Part 5 Chapters 30-33

1 וממילא נמשך האור אחר הכלי, כי דרכו של איש כו' ודי למבין).

והנה יש ג' מדריגות בכלים, פנימים ואמצעים וחיצוניות.

והענין ידוע כי לנגד ט׳ ספירות חב''ד חג''ת נה''י, יש ג' מיני כלים

פנימית הכלים הוא בחינת הגבלת האור דחב''ד שבאור

ואמצעות הכלים הגבלת חג''ת דאור, וחיצוניות הכלים הוא הגבלת נה''י דאור כו'

והיינו אתה סתר למפרע דרת''ס, שעיקר ההגבלה וההסתר בחיצוניות הכלים כו'

וגם בענין מה שיש בכלי בחינת השפעת וירידת השפע למקבל דוקא כנזכר לעיל, גם כן כלול מג' מדריגות

פנימית הכלי הוא בחינת הבאת אור שפע דחב''ד

ואמצעית להבאת והמשכת אור דחג''ת, וחיצוניות להבאת שפע דנה''י כו'

ועל דרך משל ט׳ ספירות שבאור מדת החסד, המוגבל בג' מיני אותיות

אותיות המחשבה בחינת פנימית הכלי לחב''ד שבחסד

ואותיות הדבור אמצעית כלי לחג''ת שבחסד, ואותיות המעשה לבחינת נה''י שבאור החסד

שהוא בחינת כח המעשה שבחסד, לעשותו בפועל ממש

יש לו כלי מיוחד, ואהבה שבחסד יש לו כלי מיוחד, ושכל וטעם שבחסד יש לו כלי מיוחד כו'

ועל הרוב, השכל והטעם שבחסד מהרהר במחשבה, והאהבה שבו יאמר בדיבור, וכח המעשה שבו יעשה בפועל ממש

(אמנם כשבא בג' מיני אותיות דמחשבה דבור ומעשה נקרא לבושין דמנהון כו'

שלמטה מבחינת כלים דעליהם אמר איהו וגרמוהי חד כו', ולא על הלבושין

אבל בחינת הכלים לנר''נ הוא מוחא ולבא כו'

ובלב יש ג' מדריגות, פנימים ואמצעים וחיצוניות לנגד ט׳ ספירות כו'

בחינת חב''ד שבמדת האהבה או היראה כו' שנקרא מושכל של המדות כו'

הוא בחלל הימיני שבלב, שמאיר בו ממוח החכמה ששליט על הלב כו'

וחג''ת שבאהבה ויראה כו' שהוא הנקרא מורגש

היינו בבחינת אמצעית כלי הלב, שהוא רוח החיים שדופק בחלל השמאלי

שנמשך ממוח בינה שנקרא רוח

והוא בחינת כלי הרגש החיות של המדות בהתפעלותם כו'

וחיצוניות הלב הוא הבל החזה כו', ששם כלי הטבעת המדות כו'

שהוא לנגד בחינת נפש, בחינת נה''י שבמדות כו'

ומשם מאיר בנפש שבדם, שהוא מרכבה לגבי רוח שבלב בכלל

וגם בחינת נפש שבכבדא כלול מג' מדריגות, פנימי ואמצעי וחיצון כו'.

פנימי הוא הנקרא בזוהר קיסטא דחיותא

דהיינו בחינת רשימו שנשאר מבחינת רוח בשעת השינה כו'

והוא בחינת מוחין חב''ד דקטנות שבנפש כו'

ואמצעי היינו התפעלות חיות גשמי של כח התנועה וההרגש שבדם, הוא הנפש, כמו בדפק שביד כו'

והחיצון הוא בחינת נה''י שבכבד ששולח חיצוניות החיות בכל האברים

והפנימית מבדיל כו' כמו שכתוב במקום אחר באריכות

שבזמן הגלות שנקרא שינה, אין ההארה דמלכות דאצילות, בחינת נפש בעולמות דבי''ע, רק בחינת קיסטא דחיותא

רשימו דבחינת רוח שבלב אדם העליון כו'

וכנסת ישראל, שנמשלים לבחינת עיבור בגלות

היינו כמו הולד שמקופל ראשו בין ברכיו כו', תלת גו תלת כו'

שהמוחין חב''ד בהעלם בחג''ת וחג''ת בנה''י כו' וכמו שכתוב במקום אחר).

והנה בענין המצות שנקרא רמ''ח אברין דמלכא כידוע, הרי ג׳ פעמים ט׳ פעמים ט׳ בג' מיני מדריגות דראש תוך סוף שבכלים, כנזכר לעיל עולה רמ''ג

וה' חסדים המגדילים, הן רמ''ח כו'

ובחינת חב''ד היינו אור הכוונה שבמצות

שיש לזה כלי פנימית מיוחד, ובהגבלה כו'

ובחינת חג''ת, אהבה ויראה וביטול כו', יש לזה כלי אמצעי כו'

ובחינת נה''י בחינת כח המעשה, לעשות רצון המלך בלבד כו', יש לזה כלי החיצוני

(ובכלל היינו כונה וברכה ומעשה או יחוד ברכה וקדושה, שנקרא יב''ק כו'

שהוא ענין בשר וגידין ועצמות שבכל אבר כמו שכתוב במקום אחר באריכות)

וה' חסדים המגדילים כו' היינו בחינת כללות המשכת גלוי אור אלה״י שעל ידי כל מצוה

על ידי המשכת הקו שממשיך למקור כל החסדים, דאיהו שקיו דאילנא כו', וכמאמר אנת ממלא כל שמהן כו'

(ולפי זה מה שכתוב אשתאר כגופא כו', משום דגם בחינת גופא בג' כלים הנזכר לעיל, צריך להארת אור אין סוף שבקו, שממלא כל שמהן

לפי שיש שרש להתהוות הכלים בפני עצמן כנזכר לעיל.

אך אם כן, למה תלה הדבר במה שאינו עיקר הדבר, שהוא מה שכתוב בלא נשמתא?

אך להיות שעיקר הכלים הן לנגד ט׳ ספירות דנר''נ, ובסיבת הגדלת האור יבא הגדלת הכלי, בשביל הבאת אור השפע למטה, ואי אנת תסתלק כו'

ישאר הכלי כגוף בלא נשמה, בלא התפשטות כלל ודי למבין):

1 (לא) והנה יש יתרון מעלה בבחינת הכלים מבחינת האורות, ממה שיש בחינת ההתכללות בכלים יותר מבאורות, שזהו עיקר בחינת התיקון

כידוע דעיקר בחינת התיקון הוא בא מריבוי הכלים כו'

ודוקא על ידי בחינת חיצוניות הכלי, שהוא בחינת נה''י כו'

וראיה לזה ממה שמצינו בכמה מקומות דאור החסד יוכל להאיר בכלי הגבורה ואור הגבורה בכלי החסד

ואם כן, מה שיחליף האור להאיר בכלי היפוכו, אם היה זה מצד עצמו למה לא יוכלל ויחובר באור היפוכו המנגדו?

כמו אור מדת החסד שלא יסבול אור מדת הדין כלל וכלל

אלא מוכרח לומר שזהו מצד בחינת הכלי, שיכול לסבול אור היפוכה המנגדה

כי יש בכלים דוקא בחינת וענין ההתכללות מדבר והיפוכו, מה שאין כן באורות כו'

וזהו עיקר התיקון בבחינת האדם מצד גופו

כמו שאנו רואים בחוש טבעי אברי האדם, שכל אחד יש בו התכללות מזולתו, עד שיכולים להשלים חסרון א' על ידי רפואת אבר זולתו

כמו לקלקול הראות בעין ירפאו לכח הגידין שברגל, שיש בהן בהתכללות מגידין שבעין

אבל לא ירפאו לאור וחיות שנחלש במוח עד שנחלש בראות מצד הזקנה וכהאי גוונא, על ידי חיזוק כח ואור חיות המדות שבלב, אף על פי שהמוח ולב כלולים זה עם זה

רק מצד חיזוק כלי הלב יחזקו לכלי המוח ויאיר כח השכל בראות יותר כו'

מפני שאין לאור השכל עם אור המדות חיבור והתכללות כל כך, כמו שיש חיבור והתכללות של כלי הלב עם כלי המוח

וכן כלי העין עם כלי החוטם וכלי האוזן וכהאי גוונא

ולזה הטעם הנה דוקא מצד בחינת הכלי יוכל להאיר בה אור המנגדה כו' ודי למבין.

ויובן זה יותר במה שאנו רואים במדות חסד וגבורה שהן הפכיים מנגדיים ממש כו'

אך כאשר באין המדות בכלי, כמו למחשבה ולדבור ומעשה בפועל ממש, יוכל אור החסד להאיר במחשבה ודבור ומעשה היפוכו ממש

שהרי יכול לחשוב ולדבר ולעשות נגד מה שבלבו

וגם לכעוס בלב על אוהבו בלבו, ולרחם בלבו על שונאו כו'

שהלב מוכן להיות כלי למה שהוא היפוכו כו', לפי שבכלים יש התכללות דבר והיפוכו יותר מבאורות

(דמה שבגילה יש רעדה וברוגז יש רחמים, וכן להיפך, ברעדה גילה וברחמים רוגז, הכל מצד הכלי דוקא כו')

וכך אנו מוצאים בששת ימי המעשה, שביום א' הוא בחינת חסד - יהי אור, וביום הב' בחינת גבורה - יהי רקיע כו', וכמו שכתוב בזהר דכל יומא בעבידתיה כו'

ועם כל זה בכל יום יש התכללות מיום זולתו דוקא כידוע

לפי שכאשר בא האור בכלי שנקרא יום, אז יש התכללות דבר והיפוכו דוקא

להיות שכאשר בא הדבר לידי השפעה בפועל ממש, אי אפשר שלא יוכלל בחסד מבחינת דין ובדין מבחינת החסד

מה שאין כן כשהאור והשפע עדיין בלא כלי כו'

כמו פסק דין למעשה דוקא

שבהכרח יוכלל חסד בדין ודין בחסד

מה שאין כן כשאינו למעשה כו'

ונמצא שמצד בחינת חיצוניות הכלי, שהוא למעשה, שם הוא עיקר בחינת ההתכללות כו' ודי למבין:

אך הנה לכאורה יש סתירה לכל זה

שהרי באמת, מה שהאור יוכל להאיר בכלי היפוכו, הוא מצד בחינת הביטול של הכלי לגבי האור

והוא על ידי בחינת שם מ''ה מלגאו, שרש בחינת ההתכללות באורות, דוקא מצד הארת הקו כו'

ולזה הטעם, דוקא בפנימיות הכלים יש התכללות (וכמו הכונה שבמעשה המצות שמתכלל ב' הפכים כו' והיינו כמו עצמות וגידים כו' מה שאין כן גוף המעשה) ולא בחיצוניות

Chapter 31

1 שהרי אין מלאך א' עושה ב' שליחות הפכים

מפני שכל שליחות השפע בא מחיצוניות הכלים דוקא, שמביא השפע לחוץ

כמו חיצוניות הכלי דאותיות וכהאי גוונא

ולכך פני אריה להימין כו', לא ישנו את תפקידם ולא יתחברו להחליף מעשיהם מזה לזה כו'

ולכך כל יומא בעבידתיה דווקא כו'.

אך הענין הוא משום דפנימית הכלי הוא מקבל מבחינת אור פנימי המוגבל בכלי, וכאשר יש התכללות באורות, ממילא יש התכללות בפנימית הכלים, כמו התפעלות והשגות מיכאל וגבריאל כו'

וחיצוניות הכלים מבחינת הכח המגביל שבבחינת מקיף

על כן יש בו ב' הפכים כאחד, בחינת התכללות דבר והיפוכו דוקא

כמו כל הנסים, שהם דוקא בבחינת חיצוניות הכלים בפועל ממש

כמו כל מקום שנעשה בו הנס, שהמקום הזה סובל דבר והיפוכו, מלמעלה מן הטבע בטבע כו'

כהפיכת ים ליבשה כו', וכהאי גוונא מקום הארון אינו מן המדה וכו', וכמו שכתוב במקום אחר

וגם משם הוא בא שרש בחינת ההתחלקות, כל אחד מובדל בפני עצמו

שהוא בא מצד בחינת קו המדה שבמקיף, שהוא שרש הכלים המגבילים כו'

ולזה עיקר בחינת התיקון הוא בחינת ריבוי ההתחלקות דוקא

שבזה דוקא יהיה ריבוי ההתכללות, דבר והיפוכו כאחד

וזהו עיקר בחינת אדם דתיקון כו', שעליו אמר אחור וקדם צרתני, יצירה בגוף חומר דוקא כו'

קדם, בבחינת החומר הפשוט שקדם לצורה, שהוא האור

והוא בשרש הכלי שקדם לאור

ואחור, בכלי החומר שאחר האור והצורה כו' ודי למבין וכמו שכתוב במקום אחר ביאור ענין זה באריכות (ודי למבין):

Chapter 32

1 (לב) ומעתה יש להבין בבחינת אדם העליון דאצילות שעל הכסא כו'

שהוא בחינת זעיר אנפין דאצילות שמקבל מבחינת נה''י דאבא ואמא כו'

וידוע שהוא ענין ובחינת המדות דאצילות, שהוא עיקר ושרש להשפעת מקור למקור לחיי העולמות

ועדיין הוא סוף עולם האין סוף, משום דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כנזכר לעיל

על כן גם עד בחינת כלים דזעיר אנפין בבחינת חיצוניות דנה''י שבו כו', נחשב עדיין מסוף עולם האין סוף:

וביאור הדברים, הנה מבשרי אחזה כו', דבצלם אלהי״ם עשה את האדם כו', וכמו שכתוב בצלמינו כדמותינו כו'

דהנה אנו רואים בנפש האדם שבחינת חיה יחידה שבו, הוא בחינת מקיפין דנר''ן, שלמעלה מהגבלת האורות בכלים

והוא בחינת הרצון והתענוג העצמי הפשוט שבבחינת יחידה, וגם בחינת פנימית ומקור השכל שנקרא משכיל, שזהו בחינת מקיף דחיה

בלתי מוגבלים בכלי כלל

רק מהחכמה ולמטה נמשך בכלי

והוא הנשמה שבמוחא, ורוח בלב כו'

והנה עם כל זה מאיר אור המקיף דרצון ותענוג, מבחינת פנימית אור החכמה בנר''ן שבג' כלים מוחא ולבא כו', מן ההעלם

והוא גלוי הרצון שבא בשכל וטעם גלוי, בבחינת מוח החכמה שנקרא אור אבא

ומשם נמשך ומתפשט בבינה, שהוא ההשגה

ומבינה שבמוח נמשך התפעלות המדות בלב

דהיינו מל''ב חדרים שבמוח שנקרא ל''ב שבילין דבינה דמתפתחין להיות מוחין לזעיר אנפין כו'

כי המוחין נחלקים לד', חכמה ובינה וחסד וגבורה

וכל אחד יש בו ח' חדרים, שהוא ל''ב

1 (לג) ובכל זה יובן ענין ההתבוננות אחת מן רבוי כל הפרטים אל כלל א' הכוללם יחד

והוא כמו כל אשר חפץ יהו״ה עשה בשמים ובארץ כו', שחפץ יהו״ה זה הרי שרשו במקור הראשון (שנקרא יחיד כו')

הוא בחינת חפץ חסד ההיולי העצמי שבעצמות אור אין סוף הפשוט בתכלית, כטבע הטוב והחסד העצמי הנטוע בעצם הנפש (כמו שכתוב באות יו''ד)

וכאשר עלה רצון וחפץ יהו״ה להטיב בדרך פרט מכללות אור ההיולי הזה, ירד ברבוי השתלשלות בעצמותו עדיין בבחינת אין סוף, עד שבא זה הרצון לבחינת נצח והוד בחיצוניות כלי הלב

דהיינו חיצוניות מדות שבמלכות דאין סוף, הגם ששם למעלה מעלה מבחינת הגבלת אורות בכלים כו'

אלא הכל בבחינת אין סוף ממש כששיער בעצמו כו'

ואחר כך נתצמצם וירד על ידי בחינת קו בעשר ספירות דעגולים כו', עד בחינת כתר דאדם קדמון, שהוא מקור הרצון הנעלם שבא לידי גלוי רצון לרצון בכתר דעתיק יומין כו'

עד בחינת רצון ותענוג שבאבא ואמא שמתצמצמים ברצון ושכל והשגה, ג׳ ראשין דחכמה ובינה כו'

עד בחינת מדות ז׳ תחתונים דבינה

עד בחינת קטנות מוחין דנה''י דאבא ואמא בזעיר אנפין כנזכר לעיל

ומשם מתצמצם עוד בג' מדריגות דחב''ד חג''ת דזעיר אנפין כו', עד בחינת חיצוניות הכלים דנצח והוד שבבחינת הבל החזה כו'

שם מסתיים אור הרצון הפשוט שהיה כלול בהעלם עצמות חפץ חסד ההיולי כו'

והרי מכל רבוי פרטי ההשתלשלות הזאת, נעשה ונמשך בבת אחת מרצון שעלה בהעלם העצמות עד שבא במורגש בהבל הלב, משום דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד

פירוש איהו, בחינת עצמות אור אין סוף ממש, וחיוהי, בחינת עשר ספירות דהעלם וגלוי, כשלהבת כו'

עד עשר ספירות דזעיר אנפין כו'

וגרמוהי, בחינת הכלים דזעיר אנפין

חד, הכל בבחינת אין סוף עדיין

כי גם שבחינת הכלים, המגבילים למדות חיצוניות דלב זעיר אנפין, הן בתכלית הקטנות לגבי ערך רוממות עצמות המדות שבבחינת מלכות דאין סוף, מכל מקום נחשב בחינת סוף לראש, וכמו שכתוב קורא הדורות מראש כו'

וסיומן בסוף הוא בבחינת קטנות המדות דזעיר אנפין

ולכך נקרא זעיר אנפין קטנות הפנים, כאנפי זוטרי דתינוק קטן לגבי בחינת אנפי רברבי, זקן שקנה חכמה כו'

שזה תכלית הקטנות במוחין, וזה תכלית הגדלות

מכל מקום משתווים בערך אדם, רק שזה נקרא אדם קטן וזה נקרא אדם הגדול כו', אבל ציור אופניו אחד הוא

כי בקטן מדותיו גם כן על פי שכל ורצון הנעלם כו', רק שבא בתכלית הקטנות מאד

ובאדם הגדול מדותיו גדולים על פי רוחב שכלו ורצונו הרמה והנשגבה ביותר כו'

כך ערך קטנות המדות דזעיר אנפין, שהם המדות שמצומצמין בקטנות השכל דנצח והוד כו', לגבי בחינת אריך אנפין שנקרא אנפי רברבי

גדלות הפנים והמוחין דזקן שקנה חכמה ממקור החכמה הנעלמה, שלמעלה מקרומא כו'

שהוא בחינת שכל הנעלם שברצון הנעלם כו', שהוא שרש הנאצלים כו'

וכן גם המדות שברצון ושכל הנעלם דאריך אנפין, הוא בבחינת קטנות הערך לגבי בחינת אדם הגדול יותר, והוא בחינת אדם קדמון שנקרא אדם דבריאה כו'

(וכידוע דזעיר אנפין נקרא אדם דעשיה ואריך אנפין נקרא אדם דיצירה ואדם קדמון אדם דבריאה

ובכל אחד יש עשר ספירות בהעלם וגלוי כו' וכמו שכתוב לכבודי, שהוא מלכות דאין סוף, בראתיו – אדם קדמון, יצרתיו – עתיק יומין ואריך אנפין, אף עשיתיו – בחינת זעיר אנפין שנאמר בו, נעשה אדם בצלמינו כו')

והוא על דרך משל ציור קוין שעושין בקטנות לדבר גדול, כמו דמיון המפה לכדור הארץ כו'

שעם כל זה יש בציור זה הכל

לא נעדר אפילו כקוצו של יו''ד כו', רק שהוא בקטנות מאד, ומה שמצוייר בו קו קטן בכדור הארץ הוא אורך נהר ת''ק פרסא וכהאי גוונא כו'

וכך על דרך משל המדות דקטנות דתינוק לגבי מדות דזקן בן ע' כו'

וכמו כח המוליד בדומה לו כו'

(וכמו שכתוב במקום אחר בענין בוצין בוצין כו')

וכך הוא בחינת המדות דאדם דאצילות, דגם שבאים בצמצום היותר אחרון לגבי בחינת המדות דאדם קדמון ואריך אנפין כו', אבל מכל מקום הכל אחד, רק שבא מן בחינת האריכות היותר מופלג אל הקיצור היותר מופלג

(וזה שכתוב מה שמו מה שם בנו – מה שמו, מ''ה דאדם קדמון – מה שם בנו, בחינת זעיר אנפין כו' וכמו שכתוב בכמה דוכתי)

והיינו כללות ההתבוננות בכל אשר חפץ יהו״ה בעצמות אור אין סוף ממש, עשה בשמים שהוא בחינת זעיר אנפין

אש ומים – חסד וגבורה דקטנות דאצילות כו'

(עד בחינת שמים דעשיה)

לפי שנעוץ תחלתן בסופן, מחכמה בראש דאדם קדמון עד חכמה בסוף מדות דזעיר אנפין

(וזה שכתוב ברוך יהו״ה אלה״י ישראל סבא, בחינת אדם קדמון שנאמר בו בראתיו כו'

וכן שמע ישראל כו' שהוא בי''ע שבכללות)

(ודרך פרט יותר, הרי כל אשר חפץ יהו״ה במדות דאצילות, עשה בשמים וארץ דבי''ע, עד בחינת מזלות דגלגלים הגשמיים, שרש השפעת דומם צומח חי ומדבר הגשמיים כמו שיתבאר בעזרת השם) :