(יב) ומעתה יש להבין ביאור ענין הצמצום הראשון הנ"ל ובחי' הרשימו שנשאר כו' הגם שידוע ליודעי' הרי יש בזה פרטים רבים וצריך להעמיק הדעת בהם ביותר כי זהו עיקר היחוד האמיתי בעצמות אא"ס איך דכולא קמי' כלא כו' גם בבחי' כללות כל ההשתלשלות דקו וכו' עד שיוכל אדם לכוון רצונו במס"נ לעצמות אא"ס לבדו כמ"ש אתה הוא ה' לבדך אתה כו' וזהו המלך המרומם לבדו בחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום שמתנשא גם מימות עולם דא"ק שנקרא ימי קדם הנ"ל וזהו השמים בחי' סובב הכללי שאחר הצמצום ושמי השמים שלפני הצמצום לא יכלכלוך גם בבחי' כלי לכלי כמו גליף גליפו בטה"ע כו' וד"ל וכמ"ש מי לי בשמים שהוא גם בחי' סובב הכללי שלפני הצמצום שנק' שמי השמים כו' ועמך לא חפצתי בארץ בבחי' קו"ח בחי' ממלא הכללי כו'. והנה יש כמה אופנים במשלי' שונים להשכיל ביאור ענין הצמצום הנק' מק"פ כידוע למעיין וכללותו עולה בסגנון א' והוא כדי שיוכל להיות אא"ס בבחי' השפעה בצמצום בבחי' קו הוצרך לצמצם עצמו' אורו שישאר בהעלם בעצמותו כו' ולא יאיר כולו רק אפס קצהו בלבד כדי שיהי' אח"כ המשכות האור בדילוג הערך וה"ז כמשל אור שכל עמוק ורחב שבעצמות המשפיע שכדי שיומשך ממנו למקבל הבלתי ערך אליו הוצרך המשפיע להעלים בעצמו כל עומק השגתו ולא ישאר רק בחי' רושם כנקודה א' מכל העומק והרוחב ולא שנסתלק ונתעלם לגמרי רק כמו השונ' בדרך קצר' שכל העומק ורוחב הפלפול ישנו בשכלו רק שהוא נכלל לפי שעה בהעלם עצמותו בשעה שאומר הדין דרך קיצור ומיד שישאלוהו ירחיב הדבר כו' רק בשביל שיובן למקבל דרך זה הקצר מעלים גם בעצמו לפי שעה כו' וכמ"ש במ"א באריכות ומה שנשאר כמו נקוד' שהוא דרך קצר' אין זה צמצום גמור ואמיתי כמו המצמצם ומעלי' לגמרי שנחסר למקבל לגמרי אלא הענין הוא שכולל בדרך קצר זה כל האריכות לא יחסר דבר וחצי דבר כמו שכלול בדין הקצר שבמשנ' כל האריכות הפלפול שבגמרא וכמו שלא נעלם ליודע כל הפלפול גם בשעה ששונה לעצמו דרך קיצור כו' שנמצא שידיעתו באריכות מקפת בהעלם כל התגלות הקיצור ולא שנסתלק לגמרי כשכחה וכה"ג כו' וכמ"ש ביאור זה באריכות במ"א. ואופן משל הב' מחיות הנפש בגוף ג"כ עול' ע"ד הנ"ל והוא בהיות שכדי שישתנה מחיי רוחני' שבעצם הנפש לחיי בשר הוצרך להיות בחי' העלם וכיווץ האור של הנפש בתחל' לפי שאין ערך ביניהם ועכ"ז הרי מתפעל' הנפש ממקרי הגוף א"כ גם אור הגשמ' החיות תתחבר ונקשר אל אור עצמותה הרוחני כצמיחה גשמי' שנקשר בכח הצומח הרוחני כו' ובהחתך אבר הגוף לא יחסר באור וחיות רוחניות של אבר זה וראי' מסומא שמוליד שלם כו' כידוע אין זה רק שהרוחניות הוא בהעלם וישנו במציאותו חופף על חיות הגשמי שבגוף ונק' צלם איש כו' והיינו ע"ד הנ"ל בידיע' שבהעלם כו' (וכ"ז מבואר באריכות במ"א) וכן כח התנוע' הרוחניות כשבא' בתנועת הגשם מתצמצמת בעצמותה כו' ועכ"ז התנוע' גשמית מחוברת ומקושרת בתנוע' הרוחנית וכה"ג באופני' אחרים כמו ענין התחכמות שכל פרטי מכח המשכיל שלו ששור' עליו בהעלם כו'. ואמנם להבין בחי' הרשימו שענינ' מורה בחי' הסתלקות בהעלם ולא נשאר מהכל רק רושם כו' הוא מובן יותר מעניני' משלים אחרים כמו הרושם שעוש' האומן שיוכל לעשות הבנין בקיצור קו זה שברושם שכולל כל אריכות המעש' בקיצור רושם זה או כמו שעוש' לזכרון הנק' אות שאין האות ענין שייך אל עצם הענין רק לזכרון בעלמא כמו עשה לך ציונים כו' וזהו בחי' העלם יותר מקיצור ההלכה ששונה וכולל בו הכל שעכ"פ שייך ענין הקיצור אל האריכות ויש עוד אופן ברשימו זו שהוא מורה ענין הצמצום וההעלם הרבה יותר והוא כמו הזורק אבן שכח המוליך אותו נבדל מן העצם ועכ"ז כל כח התנוע' מלובש בו בהעלם אך שהוא בריחוק נבדל ביותר מכחו העצמי שבידו משא"כ כח התנוע' עצמה שמניעה בעצמו בגשם שמלובש בגלוי בגשם ביותר כנ"ל ויש בחי' העלם יותר גם מזה שדומה לענין הרושם לזכרון לבד והוא כמו הרומז בידו לאיזה שכל עמוק ביותר שנבדל תנועה גשמי' מהשכל הרוחני ועכ"ז מבין השכל מתוכו כו' ויותר מזה העלם אור השכל בתנוע' האצבע בכתיבתו אותו וכמ"ש במ"א באריכות והכל עולה לסגנון א' הנ"ל שבחי' העצמות נשאר בהעלם וכלול ברושם ונקודה זו כו' וד"ל: