(כז) והנה אחר שנתבאר דרך פרט קצת בענין אורות דאבא ואמא ובחינת יחודם בפנימיות וחיצוניות כנזכר לעיל, מעתה יש לבאר פרטי ענין אורות דזעיר אנפין שנקרא ישראל ויעקב
וכל פרטי היחודים דזעיר אנפין ונוקבה שנקרא יחוד ישראל ולאה או יחוד יעקב ורחל כו' כידוע.
אך תחלה יש להבין הקדמה בענין אורות וכלים בכלל ובפרט
דהנה ידוע פירוש מה שאמר דאיהו וחיוהי חד הן אורות, ואיהו וגרמוהי חד הן בחינת הכלים
ומצד בחינת האורות דעשר ספירות בכלל ובפרט נקרא עשר ספירות בלי מה, בלי מהות
וכמו שכתוב ולאו מכל אינון מדות כלל כו'
אך מצד בחינת הכלים הן בבחינת מציאות דבר מה
וזה שכתוב אפיק י' תיקונין וקרינן לון עשר ספירין כו' לאחזאה כו' לאנהגא בהון עלמין כו'
וכן מה שכללות עשר ספירות דאצילות נקרא בד' שמות, ע''ב ס''ג מ''ה ב''ן
ע''ב במילוי יודין בחכמה
וס''ג ביודי''ן וא' בבינה
ומ''ה במלוי אלפין בזעיר אנפין, וב''ן במילוי ההי''ן במלכות כידוע
ובלשון הזהר כלל העשר ספירות נקרא רזא דשמא קדישא בלבד כידוע
הכל הוא רק מצד בחינת הכלים דוקא כידוע.
וביאור הדברים ידוע על מאמר דתלת שליטין לעילא, מוחא ולבא וכבדא כו', שהן בחינת ג' כלים לנר''ן
נשמה במוחא ורוח בלבא ונפש בכבדא כו'
אבל בחינת חיה יחידה, הוא למעלה מהגבלת כלים כו'
ובבחינת הכלים כלול מראש תוך סוף, שהוא פנימית הכלים ואמצעית הכלים וחיצונית הכלים כו'
וכידוע בענין רמ''ח איברים דמלכא דט׳ ספירות של בחינת זעיר אנפין
שט' פעמים ט' עולה פ''א
וג' פעמים ט׳ פעמים ט׳ נגד ג' מדריגות שבכלים, ראש תוך סוף הנזכר לעיל, עולה רמ''ג
וה׳ חסדים המגדילים הוא רמ''ח
והוא כללות ענין כלים דזעיר אנפין שנקרא גופא דמלכא
וגם לבושין תקינת לון, דמנהון פרחין נשמתין כו'
שהן לבושין דמחשבה כו' כמו שיתבאר הכל
ואמנם הנה ענין אור וכלי דרך כלל, הגם שיש בו הרבה אופנים שונים מאד, אך כללותו הוא על דרך אור וחיות הרוחני של ראיה רוחנית כשמתלבש וממוזג בהגשמה בכלי חומר העין בבחינת ראיה גשמית
שיש בזה ב' דברים, הא' שינוי המהות מרוחניות לגשמיות
שהראות גשמי יתפוס בגשם, מה שאין כן ברוחניות אור הראיה
וכן אור וכח השכל הרוחני הממוזג בגשם כלי המוח, עד שנקרא התחכמות
וכח התנועה בתנועת הגשם
וכהאי גוונא בכח הצמיחה רוחנית שמורכב ומלובש בצמיחה גשמית בגשם הצומח
והב' ענין ההגבלה ושיעור שבחומר הכלי, מוגבל ונמדד בשיעור
כמו בראיה גשמית עד ס' מילין כו'
וכן ענין התחכמות ותנועת הגשם, מתפשטים בהגבלה מצומצמת דוקא, עד שיכלה כחם המוגבלת
כמו שתקצר גשם השגת כלי המוח ויכלה כחו מצד קוטן הכלי
וכן יוקטן ויופסק כח תנועה הגשמית שמכח היד, בפעולה או בהגבהת משאוי וכהאי גוונא
מצד הגבלת הכח המניע
(מה שאין כן מצד עצם כח הרוחני של המניע התנועה, שאין בו הגבלה והפסק
וראיה מהגבהת משא כבד הבא בבהלה פתאומית, ביתר הרבה מכחו, מצד בחינת המקיף כידוע)
וכך הוא כל ענין חומר וצורה
שהחומר, מלבד שהוא בא בשינוי המהות, הנה הוא מגביל לצורה
אבל החומר הוא מעין ודוגמת הצורה, כמו חומר כלי העין לראות, וחומר כלי המוח להשכיל וכהאי גוונא
אבל החומר נעשה מהתעבות והגשמה של הצורה הרוחנית, מסוף כל המדריגות שבו
כמו מסוף המדריגה דרוחניות הצמיחה, נעשה כח צמיחה בגשם
וכמו סוף של חיות הרוחני דנפש, מלובש בדם, כמו שכתוב כי הדם הוא הנפש כו'
וכך סוף המדריגה של אור השכל הרוחני מתמזג בחומר כלי המוח, וכן סוף הגשמה דרוחניות הראיה ממוזג בחומר העין
ולזאת אנו רואים שבכל מקום באין הגדלת החומר עם הגדלת הצורה כאחד ממש
כמו בהגדלת חומר כלי הגוף, שנגדלים ביחד עם גידול אור וחיות הצורה הרוחניות, כמו גידול הכנת חומר המוח לפי ערך גידול האור והצורה של השכל, שכאשר יגדל התינוק ויצמח אור שכלו ברוחניותו, ממילא יצמח כלי הכנת מוחו
כמו שכתוב ימים ידברו ורוב שנים כו'
שנגדל הכלי עם האור יום יום עד ע' שנה, שבא לכלל גדלות המוחין כידוע ודי למבין: