(לח) והנה מעתה יש להבין דרך פרט יותר בענין הלבושין דמחשבה דבור ומעשה כו', כמו שכתוב לבושין תקינת לון כו'

ולזה יש להקדים תחלה שרש ומקור לבחינת האותיות, ומה שלפעמים נקראו בשם כלים ולפעמים בשם לבושין כו'

ואחר כך יתבאר דרך פרט בבחינת רחל ולאה, ומלכות דתבונה ובינה, עד רום המעלות כו'

דהנה שרש אותיות הוא בעצם הנפש ממש, שהנפש מלאה אותיות כידוע, והיינו מתחלת עצם התהוותה

ובב' אופנים, באותיות המחשבה ואותיות הדבור

דהיינו מיד שתתהווה עצם הנפש מיוחדים בה אותיות מחשבה

וכלולים בה בעצם, כמו שכלול תנועת החי בחי כו'

ויוצאים ובוקעים לגלוי מחשבה בג' מדריגות

דמיון וציור בלא אותיות כלל, ואותיות פשוטים מבולבלים בלי צירוף וחיבור ענין דבר מה, ואותיות מצורפים על פי מחשבה עיונית כו'

וכך יש בעצם הנפש בחינת אותיות הדבור

שהרי נקראת נפש המדברת או רוח ממללא

וכלולים בה בעצם, ויוצאים לגלוי כתנועת החי וכהאי גוונא

כדבור של המלאכים דכתיב וקרא זה אל זה כו'

והוא גם כן בג' מדריגות: חומר פשוט של כל אות ואות, ונקרא הבל רוח הדבור

ואותיות א''ב ג''ד מיוחדים בלי צירוף

וחיבור האותיות, שנקרא צורה שבדבור ברוח ממללא

כמו ב' רוחות מספרות, וכדבור המלאכים וכו':

והנה גם טרם שמתהוה מקור לרצון פשוט ותענוג פשוט, כבר יש אותיות הכלולים בעצם הנפש

רק אחר התהוות הרצון יוצאים להיות בחינת גלוי לרצון, ונקראו אותיות דרצון

שהוא בחינת גלוי הרצון ליש ודבר מה במציאת רצון, שזהו עיקר ענין האותיות בעצם הנפש

שאינו רק בחינת גלוי אור עצם הנפש בכל איזה בחינת יש ומציאת דבר מה

על ידי האותיות יוצא בגלוי מבחינת היולי הנעלם כו'

(וכמו שכתוב בלקוטי אמרים בכ''ב אותיות שקבועים בנפש, שהן כ''ב כחות, כ''ב תנועות הנפש כו')

ועל ידי זה יוכל הרצון לבא בגלוי באור השכל

ולולי התגלות הרצון בבחינת אותיות, דהיינו מה שנראה למהות ומציאת רצון, לא היה בא הרצון העצמי הנעלם בלבוש אחר ממהות למהות

שהוא בחינת הרצון הנראה ונגלה בשכל וטעם לרצון כידוע, ודי למבין

וכך בשכל וטעם לרצון, שנקרא חכמה שברצון

מה שנראה למציאת טעם לרצון הוא בחינת אותיות שבו

על ידי זה יורד ממהות למהות המדות שברצון

כמו האהבה שברצון, שגם הוא אינו רק מציאת רצון, אלא שמלובש במהות אהבה, שמצד הרצון הוא אוהב

(אהבה לשון אבה, והה''א ה' חסדים המתפשטים מחכמה ובינה כו')

ואותו הרצון עצמו הוא בשכל וטעם לרצון, והוא עצם הרצון בהיותו עדיין למעלה מהשכל וטעם כו'

ואמנם על פי האותיות נשתנה ונראה בלמעלה מן השכל ובשכל ובמדות כו'

וכן יש אותיות למדות, שהוא מה שנראה האהבה שברצון במציאת יש כו'

עד הרצון שבמחשבה דבור ומעשה, לכולם יש בחינת אותיות, עד אותיות הרצון שבמעשה כשהמעשה עולה ברצונו, שיש לזה אותיות מיוחדים

וכן על דרך זה בשכל שאחר הרצון

שאם לא היה השכל במציאת אותיות השכל, שהוא בחינת גלוי השכל במציאת, איך היה השכל בא בשינוי המהות בהתפעלות האהבה הנולד מצד השכל

שגם שם הוא אותו השכל שהיה טרם שהוליד האהבה

רק שנתלבש במהות אהבה כו'

אין זה רק על ידי האותיות שבו

וכן על דרך זה אותיות דמדות במחשבה

אם לא היה המדה במציאת יש באותיות, איך מתלבשת במהות מחשבה וכו', וכן אותיות המחשבה בדבור כו'

ונמצא על ידי האותיות יש בחינת השתלשלות עילה ועלול מעצם הנפש עד סוף מעשה, ושרש האותיות הוא בעצם הנפש ממש

ומכל זה יובן בשרש ומחצב האותיות בעצם הנפש, שמתהווים עם עצם אור הנפש כאחד

כמו שמתהווה בחי כח התנועה עמו כו' וכהאי גוונא ודי למבין.

והנמשל מכל זה הרי מובן ממילא, דאותיות שבטהירו עילאה שאמר גליף גליפו כו', היינו בחינת אותיות העצמיים דמחשבה ודבור שבעצמות אור אין סוף

כמו על דרך משל אותיות הקבועים בעצם הנפש דיחידה כו' בג' מדריגות הנזכר לעיל

ואותיות הללו משתלשלים ממהות למהות, כמו מרצון הפשוט שעלה במחשבה אנא אמלוך שלפני הצמצום, עד גם ברצון ושכל ומדות דאדם קדמון ועתיק יומין ואריך אנפין ואבא ואמא וזעיר אנפין ונוקבה דאצילות

הכל נמשך ויורד מזה לזה דרך עילה ועלול בשינוי מהות למהות על ידי בחינת האותיות של כל מהות

שהוא בחינת גלוי היש שלו במציאת כנזכר לעיל

עד בחינת סוף מעשה דמלכות דאצילות, שהוא בחינת אותיות דמעשה דמלכות דאצילות, עד מלכות דמלכות דעשיה, שרש התהוות העולם השפל שלנו (כמו שיתבאר בסוף הקונטרס)

שנכלל הכל במה שכתוב כל אשר חפץ יהו״ה בעצמותו ממש, עשה בפועל ממש, ודי למבין: