ליצי' ומיצי' לעשי' עד שבא האור ושפע חכמה אלקית הזאת בנשמת שלמה מחכמה שבמל' דעשי' וכן בהיכל ק"ק שבבהמ"ק האיר מכתר וחכמ' שבעצמיו' עד בחי' כתר וחכמ' שבהיכל ק"ק דעשי' בלוחות וארון גשמי' שהיו עומדי' בהיכל ק"ק הבנוי למטה היה שורה מכו"ח דהיכל ק"ק דעשי' הרוחניות כו' (וכך אנו מבקשים אתה חונן לאדם דעת כו' וחננו מאתך דוקא כו' וד"ל) (ועד"מ הנה יובן באדם התחתון כמו שחכמתו העצמיו' ההיולית כולל כל הסתעפות התפשטו' אור חכמתו עד לחוץ מעצמות שלו לגמרי והוא עד שכל המלובש בעשי' גשמי' נבדלת לגמרי ואין הפרש אצלו בין התפשטו' חכמתו העצמיו' בעצם שכלו להשכיל עיון שכלי להתפשטו' שלה בעשי' נבדלת שהכל נק' בשם התחכמו' א' אלא שזה ברוחניות ובעצמותו יותר ובעשי' בא בדבר נבדל עד שלגבי בחי' העצמות ממש הרי הכל רק התחכמו' א' רק שהולכת ומתפשטת מעיון שכלו למדותיו ולמחשבתו עד שעושה ממש בחכמתו זו כמו בהתחכמו' בעסק מו"מ כו') וכמו ויאמר אלקי' יהי אור שבדיבור ובא לידי מעש' כמ"ש ויהי אור הרי התחלתו מבחי' חכמתו העצמי' שבעצמיות המאציל שהאציל האור ואח"כ ברא ויצר ועשה כו' וכך הוא בכל פרטי התהוות הנאצלי' והנבראים והנוצרים והנעשי' מעצמות הא"ס כו' כולם מיוחדים ומקושרים כל פרטיהם בעצמיות אא"ס שבאבי"ע ואין הפרש לגבי עצמו בין ראשון לאחרון כלל וא"כ מ"ש אני ראשון ואני אחרון קאי גם בבחי' החכמ' שבראש האצי' עד חכמה שבסוף העשיה כו'

וכן יובן עד"ז דרך פרט בחי' יחוד כללי בבחי' המדות ומחדו"מ שבכל עולם מד' עולמות דאבי"ע

שמדות דאצי' מתלבשי' במדות דבריאה ומדות דבריאה במדות דיצי' ומדות דיצי' במדות דעשי' עד שבחי' ו"ק דעשי' נעוץ בתחלת הכל במדותיו העצמיים שלפני האצי' שעז"א המתנשא מימות עולם כידוע והם בחי' ז"ת דע"י עד ז"ת דא"ק עד מדות שבאא"ס עצמו הגנוזות בעצמות שלו ממש כמו בחי' חסד שבאא"ס עצמו שעז"א חסדי ה' כי לא תמנו כו' בבחי' א"ס ממש אנו אומרים יהי חסדך זה עלינו ממש בבחי' חסד מצומצם שבמדות דמל' דמל' דעשי' שמאיר בעוה"ז כו'

וכן מבחי' מח' שבעצמותו נמשך עד בחי' מח' דמל' דעשי' אשר חושב לעשות בפו"מ וכן בדו"מ כו' כי כמו שכל אשר חפץ ברצון העצמו' עוש' כך כל אשר חפץ ברצונו העצמי חושב כו' רק שיורד ונמשך בהשתלשלות עד חפצו ורצונו ושכלו ומחשבתו בעשי' בפו"מ כו' אבל הכל רק רצון ושכל ומדה ומח' ומעשה א' תחשב לגבי בחי' העצמו' ממש כמובן מכל הנ"ל וד"ל.

ואחכ"ז הרי ישכיל האדם בהתבוננותו במי ברא אלה בגשמיות איך שלא נבדל גם הפרט היותר אחרון מהמקור הכללי היותר ראשון גם בכל פרט שבכל דבר ודבר כמו בבריאת שמים או ארץ או כל פרטי חלקי דצח"מ איך ששרשם ברוחני' דמל' דעשי' עד רום המעלות אחוז וקשור כשלשלת כו' וכמ"ש בראשי' ברא בקדמין ובחוכמתא כו' הרי בחי' כתר וחכמה שבאבי"ע מיוחדי' כך כל פרטיהם המסתעפי' מהם במדות ובמדו"מ שבכל עולם (שהוא כללות ע"ס דכל עולם שהוא ע"י וא"א ואו"א וזו"נ דאבי"ע) עד בחי' עשי' דמל' דעשי' נעוץ סופן בתחלת הכל דכמו שבקדמון האציל כו' כך בקדמון זה עצמו ברא ויצר ועש' כמ"ש כל אשר חפץ כו'

וכך במדות כמו הנה מקום אתי בחי' ביטול הו"ק לך הוי' הגדולה בכל עולם לפי מה שהוא עד בחי' מקום העצמי שנק' מקומו וכמאמרז"ל הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו וכן מאמר הידוע דאיהו תפיס בכל עלמין ולית מאן דתפיס בי' אפי' מח' ורצון הקדום כו' ומכ"ז הרי יובן בחי' יחוד וחיבור הפרט אל הכלל דרך כללות הכל מעצמיו' אור א"ס באבי"ע מלבד בחי' היחוד שבכל עולם דרך פרט בע"ס שבו כו'

אך אעפ"י שיודע האדם כל ביאור ההשתלשלות דאבי"ע בפרט ימשוך נפשו ליחוד הפרט אל היחוד בכלל עד עצמיות אא"ס ממש ע"ד הנ"ל וכה"ג מלבד היחוד וביטול כל עולם בפרט לגבי העצמו' כו' עד שיבוא לו כל ההתבוננו' שמרחיב בפרט בענין זה בקיצור מופלג כמו מלכותך מכ"ע שזהו בחי' מל' דא"ס במל' דמל' דעשי' ע"ד הנ"ל ברצון וחכמה ומדות כו' כמ"ש ראו כי אני אני הוא ממש וכן אני הוי' לא שניתי בחי' אני הוא בחי' מל' שהוא בחי' אין דכתר דנעוץ תחלתן בסופן בכל עולם בפרט וכן דרך כללות הכל ולזה או' אני הוי' לא שניתי בין מל' דא"ס למל' דעשי' כלל וז"ש מלכותך הוא מלכות כל עולמים עד מלכות דמלכות דעשיה מטעם כל הנ"ל וד"ל: