Chapters 25-32

1 (כה) והנה מעתה יש להבין בפרטי ענין עשר ספירות דאצילות

דהיינו בירידת האור מחיצוניות נה''י דאריך אנפין באבא ואמא

ולפעמים אומר דאבא ואמא מלבישים לזרועות דאריך אנפין

(ומה שכתוב רישא דמלכא בחסד וגבורה אתתקן היינו בחינת רישא דאריך אנפין דאתתקן בחסד וגבורה דעתיק יומין חסד דעתיק יומין בגולגלתא כו' כנזכר לעיל)

ולפעמים אומר דאבא יונק ממזל הח' ונוצר, ואימא ממזל הי''ג ונקה כו':

אך הנה ידוע בענין כח מה, דהחכמה מאין תמצא, בבחינת אין

ובבינה נקרא יש

והאור ושפע דאין דחכמה מאיר ונמשך בבחינת השגה דבינה

שזהו מאין ליש

ונקרא תרין רעין דלא מתפרשין כו', כחדא שריין כו'

והוא בחינת נקודה דחכמה שמבריק כברק מלמעלה מן השכל (בלשון העולם, הבנה כו')

והיינו מכח המשכיל שנקרא חכמה סתימאה דאריך אנפין, ונקרא חכמה נעלמה, שהוא מקור מוצא כל שכל מאין כו', ונקרא משכיל כידוע

והיינו שאמר דאור אבא יונק ממזל הח', ונוצר

אותיות צנו״ר, כצינור דק

כך בחינת שערות דמזל הח' הוא בחינת צומח שבמשכיל הנזכר לעיל

להצמיח מאין כל מיני השכלות

והיניקה הוא בחינת הגדלת מוחין דאבא והגדלת מוחין דאימא, היינו ממזל הי''ג, ונקה

וב' מזלות הללו, מזל העליון ומזל התחתון, הן שרשי המוחין דאבא ואמא

1 והוא בכח המשכיל עצמו, יש שרש הגדלת מוח ההבנה ושרש הגדלת מוח התפיסה וההשגה

שהן נקראים מוח אבא ומוח אימא כידוע

וכמו שבחינת מוח בינה שהוא מוח התפיסא וההשגה, מקבל מבחינת האין דמוח החכמה, כך בשרשם ביחוד ב' מזלות דאריך אנפין ונוצר ונקה כו'

וידוע דגם שהמזלות נקרא שערות, שנבקעים ויוצאים רק מבחינת מותרי מוחא סתימאה דאריך אנפין, אבל שרשן מעצמות הגלגלתא

שלמעלה מגוף פנימיות המוחא סתימאה

שלכך נבקעו ויצאו בבחינת מותרות

כמשל בקיעת הנוד סתום ביותר כו'

כמו החכמה כשגובר עליו כח בשכל ביותר, נופל ממנו נובלות, ששרש הנובלות יותר גבוה מגוף אור השכל

ולכך אמר דנובלות חכמה של מעלה תורה, לשבח דוקא, כמו שכתוב במקום אחר

1 וכך הוא טעם מעלות ענין שרש י''ג מדות הרחמים שנקרא בשם י''ג תיקוני דיקנא כו', שיוצאים ממותרי מוחא סתימאה כו'

וכמו שכתוב ויעבור יהו״ה על פניו ויקרא יהו״ה יהו״ה

שהוא מלמעלה ממוחא סתימאה שנקרא טעם וחכמה כמוסה לרצון הנעלם, ונקרא גם כן שכל הנעלם מכל רעיון או פלאות חכמה

ולפי זה כשאמר דאור אבא יונק ממזל כו', הרי זה למעלה מחכמה סתימאה עצמה

ולזה אמר הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה בהיכל, שהוא בחינת יחוד אבא ואמא למטה

נקודה דחכמה בהיכלא דבינה, מאין ליש כנזכר לעיל

שזהו ספר וספור שנקרא ספר תורה בהיכל כידוע

1 וזהו למעלה הרבה ממה שכתוב שאבא ואימא מלבישין לזרועות דאריך אנפין

ומכל שכן מבחינת נה''י דאריך אנפין שמלובשין באבא ואמא כו'

להיות ידוע שבחינת ז׳ תחתונים דאריך אנפין היינו רק בחינת המדות חג''ת כו'

שנקרא יד הגדולה ויד החזקה כו', ונקרא גם כן בזהר בשם טורי חשוכא

(כידוע במאמר דהאי איילתא אזלת לטורא חשוכא ומשם ארחת מזונא שזהו בחינת עליית המלכות בחג"ת דאריך אנפין כו' וכמו שכתוב ותרם התיבה כו' בחדש הז' שהוא ראש השנה שעולה המלכות בהרי אררט טורי קרדניתא כו')

כמו הרים הגבוהים שאין אור השמש מאיר עליהם כו'

והיינו בחינת המדות שברצון, שלמעלה מן השכל וטעם גלוי

מה שאין כן המדות שמצד שכל וטעם נקרא טורי דנהורא, דחכמה נקרא אור כו'

אבל המדות שברצון נקרא טורי חשוכא, מדות שבהעלם הרצון

ושרשם מבחינת חכמה סתימאה הנזכר לעיל, שהוא הנקרא תעלומות חכמה

1 ענין טעם כמוס לרצון שנחלק ממנו ב' קוין חסד וגבורה שברצון כו'

ולזה אמר דאבא ואמא מלבישין לזרועות חסד וגבורה דאריך אנפין

כמו שאנו רואים שמחמת מדת החסד ואהבה רבה שברצון, נמצא שרש לשכל וטעם לזכות ולחסד

כמו השוחד יעור כו'

שמחמת השוחד שיש לו אהבה ברצון

ממציא טענה ומטעה כח שכלו מחוב לזכות

וכמו ר׳ ישמעאל שלקח כלכלה דפירי, אמר אי בעי טעין הכי כו'

נמצא המדות חסד וגבורה מלובשים בפנימית דאבא ואמא, ובחינת אבא ואמא מלבישים אותן מבחוץ

וכמו שכתוב אני בינה לי גבורה דאריך אנפין כו', כמו שכתוב בעץ חיים ודי למבין

1 ובירידת המדרגה עוד, אין מוחין דחכמה ובינה דאצילות מקבלים רק מבחינת נצח והוד דאריך אנפין

שהוא הבאת השפע דחסד וגבורה למטה

כמו נצח והוד שנקרא מאזני צדק בכמה מקומות, גם למטה במדות שמצד אור השכל

רק במדות שברצון שנקרא אריכות דאנפין, הן בלתי מוגבלים, כמו הרצון עצמו שהוא בלתי מוגבל

על כן גם בחינת נצח והוד הן בבחינת בלתי מוגבל

וכידוע דפירוש זכר רב טובך, הוא בחינת יסוד דאריך אנפין

וכן ובטובך הגדול וכהאי גוונא, וכן אם יגאלך טוב, ורב טוב לבית ישראל וכהאי גוונא

מה שאין כן בחינת יסוד זעיר אנפין, שהוא בחינת מדות שנולדים מבינה

הוא בבחינת הקטנות ביותר

וכמו שכתוב במקום אחר בענין צדיק כתמר, שזהו בחינת יסוד זעיר אנפין

כארז בלבנון ישגה, בבחינת אין סוף, שהוא ביסוד עתיק יומין ואריך אנפין

וכן מה שכתוב בשלמה, וידבר מן הארז אשר בלבנון עד האזוב, בחינת קטנות יסוד זעיר אנפין במלכות, שנקרא קיר כו'

(וכידוע בכוונות דאמן יהא שמיא רבא מברך דשמו גי' רצון ושמו הגדול בבחינת יסוד ומלכות דאריך שיהיה מבורך באבא ואמא וזעיר אנפין ונוקבא כו' לאגברא ימינא על שמאלא וכמו ובטובך הגדול ישוב כו' ודי למבין)

1 (כו) ומעתה יש להבין בירידת האור עוד בעשר ספירות דאבא ואמא עצמן

מבחינת פנימית המוחין דאבא ואמא כשהן מקבלים מחסד וגבורה דאריך אנפין

ומכל שכן כשעולין לקבל ממזלות דאריך אנפין כנזכר לעיל

לבחינת חיצונית נה''י דאבא ואמא שמלובשין במוחין דזעיר אנפין, וכמו שכתוב בעץ חיים.

והענין ידוע כמו שבת ויום טוב, הן בבחינת פנימית המוחין דאבא ואמא

כי השבת נקרא קודש בעונג, דחכמה מלה בגרמיה

1 והוא בחינת פנימית אור אבא (שהוא פנימית עתיק יומין, וזה שנאמר וקראת לשבת עונג, וכמו שכתוב במקום אחר בענין ג' סעודות דשבת באריכות)

ויום טוב נקרא מקרא קדש, בחינת שמחה, כמו שכתוב אם הבנים שמחה

שהוא בחינת מוחין דאימא שמקבל מאבא, כי השביתה דשבת הוא בחכמה גם כן

דהיינו בפנימית אבא, בחינת כח מה

אין דחכמה קודם שמתפשט ליש בהשגה דבינה

1 וכן בינה בבחינת פנימית, הוא עומק נקודת המושג כו', כידוע שיש אין חכמה בבינה ובינה בחכמה

והיינו הבן בחכמה וחכם בבינה, שזהו בחינת יחוד פנימית דאבא ואמא

מה שאין כן בחיצונית השפע דחכמה ובינה בחג''ת נה''י כו', כמו מדות שבחכמה שנקרא בחינת ו׳ קצוות דאבא

כמו חסד שבחכמה, דהיינו כח שכל המטה כלפי חסד או כח שכל אחר שמטה כלפי דין כו'

ומאירים בחסד וגבורה דבינה

דהוא בא בהשגה בטוב טעם בהסבר לזכות ולחוב

ונקרא מדות שבשכל המושג, קודם שנולדו במהות בפני עצמן (כמו שיתבאר)

1 וכאשר אינו מוצא טעם בהסבר השגה, ומכל מקום לא יוכל לומר בהיפוך כי שכלו מטה כך, היינו בבחינת חסד וגבורה דאבא קודם שמאיר מאין ליש בבינה (כמו ענין שתיק רב כו')

(והשתיקה סייג לחכמה, משתוקא בתרין, מפני שעולה ביטול כח מ''ה דחכמה זה למקור המוציא כל השכלות, שנקרא חכמה סתימאה כנזכר לעיל, ומוציא משם השכלה חדשה כו')

ובחינת נה''י דאבא, היינו בחינת מאזני השכל והחכמה, איך שיבא הדבר חכמה לידי השפעה בבחינת כליות יועצות כו'

(והיינו ענין התוקף שיש במוח, שנקרא תקיף בדעתו

כמו הרגלים שיש בהן כח להקים כל הגוף, כך בחינת נצח והוד דאבא מקימין לגוף המוחין

ולהיפוך כשאינו תקיף בדעתו, בקל יפול מסברתו מחוב לזכות ומטמא לטהור כו'

וכן בנצח והוד דאמא)

1 ודרך כלל, הרי רק מבחינת נה''י דאבא שמלובשים בנה''י דאימא, משם נמצא מקור המוחין לזעיר אנפין, שהן בחינת המדות שלמטה מן השכל (כמו שיתבאר)

וידוע פרטי עניני יחודים דאבא ואמא

בין כשהוא בבחינת הפנימית לצורך עצמן, שהוא בבחינת ג׳ ראשין שבהן קודם שמתפשטים במדות עדיין כו', ובין כשמתייחדים לצורך מוחין חדשים לזעיר אנפין ונוקבה, שהוא בבחינת נה''י לבד כו'

וזהו ההפרש בין שבת לחול כו'

1 (ובקריאת שמע הכוונה ביהו״ה אלהינ״ו, היינו בפנימית דאבא ואמא, שמשם יהו״ה אחד, יחוד דזעיר אנפין ונוקבא כשבא להם בחינת תוספת מוחין חדשים כדי שיוכלו להוליד כו'

והיינו במסירת נפש דקריאת שמע, מה שאין כן בתורה ומצות בלא מסירת נפש אין היחוד רק בחיצוניות דאבא ואמא בזעיר אנפין ונוקבה, כמו שכתוב במקום אחר

וכמו בענין עשרה הרוגי מלוכה שהעלו מיין נוקבין לאבא ואמא בבחינת הפנימית על ידי מסירת נפש דוקא)

1 (וזהו ענין יחוד אבא ואמא עילאין ויחוד אבא ואמא תתאין, שהוא ישראל סבא ותבונה, כמו שכתוב למעלה בענין בינה ותבונה באריכות

ובחינת ישראל סבא הוא ו׳ קצוות דאבא ותבונה ו׳ קצוות דאימא

שנקרא אבא ואמא תתאין

ויש עוד ישראל סבא למעלה גם מאבא ואמא עילאין

שהוא ו׳ קצוות דחכמה סתימאה דאריך אנפין ותבונה ו׳ קצוות דבינה דאריך אנפין

שמשם נמשך שורש יחוד אבא ואמא עלאין בבחינת ג׳ ראשין שבהן כו')

והנה כאשר נמשך מאבא ואמא מוחין לזעיר אנפין ונוקבה בשביל תולדות הנשמות, צריך להיות היחוד באבא ואמא בפנימית המוחין, בשרשם בב' מזלות דאריך אנפין

(והיינו בני כו' במזלא תליה כו')

1 כמו שכתוב במקום אחר שזהו ענין אל עליון, עליית אור פנימית אבא כשמקבל ממזל ונוצר כו'

אז גומל חסדים טובים, בבחינת יסוד שנקרא קונה הכל, להוליד תולדות בזעיר אנפין ונוקבה

וזהו וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם כו'

והמשל בזה ידוע, כמו איש שהוא חכם מופלג ביותר, כאשר יודע לעומק השכל ממקור חוצבו דוקא, אז יכול להיות משפיע לנמוך ביותר, גם לתינוק קטן

לעשות צירופים חדשים באופן השכלת השכל ההוא, לא כהוויתו דוקא

וכן ביכולתו לחדש שכל אחר, להוליד מחדש מחמת זה השכל

מה שאין כן מי שאינו חכם מופלג ואינו תופס רק החכמה והשכל דברים כהוויתן לבד

די להפקיע להשיגו לעצמו בלבד

אבל לא יוכל להוליד חדשות ממנו כלל

וכל שכן שלא יוכל להוליד ולהשפיל הסבר השכל להבינו לתינוק כו'

ונמצא שבחינת נה''י דחכמה, שהוא בחינת יסוד, הכח המשפיע למקבל, תלוי בכח המשכיל, מקור חוצב השכל מאין ליש דוקא כו'

וכך הוא בענין תולדות הנשמות מבחינת נה''י

שאינו מוליד כי אם בתוספת כח במקור המוחין שלו מלמעלה מעלה מן השכל כו'

והוא הטעם שבשביל תולדות נשמות על ידי יחוד אבא ואמא, צריך להיות מלמעלה ממקור המוחין דאבא ואמא

שזהו מבחינת מזלות דחכמה סתימאה שהוא למעלה גם מחכמה ובינה דאריך אנפין עצמו כנזכר לעיל

והיינו טעם ליחוד פנימית דאבא ואמא בליל שבת קודש

מפני שהוא בשביל להוליד נשמות

שלכך אז דוקא זמן זיווגא דחכימין

שהן תלמידי חכמים שנקרא קודש, ושבת שרשו בקודש העליון, בחינת פנימית אור אבא כנזכר לעיל ודי למבין:

1 (כז) והנה אחר שנתבאר דרך פרט קצת בענין אורות דאבא ואמא ובחינת יחודם בפנימיות וחיצוניות כנזכר לעיל, מעתה יש לבאר פרטי ענין אורות דזעיר אנפין שנקרא ישראל ויעקב

וכל פרטי היחודים דזעיר אנפין ונוקבה שנקרא יחוד ישראל ולאה או יחוד יעקב ורחל כו' כידוע.

אך תחלה יש להבין הקדמה בענין אורות וכלים בכלל ובפרט

דהנה ידוע פירוש מה שאמר דאיהו וחיוהי חד הן אורות, ואיהו וגרמוהי חד הן בחינת הכלים

ומצד בחינת האורות דעשר ספירות בכלל ובפרט נקרא עשר ספירות בלי מה, בלי מהות

וכמו שכתוב ולאו מכל אינון מדות כלל כו'

1 אך מצד בחינת הכלים הן בבחינת מציאות דבר מה

וזה שכתוב אפיק י' תיקונין וקרינן לון עשר ספירין כו' לאחזאה כו' לאנהגא בהון עלמין כו'

וכן מה שכללות עשר ספירות דאצילות נקרא בד' שמות, ע''ב ס''ג מ''ה ב''ן

ע''ב במילוי יודין בחכמה

וס''ג ביודי''ן וא' בבינה

ומ''ה במלוי אלפין בזעיר אנפין, וב''ן במילוי ההי''ן במלכות כידוע

ובלשון הזהר כלל העשר ספירות נקרא רזא דשמא קדישא בלבד כידוע

הכל הוא רק מצד בחינת הכלים דוקא כידוע.

1 וביאור הדברים ידוע על מאמר דתלת שליטין לעילא, מוחא ולבא וכבדא כו', שהן בחינת ג' כלים לנר''ן

נשמה במוחא ורוח בלבא ונפש בכבדא כו'

אבל בחינת חיה יחידה, הוא למעלה מהגבלת כלים כו'

1 ובבחינת הכלים כלול מראש תוך סוף, שהוא פנימית הכלים ואמצעית הכלים וחיצונית הכלים כו'

וכידוע בענין רמ''ח איברים דמלכא דט׳ ספירות של בחינת זעיר אנפין

שט' פעמים ט' עולה פ''א

וג' פעמים ט׳ פעמים ט׳ נגד ג' מדריגות שבכלים, ראש תוך סוף הנזכר לעיל, עולה רמ''ג

וה׳ חסדים המגדילים הוא רמ''ח

1 והוא כללות ענין כלים דזעיר אנפין שנקרא גופא דמלכא

וגם לבושין תקינת לון, דמנהון פרחין נשמתין כו'

שהן לבושין דמחשבה כו' כמו שיתבאר הכל

ואמנם הנה ענין אור וכלי דרך כלל, הגם שיש בו הרבה אופנים שונים מאד, אך כללותו הוא על דרך אור וחיות הרוחני של ראיה רוחנית כשמתלבש וממוזג בהגשמה בכלי חומר העין בבחינת ראיה גשמית

שיש בזה ב' דברים, הא' שינוי המהות מרוחניות לגשמיות

שהראות גשמי יתפוס בגשם, מה שאין כן ברוחניות אור הראיה

וכן אור וכח השכל הרוחני הממוזג בגשם כלי המוח, עד שנקרא התחכמות

וכח התנועה בתנועת הגשם

1 וכהאי גוונא בכח הצמיחה רוחנית שמורכב ומלובש בצמיחה גשמית בגשם הצומח

והב' ענין ההגבלה ושיעור שבחומר הכלי, מוגבל ונמדד בשיעור

כמו בראיה גשמית עד ס' מילין כו'

וכן ענין התחכמות ותנועת הגשם, מתפשטים בהגבלה מצומצמת דוקא, עד שיכלה כחם המוגבלת

כמו שתקצר גשם השגת כלי המוח ויכלה כחו מצד קוטן הכלי

וכן יוקטן ויופסק כח תנועה הגשמית שמכח היד, בפעולה או בהגבהת משאוי וכהאי גוונא

מצד הגבלת הכח המניע

1 (מה שאין כן מצד עצם כח הרוחני של המניע התנועה, שאין בו הגבלה והפסק

וראיה מהגבהת משא כבד הבא בבהלה פתאומית, ביתר הרבה מכחו, מצד בחינת המקיף כידוע)

וכך הוא כל ענין חומר וצורה

שהחומר, מלבד שהוא בא בשינוי המהות, הנה הוא מגביל לצורה

אבל החומר הוא מעין ודוגמת הצורה, כמו חומר כלי העין לראות, וחומר כלי המוח להשכיל וכהאי גוונא

אבל החומר נעשה מהתעבות והגשמה של הצורה הרוחנית, מסוף כל המדריגות שבו

1 כמו מסוף המדריגה דרוחניות הצמיחה, נעשה כח צמיחה בגשם

וכמו סוף של חיות הרוחני דנפש, מלובש בדם, כמו שכתוב כי הדם הוא הנפש כו'

וכך סוף המדריגה של אור השכל הרוחני מתמזג בחומר כלי המוח, וכן סוף הגשמה דרוחניות הראיה ממוזג בחומר העין

ולזאת אנו רואים שבכל מקום באין הגדלת החומר עם הגדלת הצורה כאחד ממש

כמו בהגדלת חומר כלי הגוף, שנגדלים ביחד עם גידול אור וחיות הצורה הרוחניות, כמו גידול הכנת חומר המוח לפי ערך גידול האור והצורה של השכל, שכאשר יגדל התינוק ויצמח אור שכלו ברוחניותו, ממילא יצמח כלי הכנת מוחו

כמו שכתוב ימים ידברו ורוב שנים כו'

שנגדל הכלי עם האור יום יום עד ע' שנה, שבא לכלל גדלות המוחין כידוע ודי למבין:

1 (כח) והנמשל מדוגמא זו הוא בבחינת ג' כלים דמוחא ולבא כו' בדרך כלל על כל פנים

דאור החכמה דאצילות מצד אצילותה מעצמות אור המאציל, הרי זה כאור השכל הרוחני עצמו שנמשך מעצם כח החכמה שבבחינת עצמות הנפש

שמתאחד הוא עדיין במקור חוצבו ממש

כשלהבת כו' או גם כגלוי הרצון הנזכר לעיל מעצם הרצון דבחינת אדם קדמון

הגם שזהו כמו מראה וגוון בלבד, (כמו שכתוב למעלה בענין קורא הדורות מראש שזהו עשר ספירות דאצילות שיצאו מהעלם דאדם קדמון שהוא גילוי רצון בדבר נבדל כו' בסוף אות הי"ט) עם כל זה נקרא עשר ספירות בלי מ''ה, בלי מהות עדיין

כי כמו שהגוון הוא גם כן עצמי, שאי אפשר להיות גוון היפוכו לדבר בעצם

כגוון התפוח בלובן, להורות על עצם טעם המתיקות שבו

וכן אור השכל ורצון מטה כלפי חסד, גם שהוא בענין נבדל, מאחר שהוא מורה על העצם כו'

1 ולכך כל התהוות אורות דעשר ספירות הן באים מבחינת אותיות עצמיים דמאצילן

וכמו שם ע''ב, שממנו בא בחינת אור החכמה דאצילות בגילוי

הרי זה שם המורה על עצם דחכמה דאדם קדמון כו'

וכן שם ס''ג המורה על עצם אור דבינה דאדם קדמון כו'

1 והן ע''ב ס''ג כו' שלפני עשר ספירות דאצילות, ונקרא שמות המאציל כו'

וכמו בחינת האחרונה שבצורה הרוחניות שמקושר אל תחילת התהוות האור והצורה בכלי החומר כו'

כנזכר לעיל בדם הוא הנפש ובצמיחה הרוחנית ובעין ומוח כו'

1 אבל בחינת הכלי המגביל האור דחכמה דאצילות, הוא כמו אור השכל שממוזג כבר בחומר המוח

שחומר המוח מקבל רק מהתעבות סוף אור השכל

על כן מגבילו, מלבד שינוי המהות כו'

כך הוא אור החכמה כשמתלבש במוחא, ונקרא חכמה מוחא כו'

שאז מצד בחינת כלי החכמה הוא בא בשם מציאות דבר שכל, הנקרא התחכמות דבר מה בפרט

1 וכן המדות הרוחניים בלבא והנפש הרוחניות בכבדא כו'

והן ענין ג' שליטין לעילה, בחינת ג' כלים כללים לנר''נ דזעיר אנפין דאצילות

נשמה, שהוא בחינת מוחין דחכמה ובינה שבזעיר אנפין במוחא, ורוח בלבא כו'

והן האותיות דאורות דאצילות, שזהו ענין ד' שמות ע''ב ס''ג דאצילות כו'

שנקרא כלים לעשר ספירות דאצילות המגבילים האור ומצמצמו, לפי שמהתעבות האור נעשה הכלי, כמו שכתוב בעץ חיים

והוא הנקרא בחינת הישות של האור, כשנראה לבחינת יש ודבר מה במציאות כידוע ודי למבין

(ונמצא ב' מיני שמות ע''ב ס''ג כו'

א' לפני האצילות והב' אחר האצילות שהן הכלים המגבילים

ולפי זה המכוין בשמות מכוין במקור האורות

כמו מכוין בבחינת שם ע''ב, מקור לאור החכמה כו', וממילא הוא מכוון בכלי החכמה, שיומשך למטה כו' ודי למבין

והיינו כוונות שמות דח''י ברכות שמונה עשרה

כי הא בהא תליא, משום דשורש הכלים המגבילים משמות דעצמות המאציל, כמו שיתבאר ודי למבין)

1 והיינו מה שכתוב וקרינן לון י' ספירין כו' לאחזאה לאנהגא כו', כי תיקונין הן בחינת הכלים לאורות דאצילות

וכמו על דרך משל תיקון העין, שיתפשט ראיה גשמית שבו יותר, הוא על ידי אמצעות כלי ההבטה כו'

כך תיקון התפשטות ראיה הרוחניות על ידי אמצעות כלי העין הגשמי כו' וכמו שכתוב במקום אחר

על כן מצד בחינת הכלים המגבילים, על ידי זה דוקא יוכל להיות כל בחינת השפעות והמשכות למטה מטה

וכמו על ידי כלי המוח שישיג השכל, ימשיכנו להמדות או להשפיעו לזולתו

1 וכן על ידי אמצעות כלי הלב לאור האהבה והחסד הרוחני, יבא לכלל השפעה למקבל כידוע

ולכך נקרא תיקונין, כדי שיבא על ידם בחינת המשכה מאצילות לבריאה

והיינו רק לאחזאה כו'

אבל מצד עצמות אור המאציל נקרא עשר ספירות בלי מה כנזכר לעיל, וכמו שכתוב במקום אחר באריכות:

1 (כט) אך גם הנה, בהתבוננות באורות וכלים דאצילות דרך פרט יותר, אין כללות ועיקר המכוון בהם רק בענין זה דאיהו וחיוהי חד וגרמוהי חד, שבאמת אין הפרש בין איהו וחיוהי חד לאיהו וגרמוהי חד

דגם שהאורות הן בלי מה והכלים הן בבחינת יש כו', מכל מקום מצד עצמות המאציל הרי עשה שורש להתהוות הכלים קודם שעשה שורש להתהוות האורות

דמה שמהתעבות האור נעשה כלי, הרי קדם לזה עצמו שרש ומקור

והוא שנקרא חומר הפשוט או חומר ההיולי שקודם לצורה כו'

וביאור הדברים ידוע ומובן מהקדמה הידוע בענין כלים המגבילים ממש, שיש ב' מיני גבול

הא' כח המגביל בעצם

כמו כלי המוח המגביל והעין המגביל וכהאי גוונא

אבל הוא רק בכח ולא בפועל עדיין

כמו שיש בכח ביד להגביל כל תנועה בגשם, קודם שיגביל בפועל ממש התנועה

ואף על פי שגבול זה שבפועל ובגלוי הוא ממש כמו אופן אותו הכח המגביל הרוחני שביד, שהוא מקור ושרש להגבלה זו שבפועל, מכל מקום נבדל ערך הגבול בכח מגבול בפועל

הא' שזה רוחני ועצמי וזה גשמי ונבדל מן העצם

והב' שהגבול בכח אינו גבול ממש

1 רק שמגביל בכחו על פי רצון ובחירה לזה, ואינו גבול מוכרח, לומר שאין לו כח התפשטות עוד

רק שאינו רוצה להתפשט יותר כו'

והרי זה רק עושה את ההגבלות, ואינו הגבלה אמיתית כגבול בפועל, שהוא הגבלה אמיתית כו'

(וכמו שכתוב במקום אחר בענין פנימית הכלים וחיצוניות הכלים, שיתבאר בעזרת השם)

וכך יובן למעלה בשרש ומקור כלים המגבילים לאור

דהיינו בשרש ומקור כח המגביל שלהם, שבא ונמשך מן העצמות, שמשם נמשך התהוות האור עצמו

כמו מקור התהוות אור הרצון מהעלם עצם המקור לכל רצון

הרי משם גם כן נמשך כח הגבול להגביל כח התפשטות אור הרצון, שלא יתפשט עוד

כדי שיוכל להיות טעם לרצון

שאם לא היה פוסק כח ואור הרצון, לא היה בא לעולם לכלל טעם לרצון

והוא ממאמר קו המדה, העושה כל גבול בפועל ממש באורות

וכך הוא עושה כל גבול בפועל ממש בכלים דעשר ספירות המגבילים, איך שיגבילו בפועל ממש

אבל מקור ושרש שלהם אינו בחינת גבול אמיתי, רק שהוא עושה את אופן ההגבלה

1 (שזהו בא מקו המדה, מבחינת גבורה דאור אין סוף

בחינת כח המכווץ שדומה לכח המתפשט, וב' קוין שקולין הן כו'

כי כל יכול יש בו כח המגביל גם כן כו' (וכמו שכתוב במקום אחר)

ומבואר למעלה שזהו בחינת הרשימו כו', שמשם הוא שרש הגבלת הכלים דעשר ספירות דאצילות

ומבחינת הקו שנמשך מהרשימו, הוא שרש כל האורות כו' וכמו שכתוב במקום אחר באריכות)

ואם כן גם שבחינת הכלים דאצילות מגבילים ממש בבחינת שמות דע''ב ס''ג הנקרא אותיות, הרי אין זה רק מצד כח העושה לגבול זה בעצמות המאציל

והיינו דאיהו וגרמוהי חד, מכח דאין סוף עצמו, כמו דאיהו וחיוהי חד בבחינת האורות כו'

1 (ובאמת גם בחינת הכלים דעשר ספירות דאצילות הן כח הגבול, ולא גבול בפועל

רק כאשר האור ושפע נגבל מאין ליש בבי''ע, אז נקרא גבול בפועל ממש וכמו שיתבאר בעזרת השם)

ולפי זה, המכוין בשמות דע''ב ס''ג שהן בבחינת הכלים המגבילים ממש כו', הרי זה עצמו הכוונה במקור השמות דע''ב ס''ג כו', שמהם נמשך מקור האור דאצילות

(והוא שם העצם, שהוא מורה על עצם המקור כנזכר לעיל)

והיינו ממקור התהוות הכלים, דאיהו וגרמוהי חד כנזכר לעיל

וממילא מובן דגם בבחינת תיקונין הנזכר לעיל על זה אמר גם כן איהו וגרמוהי חד

משום דגבול בפועל מתאחד עם הגבול בכח המגביל לגבול זה שבפועל

על דרך דוגמא מכח המגביל שביד, שמיוחד ומקושר בגבול בפועל שבתנועה כנזכר לעיל

1 (ומכל שכן בכלים דמוחא ולבא כו', שאינם נקרא גבול בפועל עדיין כנזכר לעיל

רק שמגבילים ומתארים לאורות שיהיה ניכר במציאת יש בלבד

אבל יש להן שרש בעצמות, כמו שיש לאורות שורש בעצמות

בשקול וכח ומקור אחד ממש, שהוא בחינת אין סוף ממש

דכמו שאור אין סוף למטה עד כו', כך למעלה כו'

שהן חסד וגבורה שבעצמות

ואמנם באורות וכלים בשרשן נהפוך הוא מבבחינת גילויין

דבגלויין הרי בחינת צמצום באורות וחסדים בהתפשטות בכלים

דגם שהן מגבילים, הרי על ידם כל התפשטות למטה דוקא

ובשרשם להיפוך

דהצמצום ברשימו העושה הגבול בכח כו', והחסדים בהתפשטות הוא לאורות, שהוא מבחינת הקו כו' כמו שכתוב במקום אחר ודי למבין:

1 (ל) ובזה יובן המאמר וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כו' כגופא בלא נשמתא

שהוא בחינת הכלים דמוחא ולבא כו' שנקרא גופא בלא נשמתא

שהן בחינת האורות דנר''נ כו'

אך מאין ימצא מציאת כלי בלא אור, מאחר שמהתעבות האור נעשה כלי כנזכר לעיל

אבל לפי הנזכר לעיל, דשרש הכלים קדם לשרש האורות כו', אם כן יש מציאות לכלים בפני עצמם, ועל זה אמר דאיהו וגרמוהי חד כו'

(ולפי זה המכוין בשם יהו״ה, כמו בח''י ברכאן דצלותא, יכוין למקור התהוות הכלי, שהוא עיקר בחינת השם, דאיהו וגרמוהי חד כו'

וממילא נמשך האור אחר הכלי, כי דרכו של איש כו' ודי למבין).

1 והנה יש ג' מדריגות בכלים, פנימים ואמצעים וחיצוניות.

והענין ידוע כי לנגד ט׳ ספירות חב''ד חג''ת נה''י, יש ג' מיני כלים

פנימית הכלים הוא בחינת הגבלת האור דחב''ד שבאור

ואמצעות הכלים הגבלת חג''ת דאור, וחיצוניות הכלים הוא הגבלת נה''י דאור כו'

והיינו אתה סתר למפרע דרת''ס, שעיקר ההגבלה וההסתר בחיצוניות הכלים כו'

וגם בענין מה שיש בכלי בחינת השפעת וירידת השפע למקבל דוקא כנזכר לעיל, גם כן כלול מג' מדריגות

פנימית הכלי הוא בחינת הבאת אור שפע דחב''ד

ואמצעית להבאת והמשכת אור דחג''ת, וחיצוניות להבאת שפע דנה''י כו'

1 ועל דרך משל ט׳ ספירות שבאור מדת החסד, המוגבל בג' מיני אותיות

אותיות המחשבה בחינת פנימית הכלי לחב''ד שבחסד

ואותיות הדבור אמצעית כלי לחג''ת שבחסד, ואותיות המעשה לבחינת נה''י שבאור החסד

שהוא בחינת כח המעשה שבחסד, לעשותו בפועל ממש

יש לו כלי מיוחד, ואהבה שבחסד יש לו כלי מיוחד, ושכל וטעם שבחסד יש לו כלי מיוחד כו'

ועל הרוב, השכל והטעם שבחסד מהרהר במחשבה, והאהבה שבו יאמר בדיבור, וכח המעשה שבו יעשה בפועל ממש

(אמנם כשבא בג' מיני אותיות דמחשבה דבור ומעשה נקרא לבושין דמנהון כו'

שלמטה מבחינת כלים דעליהם אמר איהו וגרמוהי חד כו', ולא על הלבושין

אבל בחינת הכלים לנר''נ הוא מוחא ולבא כו'

ובלב יש ג' מדריגות, פנימים ואמצעים וחיצוניות לנגד ט׳ ספירות כו'

בחינת חב''ד שבמדת האהבה או היראה כו' שנקרא מושכל של המדות כו'

הוא בחלל הימיני שבלב, שמאיר בו ממוח החכמה ששליט על הלב כו'

וחג''ת שבאהבה ויראה כו' שהוא הנקרא מורגש

היינו בבחינת אמצעית כלי הלב, שהוא רוח החיים שדופק בחלל השמאלי

שנמשך ממוח בינה שנקרא רוח

והוא בחינת כלי הרגש החיות של המדות בהתפעלותם כו'

1 וחיצוניות הלב הוא הבל החזה כו', ששם כלי הטבעת המדות כו'

שהוא לנגד בחינת נפש, בחינת נה''י שבמדות כו'

ומשם מאיר בנפש שבדם, שהוא מרכבה לגבי רוח שבלב בכלל

וגם בחינת נפש שבכבדא כלול מג' מדריגות, פנימי ואמצעי וחיצון כו'.

פנימי הוא הנקרא בזוהר קיסטא דחיותא

דהיינו בחינת רשימו שנשאר מבחינת רוח בשעת השינה כו'

והוא בחינת מוחין חב''ד דקטנות שבנפש כו'

ואמצעי היינו התפעלות חיות גשמי של כח התנועה וההרגש שבדם, הוא הנפש, כמו בדפק שביד כו'

והחיצון הוא בחינת נה''י שבכבד ששולח חיצוניות החיות בכל האברים

והפנימית מבדיל כו' כמו שכתוב במקום אחר באריכות

שבזמן הגלות שנקרא שינה, אין ההארה דמלכות דאצילות, בחינת נפש בעולמות דבי''ע, רק בחינת קיסטא דחיותא

רשימו דבחינת רוח שבלב אדם העליון כו'

וכנסת ישראל, שנמשלים לבחינת עיבור בגלות

היינו כמו הולד שמקופל ראשו בין ברכיו כו', תלת גו תלת כו'

שהמוחין חב''ד בהעלם בחג''ת וחג''ת בנה''י כו' וכמו שכתוב במקום אחר).

והנה בענין המצות שנקרא רמ''ח אברין דמלכא כידוע, הרי ג׳ פעמים ט׳ פעמים ט׳ בג' מיני מדריגות דראש תוך סוף שבכלים, כנזכר לעיל עולה רמ''ג

וה' חסדים המגדילים, הן רמ''ח כו'

ובחינת חב''ד היינו אור הכוונה שבמצות

שיש לזה כלי פנימית מיוחד, ובהגבלה כו'

ובחינת חג''ת, אהבה ויראה וביטול כו', יש לזה כלי אמצעי כו'

ובחינת נה''י בחינת כח המעשה, לעשות רצון המלך בלבד כו', יש לזה כלי החיצוני

1 (ובכלל היינו כונה וברכה ומעשה או יחוד ברכה וקדושה, שנקרא יב''ק כו'

שהוא ענין בשר וגידין ועצמות שבכל אבר כמו שכתוב במקום אחר באריכות)

וה' חסדים המגדילים כו' היינו בחינת כללות המשכת גלוי אור אלה״י שעל ידי כל מצוה

על ידי המשכת הקו שממשיך למקור כל החסדים, דאיהו שקיו דאילנא כו', וכמאמר אנת ממלא כל שמהן כו'

(ולפי זה מה שכתוב אשתאר כגופא כו', משום דגם בחינת גופא בג' כלים הנזכר לעיל, צריך להארת אור אין סוף שבקו, שממלא כל שמהן

לפי שיש שרש להתהוות הכלים בפני עצמן כנזכר לעיל.

אך אם כן, למה תלה הדבר במה שאינו עיקר הדבר, שהוא מה שכתוב בלא נשמתא?

אך להיות שעיקר הכלים הן לנגד ט׳ ספירות דנר''נ, ובסיבת הגדלת האור יבא הגדלת הכלי, בשביל הבאת אור השפע למטה, ואי אנת תסתלק כו'

ישאר הכלי כגוף בלא נשמה, בלא התפשטות כלל ודי למבין):

1 (לא) והנה יש יתרון מעלה בבחינת הכלים מבחינת האורות, ממה שיש בחינת ההתכללות בכלים יותר מבאורות, שזהו עיקר בחינת התיקון

כידוע דעיקר בחינת התיקון הוא בא מריבוי הכלים כו'

ודוקא על ידי בחינת חיצוניות הכלי, שהוא בחינת נה''י כו'

וראיה לזה ממה שמצינו בכמה מקומות דאור החסד יוכל להאיר בכלי הגבורה ואור הגבורה בכלי החסד

ואם כן, מה שיחליף האור להאיר בכלי היפוכו, אם היה זה מצד עצמו למה לא יוכלל ויחובר באור היפוכו המנגדו?

כמו אור מדת החסד שלא יסבול אור מדת הדין כלל וכלל

אלא מוכרח לומר שזהו מצד בחינת הכלי, שיכול לסבול אור היפוכה המנגדה

כי יש בכלים דוקא בחינת וענין ההתכללות מדבר והיפוכו, מה שאין כן באורות כו'

וזהו עיקר התיקון בבחינת האדם מצד גופו

כמו שאנו רואים בחוש טבעי אברי האדם, שכל אחד יש בו התכללות מזולתו, עד שיכולים להשלים חסרון א' על ידי רפואת אבר זולתו

כמו לקלקול הראות בעין ירפאו לכח הגידין שברגל, שיש בהן בהתכללות מגידין שבעין

אבל לא ירפאו לאור וחיות שנחלש במוח עד שנחלש בראות מצד הזקנה וכהאי גוונא, על ידי חיזוק כח ואור חיות המדות שבלב, אף על פי שהמוח ולב כלולים זה עם זה

רק מצד חיזוק כלי הלב יחזקו לכלי המוח ויאיר כח השכל בראות יותר כו'

מפני שאין לאור השכל עם אור המדות חיבור והתכללות כל כך, כמו שיש חיבור והתכללות של כלי הלב עם כלי המוח

וכן כלי העין עם כלי החוטם וכלי האוזן וכהאי גוונא

ולזה הטעם הנה דוקא מצד בחינת הכלי יוכל להאיר בה אור המנגדה כו' ודי למבין.

1 ויובן זה יותר במה שאנו רואים במדות חסד וגבורה שהן הפכיים מנגדיים ממש כו'

אך כאשר באין המדות בכלי, כמו למחשבה ולדבור ומעשה בפועל ממש, יוכל אור החסד להאיר במחשבה ודבור ומעשה היפוכו ממש

שהרי יכול לחשוב ולדבר ולעשות נגד מה שבלבו

וגם לכעוס בלב על אוהבו בלבו, ולרחם בלבו על שונאו כו'

שהלב מוכן להיות כלי למה שהוא היפוכו כו', לפי שבכלים יש התכללות דבר והיפוכו יותר מבאורות

(דמה שבגילה יש רעדה וברוגז יש רחמים, וכן להיפך, ברעדה גילה וברחמים רוגז, הכל מצד הכלי דוקא כו')

וכך אנו מוצאים בששת ימי המעשה, שביום א' הוא בחינת חסד - יהי אור, וביום הב' בחינת גבורה - יהי רקיע כו', וכמו שכתוב בזהר דכל יומא בעבידתיה כו'

ועם כל זה בכל יום יש התכללות מיום זולתו דוקא כידוע

לפי שכאשר בא האור בכלי שנקרא יום, אז יש התכללות דבר והיפוכו דוקא

להיות שכאשר בא הדבר לידי השפעה בפועל ממש, אי אפשר שלא יוכלל בחסד מבחינת דין ובדין מבחינת החסד

מה שאין כן כשהאור והשפע עדיין בלא כלי כו'

כמו פסק דין למעשה דוקא

שבהכרח יוכלל חסד בדין ודין בחסד

מה שאין כן כשאינו למעשה כו'

ונמצא שמצד בחינת חיצוניות הכלי, שהוא למעשה, שם הוא עיקר בחינת ההתכללות כו' ודי למבין:

1 אך הנה לכאורה יש סתירה לכל זה

שהרי באמת, מה שהאור יוכל להאיר בכלי היפוכו, הוא מצד בחינת הביטול של הכלי לגבי האור

והוא על ידי בחינת שם מ''ה מלגאו, שרש בחינת ההתכללות באורות, דוקא מצד הארת הקו כו'

ולזה הטעם, דוקא בפנימיות הכלים יש התכללות (וכמו הכונה שבמעשה המצות שמתכלל ב' הפכים כו' והיינו כמו עצמות וגידים כו' מה שאין כן גוף המעשה) ולא בחיצוניות

שהרי אין מלאך א' עושה ב' שליחות הפכים

מפני שכל שליחות השפע בא מחיצוניות הכלים דוקא, שמביא השפע לחוץ

כמו חיצוניות הכלי דאותיות וכהאי גוונא

ולכך פני אריה להימין כו', לא ישנו את תפקידם ולא יתחברו להחליף מעשיהם מזה לזה כו'

ולכך כל יומא בעבידתיה דווקא כו'.

אך הענין הוא משום דפנימית הכלי הוא מקבל מבחינת אור פנימי המוגבל בכלי, וכאשר יש התכללות באורות, ממילא יש התכללות בפנימית הכלים, כמו התפעלות והשגות מיכאל וגבריאל כו'

וחיצוניות הכלים מבחינת הכח המגביל שבבחינת מקיף

על כן יש בו ב' הפכים כאחד, בחינת התכללות דבר והיפוכו דוקא

כמו כל הנסים, שהם דוקא בבחינת חיצוניות הכלים בפועל ממש

כמו כל מקום שנעשה בו הנס, שהמקום הזה סובל דבר והיפוכו, מלמעלה מן הטבע בטבע כו'

כהפיכת ים ליבשה כו', וכהאי גוונא מקום הארון אינו מן המדה וכו', וכמו שכתוב במקום אחר

1 וגם משם הוא בא שרש בחינת ההתחלקות, כל אחד מובדל בפני עצמו

שהוא בא מצד בחינת קו המדה שבמקיף, שהוא שרש הכלים המגבילים כו'

ולזה עיקר בחינת התיקון הוא בחינת ריבוי ההתחלקות דוקא

שבזה דוקא יהיה ריבוי ההתכללות, דבר והיפוכו כאחד

וזהו עיקר בחינת אדם דתיקון כו', שעליו אמר אחור וקדם צרתני, יצירה בגוף חומר דוקא כו'

קדם, בבחינת החומר הפשוט שקדם לצורה, שהוא האור

והוא בשרש הכלי שקדם לאור

ואחור, בכלי החומר שאחר האור והצורה כו' ודי למבין וכמו שכתוב במקום אחר ביאור ענין זה באריכות (ודי למבין):

1 (לב) ומעתה יש להבין בבחינת אדם העליון דאצילות שעל הכסא כו'

שהוא בחינת זעיר אנפין דאצילות שמקבל מבחינת נה''י דאבא ואמא כו'

וידוע שהוא ענין ובחינת המדות דאצילות, שהוא עיקר ושרש להשפעת מקור למקור לחיי העולמות

ועדיין הוא סוף עולם האין סוף, משום דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כנזכר לעיל

על כן גם עד בחינת כלים דזעיר אנפין בבחינת חיצוניות דנה''י שבו כו', נחשב עדיין מסוף עולם האין סוף:

וביאור הדברים, הנה מבשרי אחזה כו', דבצלם אלהי״ם עשה את האדם כו', וכמו שכתוב בצלמינו כדמותינו כו'

דהנה אנו רואים בנפש האדם שבחינת חיה יחידה שבו, הוא בחינת מקיפין דנר''ן, שלמעלה מהגבלת האורות בכלים

והוא בחינת הרצון והתענוג העצמי הפשוט שבבחינת יחידה, וגם בחינת פנימית ומקור השכל שנקרא משכיל, שזהו בחינת מקיף דחיה

בלתי מוגבלים בכלי כלל

רק מהחכמה ולמטה נמשך בכלי

והוא הנשמה שבמוחא, ורוח בלב כו'

והנה עם כל זה מאיר אור המקיף דרצון ותענוג, מבחינת פנימית אור החכמה בנר''ן שבג' כלים מוחא ולבא כו', מן ההעלם

והוא גלוי הרצון שבא בשכל וטעם גלוי, בבחינת מוח החכמה שנקרא אור אבא

ומשם נמשך ומתפשט בבינה, שהוא ההשגה

ומבינה שבמוח נמשך התפעלות המדות בלב

1 דהיינו מל''ב חדרים שבמוח שנקרא ל''ב שבילין דבינה דמתפתחין להיות מוחין לזעיר אנפין כו'

כי המוחין נחלקים לד', חכמה ובינה וחסד וגבורה

וכל אחד יש בו ח' חדרים, שהוא ל''ב

1 והיינו הטעם שנקרא לב, מפני ששרשו בל''ב שבילין, הן ל''ב חדרים

שעל ידם דעת, שכולל חסד וגבורה, מטה אור השכל דחכמה ובינה להתפעלות לחסד וגבורה, כלפי זכות או כלפי חוב

ונקרא גם כן מדות שבשכל, שהן בחינת ז׳ תחתונים דבינה, וכל אחד כלול מז', שהן נ׳ שערי בינה

והכל ענין אחד, רק שנ׳ שערי בינה הוא עדיין בהשגה דבינה, כמו חסדים המכוסים תוך יסוד אימא כו'

היינו בחינת התפעלות האהבה שבשכל והשגה עדיין, שנקרא מכוסה ונעלם בהשגה

ואחר כך יוצא לגילוי מהות התפעלות מדת אהבה שבלב, שנקרא זעיר אנפין

ועל דרך זה יוצאים ל''ב שבילין הנזכר לעיל בהתגלות מן התפעלות ההעלם שבמוח ללב, ועל כן נקרא לב

כמו שכתוב בעץ חיים בטעם שנקרא לב, מפני שמתקבצים שם ל''ב אורות דאבא ואמא, שהן ל''ב שבילין

(והן ל''ב ויאמר אלהי״ם דבינה שמקבל מאבא) וכמו שכתוב במקום אחר באריכות.

1 כי המוחין נחלקים לד', חכמה ובינה וחסד וגבורה

1 והנה ודאי כאשר צריך להיות התהוות התפעלות המדה בלב מן העלם התפעלות המדה בהיותה בשכל והשגה דבינה, הוצרך להיות תחלה בחינת צמצום והעלם וכיווץ שנקרא הסתלקות

(כמו משל רקבון הגרעין בשביל השתנות ממהות למהות וכידוע)

והוא בחינת מיצר הגרון דבינה, שנתעלם שם התפעלות השכל ונמשך להיות בשינוי המהות בהתפעלות הלב

(וכמו בחינת קרומא כו' שהוא המעלים ומפסיק מכח עליון שלמעלה מן השכל, לבוא לשינוי המהות בגלוי אור השכלה כו'

וכמו חצר הכבד שמפסיק ומבדיל בין אברי הנשימה לאברי המזון להיות שינוי המהות וכמו שכתוב במקום אחר באריכות)

1 אך עם כל זה המדות שבלב הן בדומה ממש אל המדות שבשכל, ממש כאופני התפעלותם במוח, בלי נטיה כקוצו של יו''ד כידוע

רק שבלב באין בשינוי המהות ובהגבלה וצמצום דבחינת נצח והוד דבינה, שהוא שליחות שפע אור ההשגה בעצם, בשביל התפעלות המדה לבד כידוע

ובמדות שבלב כלול מג' מדריגות, חב''ד חג''ת נה''י

דהיינו בחינת המושכל ומורגש ומוטבע הנזכר לעיל

וג' כלים לכל אחד, פנימית ואמצעית וחיצוניות כנזכר לעיל באריכות

אך הנה גם בחינת החיצוניות דכלים דנה''י שבלב - שהוא בחינת התפעלות החסד והאהבה שבלב כשבאה לידי השפעה לחוץ, שנקרא נה''י דחזה במחשבה דיבור ומעשה, היינו על ידי חיצוניות הכלי דלב, שהוא בחינת המוטבע אשר בהבל החזה דזעיר אנפין דאצילות, שעל זה אמר איהו וגרמוהי חד - הכל עדיין בבחינת אין סוף

וכמו על דרך משל באדם התחתון

כאשר הרצון העצמי שבבחינת מקיף דיחידה הנזכר לעיל, מאיר ובא בגלוי במוחין דחכמה ובינה, עד שיורד ומתצמצם בקטנות המוחין דכלי דנצח והוד דחסד מורגש שבלב, שהוא בהבל החזה - הרי גם שם הרצון מאיר

1 כי אנו רואים שבהבל הלב גם כן מורגש הרצון

ונקרא רעותא דלבא, מה שלבו חפץ במורגש לדבר טוב, ולמאוס בהעדר הרצון בלב לדבר רע השנאוי כו'

אם כן, מתאחד ומתקשר ממקור הרצון העצמי עד הבל הלב ברגע אחד, כאילו הוא מהות אחד ממש

והיינו דמיון להבין באדם העליון שהוא בחינת זעיר אנפין

שבבחינת לב דזעיר אנפין נאמר ויאמר אל לבו, להטות לחסד

וכן ויתעצב אל לבו, לבחינת דין וכהאי גוונא

הרי בבחינת חיצוניות הכלי דנצח והוד דלב זה, מאיר שם מבחינת הרצון הפשוט העצמי שבעצמות אור אין סוף שלפני הצמצום הראשון

(הנזכר באות יו''ד בבחינת יחיד ואחד כו', במשל חפץ חסד העצמי בעצמות הנפש כו')

ואם כן עד בחינת חיצוניות הלב דזעיר אנפין נחשב עדיין הכל מסוף עולם האין סוף

משום דאיהו וגרמוהי חד, כמו באדם, שלבו ורצונו העצמי אחד הוא כו' ודי למבין: