(ז) ומעתה יש להקדים בתחלה וקודם להידיעה בפרטות כל ההשתלשלות ענין הנ"ל (באות ד') בחיבור הפרט עם הכלל דוקא כו' בהיות ידוע לכל מעיין בס' הזוהר ובס' הקבל' האמיתי' בהשתלשלו' והתלבשו' הפרצופי' כו' בסדר קצר ההכרחי לכל אדם לידע מתחלה אחדות הפשוטה מריש כ"ד עד סוף כ"ד בסוף עולם השפל שלנו שהוא בא בחיבור וקשר א' ממש מראש לסוף ממש כשלשלת כו' שמשתלשל מעילה לעיל' כו' ואור הראשון דאח"פ שנק' עילת כל העילת הוא הנק' ראשון או קדמון כמ"ש אני ראשון ואני אחרון אני ראשון הוא בחי' מל' דא"ס אחר הצמצום הראשון הנק' מק"פ כו' ואני אחרון סוף הכל הוא בחי' מל' דמל' דעשי' מקור התהוות זה העולם השפל ונעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן והיו לאחדי' ממש כשלשלת שהאחרונה ביותר קשורה בהעליונ' ביותר וז"ש ראו כי אני אני הוא בלא שינוי מראש לסוף כלל והגם שידוע שיש ריבוי פרטי השתלשלות מאד מאד מראש לסוף הנה זה כל האדם בהתבוננו' כל פרטי פרטיות מראש לסוף לחבר הכל ליחוד הכללי דאח"פ הנק' ראשו' וכמ"ש אני אני הוא ממש וכמ"ש אני הוי' לא שניתי כו' וזהו עיקר קוטב היסוד המוסד בהתבוננות הפרט דוקא שיומשך הכל אל הכלל כנ"ל.

וביאור הדבר למתחילים הנה ידוע בדרך קצרה בסדר ריבוי השתלשלות דבחי' הקו וחוט שנמשך אחר צמצום הראשון הוא כך דבתחלה קודם הצמצו' הראשון היה הוא ושמו בלבד כו' דהיינו עצמיות א"ס ב"ה ואורו וזיוו הנק' שמו הכל היה בבחי' עצמיו' שלו בבחי' א"ס ממש והי' ממלא את כל החלל כו' ואח"כ צמצם א"ע ונשאר בחי' רשימו מן הצמצום שבחלל זה ומרושם זה נמשך בחי' הקו"ח בבחי' מקיף ופנימי כו' ונקר' אא"ס שלפני הצמצום בשם טה"ע ובחי' מקיף הכללי דקו זה בראשיתו נק' טה"ת כידוע ואח"כ נמשך ע"י צמצום מל' דא"ס להיות כתר דא"ק וממל' דא"ק נעשה כתר לע"י וא"א וממל' דא"א נעשה כתר לאו"א וממל' דאו"א נעשה כתר לז"א ומז"א לנוק' עד שממל' דאצי' נעשה כתר לבריאה וכך מבריאה ליצי' ומיצי' לעשי' עד בחי' מל' שבמל' דעשיי' סוף הכל כו'

ונמצא סוף הכל שהוא מל' דמל' דעשי' נעוץ בתחלת הכל שהוא בחי' מל' דא"ס שמתצמצם להיות כתר לא"ק כמ"ש בע"ח בהתחלתו בשער הכללי' והיינו אני ראשון ואני אחרון כנ"ל (משא"כ בחי' עצמות אא"ס שלפני הצמצום לא נקרא עדיין גם בשם תחלה וסוף כי הרי הוא בחינת אור עצמותו עדיין כמו שהוא טרם שנמשך בשביל השפע' למטה כמ"ש אתה קדוש ושמך קדוש כו' כידוע)

והנה אחר היחוד בהתבוננות היטב בכל פרטי ההשתלשלות מריש כ"ד שהוא מל' דא"ס עד מל' דעשי' דוקא אזי יומשך הכל אל המקור הראשון שהוא בחי' עצמיות אור א"ס שלפני הצמצו' והיינו כוונה כללי' דפ' ראשון ביחו"ע דק"ש ה' אחד אח"פ ממש שלפני הצמצום הראשון שע"ז אמר בס"י לפני א' מה אתה סופר למעלה מי"ס כו' וכמאמר אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כו' וכידוע וכוונה כללית דבשכמל"ו ביחו"ת הוא בחי' מל' דא"ס אחר הצמצום שע"ז אמר מלכותך מכ"ע עד מל' דעשי' שהוא ענין אני ראשון ואני אחרון הנ"ל

וכל יחוד וחיבור דראש לסוף זה אחר ההתבוננ' בפרטיו' רבות שביניהם אינו רק כמו פרט א' לגבי בחי' הכלל הכוללם יחד שהוא בחי' מקיף הכללי דעגול שמקיף לקו וגם הוא פרט א' יחשב לגבי עצמיו' אור א"ס שלפני הצמצום שנק' טה"ע שלמעלה מהיו' גם בחי' כלל לפרט מאחר שנק' קדוש ומובדל בבחי' העצמיות וזהו פי' יחיד חי העולמי' מבחי' יחיד זה נמשך ע"י צמצום הראשון הנ"ל להיות נק' חי כל העולמי' דאבי"ע שבקו בבחי' מקיף ופנימי כו' וכידוע וד"ל.

ואחר שיבואר לאדם ביאור כל פרט בסדר השתלשלו' זאת הצריך לכל אדם לידע ולקבוע בנפשו הנה תמיד כל ימי חייו ירגיל מוחו ולבו אחר טוב ידיעתו ורגילותו תמיד בכל פרטיהם דוקא לעשות הקיצור מן האריכות מראש לסוף יחד

עד שברגע א' ממש בהתבונן בנפשו בסוף הכל שהוא השגו' איכות התהוו' יש מאין הגשם דגלגלי' וד' יסודו' הגשמיי' וכל פרטי עוה"ז השפל כמ"ש שאו מרו' עיניכ' בראי' גשמיי' וראו מי ברא אלה בגשמיו' התהוות' ליש גמור ממש בצמצו' היות' אחרון שבזה ממש שורה בבחי' א"ס דוקא מבחי' תחלת הכל שהוא בחי' מל' דא"ס שלפני מקור האצי'

וע"כ לא נזכר בכל ס' תהלים בשבחי גדולת ה' רק בדרך פשוט בגדולות ונפלאות מעשה ה' בשמים וארץ וכל צבאם הגשמיי' דוקא ולא נזכר שבחי גדולתו בעולמות העליונים רוחניים עד רום המעלות שלפני האצי' כו' מפני שנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל וכמ"ש אני אני הוא ממש וכו' ועצמיות אא"ס הוא הסובב כו' וד"ל. וזהו אמיתית המכוון בהתבוננות בפרט כנ"ל (וגם שלפי החשבון בפרטי ההשתלשלות רחוק מאד מאד מראש לסוף אבל באמת קרוב מאד בלי הפסק והסתר כלל באמצע וכמ"ש אני אני הוא ומבלעדי באמצעיתא כו' וד"ל) (וכמ"ש כי האלקים עשה את האדם קדמא' ראשי' הקו ישר מראשו לסופו עד עקב דא"ק שמסתיים בסוף העשי' בבחי' יושר שהוא ההתכללות גמור מראשו לסופו והמה בקשו חשבונות רבים בבחי' העגולים כו' בפירוד והתחלקות זה למעל' מזה כו')

ויובן כל הנ"ל בדרך קצרה מאד בבחי' הכתרים שבכל עולם שאין בכתרים בחי' השתלשלות עו"ע בריחוק המדרגה כלל כמו בחי' הרצון הפשוט שבעצמיות אא"ס כמ"ש כשעלה ברצונו הפשוט כו' בחי' מל' דא"ס עצמה כשעלה במח' הפשוטה אנא אמלוך כו' שהוא למעלה מרצון להאציל או לברוא כו' רק בחי' היולי עדיין וממנו נתצמצם תחלה בחי' רצון הקדום שנק' כתר לא"ק ואח"כ הרצון להאציל בחי' כתר דאצי' בכלל ואח"כ הרצון לברוא בחי' כתר שבמל' דבריאה ואח"כ כתר מל' דיצי' כו' עד כתר מל' דעשי' הרצון לעשות וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה כו' ומהו ההפרש באדם התחתון בבחי' רצונו ועצמותו ההיולי שהיה כלול בו ד' רצונו' כמו רצון לעצמות גופו לרצון לפעול ולעשות היותר אחרון הכל משרש ומקור א' יצא כו' כך אין הפרש ממש בין בחי' רצונו הפשוט שנמשך להיות רצון להאציל לבחי' רצונו הפשוט שנמשך להיות חפץ ה' בכל אשר עשה בסוף עולם העשיה שלנו כו' וד"ל: