Part 3: Chapters 16-19

1 והיינו כמו כשעלה ברצונו הפשוט ההיולי לבא לגלוי דוקא, היה כולל כל פרטי הרצונות

והוא הרצון הכולל כולם, ונקרא רצון קדום לכל מה שבא אחריו

ואחר כך בא רצון זה דרך פרט, כמו הרצון להאציל ובו כלול עשר ספירות בכל פרטיהם

ועדיין הכל בהעלם עד שבא לידי גלוי שהוא כשנאצל האור בבחינת האצילות כו'

ואחר כך הרצון לברוא יש מאין כו' ובו שכל ומדות כו'

עד הרצון היותר אחרון שהוא כל אשר חפץ עשה כו', סוף הכל

וכל פרטים הללו נכללו ברצון הקדום שבא בבחינת השפעה על כל פנים אחר הצמצום

והוא בחינת ראשית הקו כו', והיינו עיגול הראשון שאחר המשכת ראשית הקו ההיולי הנזכר לעיל

שנקרא מקיף כללי לכללות כל הד' עולמות דאבי''ע, שמקיף אותם בשוה

שנקרא מחשבה כללית שצופה ומביט בסקירה א' מראש לסוף הכל כו'

וזהו ביאור ענין כללי לכללות ענין הקו הזה

ופרטי אופניו במה שמתעגל וחוזר ומתעגל כו' יובן לפי אופן משל הנזכר לעיל וכמו שיתבאר בסמוך בעזרת ה׳ ודי למבין:

1 כמו להיות גילוי הרצון והתענוג להאציל עשר ספירות כו' (ולכך נקרא עתיקא סתימאה בחינת העלם לגלוי על כל פנים מה שאין כן ראשית הקו נקרא סתימא דכל סתימין דגם מחשבה דאדם קדמון לא תפיס ביה כו') ולהיות הרצון והתענוג לברוא כו'

ועתיקא קדישא הוא התענוג שבחכמה

והוא בחינת עתיק יומין ואריך אנפין דאצילות, שהרצון והתענוג בא בגלוי כמו שיתבאר הכל דרך פרט)

והנה בחינת עשר ספירות דעגולים זה תחת זה הוא כידוע, שכל עילה מקפת לעלול ועלול לא ישיג לעילה שלו כי אם בריחוק מקום ממנו, כאשר יהיה האופן בתוך כו'

ויובן זה מהרצון הבא בגלוי גמור

שגם שכלול הרצון הזה מי', חכמה ומדות, אבל תחלתו בא רק בהסכם א' בלי התחלקות ניכר בו

והוא הנקרא עיגול רצון כללי מקיף לכל מה שבא בתוכו מכחו דוקא, אך בריחוק מקום

כמו הטעם ושכל לרצון זה, שנקרא עלול שלו

אי אפשר שיהיה קרוב בערך אל עילתו, שהוא הרצון, כי הרי אין טעם לרצון כלל כידוע, ולעולם לא ישיגנו

אבל מכל מקום מכח הרצון נעשה עיגול החכמה גם כן בלי התחלקות ניכר ליה כו'

כמו משל השוחד, שימצא טעם לרצון

וגם שבטעם זה כלול גם כן מיו''ד, רצון ושכל ומדות, אבל נעשה בבחינת כללי כו'

ועל דרך זה לא ישיגנו העיגול דבינה שנעשה מכחו, ועל דרך זה המדות זה תחת זה עד סוף מעשה שהוא עיגול האחרון

והכל ברצונו לעצמו כלול הכל עד סוף מעשה שהוא הפנימי מכולם כו'

וכך הוא ברצון הנעלם הנקרא רצון הקדום הנזכר לעיל, מקור כל הרצונות

כלול מי׳ ספירות על דרך זה, עיגול בתוך עיגול עד עיגול דסוף מעשה, שהוא הרצון לסוף מעשה, להיות כל אשר חפץ עושה בפועל ממש כו'

והעיגול העליון הכולל הכל הוא רצון הקדום הנזכר לעיל

וכשבא הרצון לעצמו הזה להיות בפועל ממש הרי הוא להיפוך

שהרצון מתעלם ומתלבש בשכל והשכל מקיפו

והשכל מתעלם ומתלבש במדות זה תחת זה עד סוף מעשה, הוא העליון מהכל

1 דהיינו כח המעשה בפועל ממש הרי בו מלובש המחשבה ובמחשבה מלובש המדות ובמדות מלובש החכמה ובינה ובחכמה מלובש הרצון והתענוג

ונמצא פנימי מכולם הוא הרצון והתענוג, וחיצון שבכולם הוא המעשה גרוע כו'

והוא בבחינת היושר כשבא בבחינת התלבשות העליון בתחתון כו'

אבל בבחינת רצון הקדום הנזכר לעיל שעדיין הוא בעצמו, על כן נמשך בבחינת עיגולים שהעליון מהכל הוא העלם הרצון הכולל הזה

ועיגול הראשון שבו הוא הרצון ותענוג לכללות כל השתלשלות שבתוכו, ועיגול זה מקיף כללי לאבי''ע כנזכר לעיל

וראשית הקו הוא בחינת המשכה היולית כמו קו קצר המתצמצם מעילה לעלול, כמו מן הרצון לחכמה וכהאי גוונא

כך מבחינת הרשימו הנזכר לעיל נמשך קו בצמצום גדול מאד

דהגם שהרשימו הוא בא בהגבלה כנזכר לעיל, אבל הוא מבחינת עולם האין סוף על כל פנים, רק שהוא בחינת האחרונה שנעשה בקיצור כו'

מה שאין כן להיות רצון קדום שהוא בא לכלל השפעה חוץ מעולם האין סוף

רק שהוא היולי כולל הכל כו' על כן נמשך דרך קו קצר כו' ודי למבין

(והוא מה שכתוב בעץ חיים דכל עיקר הארת הקו אינו רק להיות בחינת מעלה ומטה כמו ביו''ד עגולים עד סוף מעשה כו'

מה שאין כן בעולם האין סוף אין שם אפילו בחינת מעלה ומטה, רק אחדות פשוט בתכלית כנזכר לעיל

וגם ששיער בעצמו מה שעתיד כו' הכל הוא בעצמותו ממש שהוא בבחינת אין סוף ממש

ולזה אמר בעץ חיים דגם בבחינת מלכות דאין סוף אין רשאים לדבר כו'

רק בבחינת הקו ובחינת אדם קדמון כו' שהוא בחינת מקור הראשון לכל ההשתלשלות, יוכל לבא בהשגה בריבוי ההשתלשלות עד עשר ספירות שבאצילות בבי''ע כו'

מאחר שנקרא בשם עילת כל העילות כו' או קדמון כו'

אבל בעצמות אור אין סוף לית מחשבה תפיסא ביה, אפילו מחשבה הקדומה הנזכר לעיל

להיות כי העולם האין סוף נבדל בערך ונקרא קדוש לגמרי מצד הצמצום הנזכר לעיל

ובחינת רצון קדום הנזכר לעיל נקרא שמו הגדול, שמו גימטריא רצון, והוא ענין יהא שמיה רבה מברך כו'

(וכידוע דבחינת אדם קדמון נקרא אדם דבריאה כו' וכמו שיתבאר

מה שאין כן בעצמות אור אין סוף נאמר כי לא אדם הוא כו'

וכידוע בכונות דנשמת כל חי, שהוא בחינת אדם קדמון כו' ודי למבין):