Chapters 16-22

1 (טז) והנה מעתה יש להבין בפרטי ענין הקו וחוט זה, איך שיש בו בחינת מקיפים ופנימיים

כמו שכתוב בעץ חיים מתעגל וחוזר ומתעגל כו' (כמו שכתוב במקום אחר באריכות)

ובחינת מקיף ועיגול הראשון הוא הנקרא טהירו תתאה כו', והוא בחינת המקיף הכללי שמקיף לד' עולמות דאבי''ע בשווה כמו שכתוב בעץ חיים

ותחלה יש להקדים כללות ענין הקו הזה, איך שהוא בחינת היולי כללי לכל הסתעפות המשכות פרטיים הרבה שמסתעפים ממנו עד סוף העשיה כו' כנזכר לעיל

ויובן זה על דרך משל הידוע בענין מחשבה כללית

שבמחשבה זו הכללית צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה א' (ובלשון הרמב''ם היינו מה שבידיעת עצמו יודע את כל הנבראים כמו שכתוב במקום אחר)

וביאור הדברים ידוע שיש ב' מיני רצון

א' רצון הפשוט שבעצמות שנכלל בעצמותו ממש, שלא נקרא עדיין בשם בחינת מחשבה ורצון כללי כי מתאחד עדיין בעצמותו ממש

כמו גם שהוחלט רצון זה כבר בעצמו איך לעשות דבר חסד פלוני או איך לדבר ולחשוב אותו או להשכיל שכל פרטי או להיות לו רצון ותענוג בדבר כו'

1 הגם שמתחבר רצון המוחלט הזה אל התפשטות הרצון בדבר הפרטי אבל נשאר כלול בהעלם עצמותו

ועל כן אין בו עדיין בחינת כלל ופרט כו'

רק כאשר לאחר זה עולה רצון זה שהוחלט אצלו לבוא לידי מעשה בפועל ממש הרי יוצא מהעלמו לגלוי

אז יבוא הרצון בבחינת כלל ופרט, דהיינו מחשבה כללית שכוללת כל ענין המעשה מראש לסוף בסקירה א'

ואחר כך מתחלק בו רצונות פרטיים ולכל רצון שכל ומדות כו'

ובאין זה אחר זה בהשתלשלות זה עליון מקיף לתחתון, כאשר יהיה האופן בתוך האופן כו'

והוא הנקרא רצון המורכב שיש בו כלל ופרט

ויובן זה על דרך משל הידוע, אדם שרוצה לבנות בנין גדול כפי הרצון שהוחלת מכבר אצלו להיות בו אופנים מיוחדים דוקא

שאותו הרצון שהוחלט אצלו מכבר, הגם שהוא בא במדה ותענוג מיוחד באופן כך וכך, וממילא בשכל ומדות בא בשיעור ומדה כו', אך כל זה הוא השיעור וההחלט שבעצמותו עדיין, ונכלל בעצמו והיה כלא היה כו'

1 רק כאשר לאחר זמן באה מחשבה זו לבא למעשה, ניכר בו התחלקות אותן אופנים שונים ממש שכבר הוחלט אצלו בכל פרטיהם

רק שמתחלה בא הרצון הזה בדרך כלל שיהיה לו בנין בציור כך וכך

ואחר כך מתחלק בו רצון פרטי לכל ענין פרטי

ויורד ובא בסדר והדרגה מכלל הראשון שכולל הכל בסקירה א' לפרט רצון שהוא נקרא כלל לגבי רצונות המסתעפים ממנו

עד שבא אל רצון ושכל פרטי היותר אחרון שבסוף מעשה בכלות הכל כו' ודי למבין.

והנמשל מכל זה יובן למעלה בהפרש שבין בחינת טהירו עילאה ובין בחינת טהירו תתאה שלאחר הצמצום

דמה ששיער בעצמו בכח בטהירו עילאה כו' הוא כמו ההחלט ברצון הפשוט שבעצמות הנזכר לעיל

שעדיין לא בא כלל לבחינת התפשטות חוץ מן העצמות עדיין

וגם שיתחבר מרצון המוחלט הזה אל התפשטות הרצון שאחר כך, מכל מקום נשאר כלול בהעלם עצמות דאור אין סוף

ועל כן למעלה הוא מבחינת כלל להיות נקרא צופה ומביט בסקירה א' כו'.

אך הרצון הב' הוא אחר הצמצום הנזכר לעיל שעולה רצון הפשוט המוחלט שבעצמות לבא לידי בחינת התפשטות

הוא בחינת הקו וחוט ההיולי שכולל כל המשכות פרטיות שבו מראשו לסופו כנזכר לעיל

ובחינת מקיף הראשון שבו הוא הנקרא טהירו תתאה, שזהו כמשל רצון הכללי לבנין גדול כולל כל מה שבפרטיו מראשו לסופו בבת א'

ואחר כך מתחלק בו בסדר והדרגה מכלל לפרט על דרך משל הנזכר לעיל

והיינו כמו כשעלה ברצונו הפשוט ההיולי לבא לגלוי דוקא, היה כולל כל פרטי הרצונות

והוא הרצון הכולל כולם, ונקרא רצון קדום לכל מה שבא אחריו

1 ואחר כך בא רצון זה דרך פרט, כמו הרצון להאציל ובו כלול עשר ספירות בכל פרטיהם

ועדיין הכל בהעלם עד שבא לידי גלוי שהוא כשנאצל האור בבחינת האצילות כו'

ואחר כך הרצון לברוא יש מאין כו' ובו שכל ומדות כו'

עד הרצון היותר אחרון שהוא כל אשר חפץ עשה כו', סוף הכל

וכל פרטים הללו נכללו ברצון הקדום שבא בבחינת השפעה על כל פנים אחר הצמצום

והוא בחינת ראשית הקו כו', והיינו עיגול הראשון שאחר המשכת ראשית הקו ההיולי הנזכר לעיל

שנקרא מקיף כללי לכללות כל הד' עולמות דאבי''ע, שמקיף אותם בשוה

שנקרא מחשבה כללית שצופה ומביט בסקירה א' מראש לסוף הכל כו'

וזהו ביאור ענין כללי לכללות ענין הקו הזה

ופרטי אופניו במה שמתעגל וחוזר ומתעגל כו' יובן לפי אופן משל הנזכר לעיל וכמו שיתבאר בסמוך בעזרת ה׳ ודי למבין:

1 (יז) והנה מעתה יש להבין בפרטי ענין הקו כמו שהוא בבחינת עגולים כו'.

והנה תחלה יש להקדים בבחינת ראשית הקו הזה שבא בבחינת אור פנימי ואחר כך מתעגל ונמשך בבחינת אור פנימי וחוזר ומתעגל כו'

ומבואר בעץ חיים שבבחינת עשר ספירות דעגולים, העליון מכולם משובח מכולם והפנימי מכולם גרוע כו', ובבחינת עשר ספירות דיושר להיפך, העליון גרוע והפנימי משובח כו'.

וביאור הדברים, הנה ידוע שבחינת רצון קדום זה, הגם שלגבי בחינת רצון הפשוט המוחלט בעצמות נקרא התפשטות רצון, אבל עדיין הוא בהעלם ולא בגלוי כלל

כי אינו רק השפעת והמשכת רצון הפשוט של חפץ חסד שהוחלט בעצמות מכבר, כך יהיה בפועל ממש

ומיד שעולה במחשבה זאת שיהיה הכל, הוא הנקרא מחשבה ורצון קדום שכולל כל מה שבתוכו רצונות פרטים כנזכר לעיל במשל הבנין

אם כן עדיין רצון קדום זה הכל בעצמו בלתי התגלות לחוץ, אבל ממנו נעשה הכל אחר כך

וזהו כי הוא אמר, במחשבה הקדומה, ויהי כו'

1 ונקרא חיי כל העולמים מראש דאדם קדמון עד עקב אדם קדמון בסוף עשיה, והיינו כל היצור לא נכחד כו'

שאין פרט היותר אחרון שלא קדם להיות ברצון ובמחשבה זו

ואדרבה סוף מעשה, כמו בסוף אלף הז', עלה במחשבה קדומה זו תחלה כמו שכתוב במקום אחר באריכות

(ובלשון הזהר נקרא עתיקא דעתיקין או עתיקא סתימאה והוא בחינת רעוא דכל רעווין עילאין דאתגליין במצחא דעתיקא קדישא כו'

כי ברצון מלובש התענוג, והיו לאחדים ממש

וברצון הפשוט ההיולי שבחפץ חסד ההיולי (הנזכר לעיל באות יוד ואות יא) היה כלול בו התענוג הפשוט שבעצמות שנקרא שעשועי המלך בעצמותו כו'

וגם בג' מדריגות עד שבא בדבר פרט, אנא אמלוך, שזה בחינת מלכות דאין סוף שלפני הצמצום כמו שכתוב שם

הכל בחינת שעשועי המלך בעצמו בטהירו עילאה

אך עתיקא דעתיקין מקור כל התענוגים או רעוא דכל רעויין כו', היינו בבחינת הקו שאחר הצמצום שכולל כמה רצונות ותענוגים שעתידים לבוא בגלוי

1 ועתיקא סתימאה הוא בבחינת כתר דאדם קדמון שהוא בהעלם הרצון והתענוג לעצמו עדיין, רק שחושב להיות הדבר כך בפועל הגילוי

כמו להיות גילוי הרצון והתענוג להאציל עשר ספירות כו' (ולכך נקרא עתיקא סתימאה בחינת העלם לגלוי על כל פנים מה שאין כן ראשית הקו נקרא סתימא דכל סתימין דגם מחשבה דאדם קדמון לא תפיס ביה כו') ולהיות הרצון והתענוג לברוא כו'

ועתיקא קדישא הוא התענוג שבחכמה

והוא בחינת עתיק יומין ואריך אנפין דאצילות, שהרצון והתענוג בא בגלוי כמו שיתבאר הכל דרך פרט)

והנה בחינת עשר ספירות דעגולים זה תחת זה הוא כידוע, שכל עילה מקפת לעלול ועלול לא ישיג לעילה שלו כי אם בריחוק מקום ממנו, כאשר יהיה האופן בתוך כו'

ויובן זה מהרצון הבא בגלוי גמור

1 שגם שכלול הרצון הזה מי', חכמה ומדות, אבל תחלתו בא רק בהסכם א' בלי התחלקות ניכר בו

והוא הנקרא עיגול רצון כללי מקיף לכל מה שבא בתוכו מכחו דוקא, אך בריחוק מקום

כמו הטעם ושכל לרצון זה, שנקרא עלול שלו

אי אפשר שיהיה קרוב בערך אל עילתו, שהוא הרצון, כי הרי אין טעם לרצון כלל כידוע, ולעולם לא ישיגנו

אבל מכל מקום מכח הרצון נעשה עיגול החכמה גם כן בלי התחלקות ניכר ליה כו'

כמו משל השוחד, שימצא טעם לרצון

וגם שבטעם זה כלול גם כן מיו''ד, רצון ושכל ומדות, אבל נעשה בבחינת כללי כו'

ועל דרך זה לא ישיגנו העיגול דבינה שנעשה מכחו, ועל דרך זה המדות זה תחת זה עד סוף מעשה שהוא עיגול האחרון

והכל ברצונו לעצמו כלול הכל עד סוף מעשה שהוא הפנימי מכולם כו'

1 וכך הוא ברצון הנעלם הנקרא רצון הקדום הנזכר לעיל, מקור כל הרצונות

כלול מי׳ ספירות על דרך זה, עיגול בתוך עיגול עד עיגול דסוף מעשה, שהוא הרצון לסוף מעשה, להיות כל אשר חפץ עושה בפועל ממש כו'

והעיגול העליון הכולל הכל הוא רצון הקדום הנזכר לעיל

וכשבא הרצון לעצמו הזה להיות בפועל ממש הרי הוא להיפוך

1 וכך הוא ברצון הנעלם הנקרא רצון הקדום הנזכר לעיל, מקור כל הרצונות

כלול מי׳ ספירות על דרך זה, עיגול בתוך עיגול עד עיגול דסוף מעשה, שהוא הרצון לסוף מעשה, להיות כל אשר חפץ עושה בפועל ממש כו'

והעיגול העליון הכולל הכל הוא רצון הקדום הנזכר לעיל

וכשבא הרצון לעצמו הזה להיות בפועל ממש הרי הוא להיפוך

שהרצון מתעלם ומתלבש בשכל והשכל מקיפו

1 שהרצון מתעלם ומתלבש בשכל והשכל מקיפו

1 דהיינו כח המעשה בפועל ממש הרי בו מלובש המחשבה ובמחשבה מלובש המדות ובמדות מלובש החכמה ובינה ובחכמה מלובש הרצון והתענוג

ונמצא פנימי מכולם הוא הרצון והתענוג, וחיצון שבכולם הוא המעשה גרוע כו'

והוא בבחינת היושר כשבא בבחינת התלבשות העליון בתחתון כו'

אבל בבחינת רצון הקדום הנזכר לעיל שעדיין הוא בעצמו, על כן נמשך בבחינת עיגולים שהעליון מהכל הוא העלם הרצון הכולל הזה

ועיגול הראשון שבו הוא הרצון ותענוג לכללות כל השתלשלות שבתוכו, ועיגול זה מקיף כללי לאבי''ע כנזכר לעיל

וראשית הקו הוא בחינת המשכה היולית כמו קו קצר המתצמצם מעילה לעלול, כמו מן הרצון לחכמה וכהאי גוונא

כך מבחינת הרשימו הנזכר לעיל נמשך קו בצמצום גדול מאד

1 דהגם שהרשימו הוא בא בהגבלה כנזכר לעיל, אבל הוא מבחינת עולם האין סוף על כל פנים, רק שהוא בחינת האחרונה שנעשה בקיצור כו'

מה שאין כן להיות רצון קדום שהוא בא לכלל השפעה חוץ מעולם האין סוף

רק שהוא היולי כולל הכל כו' על כן נמשך דרך קו קצר כו' ודי למבין

(והוא מה שכתוב בעץ חיים דכל עיקר הארת הקו אינו רק להיות בחינת מעלה ומטה כמו ביו''ד עגולים עד סוף מעשה כו'

מה שאין כן בעולם האין סוף אין שם אפילו בחינת מעלה ומטה, רק אחדות פשוט בתכלית כנזכר לעיל

וגם ששיער בעצמו מה שעתיד כו' הכל הוא בעצמותו ממש שהוא בבחינת אין סוף ממש

ולזה אמר בעץ חיים דגם בבחינת מלכות דאין סוף אין רשאים לדבר כו'

רק בבחינת הקו ובחינת אדם קדמון כו' שהוא בחינת מקור הראשון לכל ההשתלשלות, יוכל לבא בהשגה בריבוי ההשתלשלות עד עשר ספירות שבאצילות בבי''ע כו'

מאחר שנקרא בשם עילת כל העילות כו' או קדמון כו'

אבל בעצמות אור אין סוף לית מחשבה תפיסא ביה, אפילו מחשבה הקדומה הנזכר לעיל

להיות כי העולם האין סוף נבדל בערך ונקרא קדוש לגמרי מצד הצמצום הנזכר לעיל

ובחינת רצון קדום הנזכר לעיל נקרא שמו הגדול, שמו גימטריא רצון, והוא ענין יהא שמיה רבה מברך כו'

(וכידוע דבחינת אדם קדמון נקרא אדם דבריאה כו' וכמו שיתבאר

מה שאין כן בעצמות אור אין סוף נאמר כי לא אדם הוא כו'

וכידוע בכונות דנשמת כל חי, שהוא בחינת אדם קדמון כו' ודי למבין):

1 (יח) והנה בחינת רצון הקדום לעצמו, כל מה שיהיה בהשתלשלות, שכלול מי' עד בחינת סוף מעשה שעלה ברצון קדום זה, שהוא בחינת אחרונה שבו

הרי מבחינת מלכות שבעליון נעשה כתר לתחתון כו'

והוא בחינת כתר דאדם קדמון, להיות ידוע דבחינת אדם קדמון נקרא אדם דבריאה דרך כללות, והוא בחינת המחשבה

ועתיק יומין ואריך אנפין דאצילות נקרא אדם דיצירה, וזעיר אנפין ונוקבא אדם דעשיה כו'

וכמו שהבריאה היא התהוות יש מאין ממש כידוע, כך גם בחינת כתר דאדם קדמון זה נקרא בריאה יש מאין האמיתי דאור אין סוף עצמו שבקו הנזכר לעיל הנקרא רצון קדום לעצמו כו'.

וביאור הדברים ידוע, להיות מבואר למעלה דרצון קדום הנזכר לעיל הוא הנקרא מקור כל הרצונות

שהוא בחינת רצון ההיולי להיות ממנו נמצא מקור לכל רצון לרצון

1 ויובן זה על דרך דוגמא מבחינת יחידה שבנפש האדם, כשעצמיות חפץ חסד שבה, שבהתכללות בבחינת היולי כולל כל מה שעתיד לחפוץ ברצון של חסד פרטי כו'

כאשר בא ונמשך בדרך פרט לדבר א' ויוצא מבחינת העצמיות להיות לו רצון עצמי הנעלם שהוא בחינת רצון קדום הנזכר לעיל

אבל עדיין בלתי מלובש באותו הדבר כלל, רק שהרצון הוא לעצמו עדיין כנזכר לעיל

אך כאשר מלובש ופועל רצון לרצון בדבר הפרטי הזה, כמו שמתלבש ופועל רצון לרצון בשכל ומחשבה בדבר פרט הזה, הרי התהוות זה הרצון שבשכל ומחשבה לדבר זה הוא כמו התהוות בריאה חדשה ממקורו

והוא מפני שבחינת רצון קדום הנזכר לעיל הוא המקור להתהוות הרצון לרצון הזה שבשכל כו', ונקרא רצון לרצון זה בריאה

שהרי אנו רואים שלא בכל העתים יהיה לאדם רצון לרצון פרטי, כמו הרצון במסחור או בלימוד

שבהכרח יש מקור המהווה לרצון זה הפרטי

ונקרא רצון לרצון זה, וממילא מובן מאחר שלא בכל העתים נמשך הרצון לרצון זה, וגם לפעמים יאיר אור רב ותקיף ולפעמים יאיר במיעוט וחלישות כו', נמצא מוכרח שגם המקור העושה ומהוה לרצון זה, הנקרא רצון לרצון, הוא גם כן בא בבחינת התהוות יש מאין

כמו השוחד, שיעשה רצון לרצון ושכל לזכות תמיד

1 כמו השוחד, שיעשה רצון לרצון ושכל לזכות תמיד

מפני שהשוחד מגיע בעצמות נפשו, שמחמתו יומשך תמיד התהוות רצון לרצון של חסד וזכות

ולהיפך לשונאו יתהווה תמיד רצון לרצון של דין כו' וכהאי גוונא ודי למבין.

1 וידוע דכל רצון גלוי כלול מי'. אם כן גם הרצון לרצון זה כלול מי'

ויש י' כחות, ממילא יש י' מיני רצון לרצון, שמתהווים כולם בבחינת יש מאין כו'

וכל זה דוגמא להבין בבחינת עשר ספירות דאדם קדמון, שכללותם ענין רצון לרצון לבד

שהרי הן בחינת ההעלם דעשר ספירות דאצילות שבגלוי כידוע

וכמו כתר דחכמה דאצילות שהוא הרצון שבשכל כו'

שרשו בכתר שבחכמה דאדם קדמון שנקרא רצון לרצון זה

וכן כתר שבחסד דאצילות מכתר שבחסד דאדם קדמון כו'

ואמנם התהוות עשר ספירות דאדם קדמון עצמו, הכל נמשך מבחינת הקו שנקרא מקור התהוות כל הרצונות לרצונות כו'

להיותו עצם הרצון הפשוט שקדם בעצמו שיהיה כך כנזכר לעיל

על כן הוא פועל ועושה רצון לרצון בדרך פרט

והוא מבחינת כתר דאדם קדמון עד בחינת מלכות שבו, שהוא בחינת רצון לרצון דמלוכה כו'

ואמנם רק מבחינת אחרונה שברצון הקדום ההיולי הנזכר לעיל נעשה בחינת כתר דאדם קדמון

שהוא רצון לרצון הנעלם שלמעלה מחכמה שברצון לרצון הנעלם כו'

ועל דרך זה כל עשר ספירות דאדם קדמון, הכל בבחינת ההעלם

ורצון לרצון לכל עשר ספירות דאצילות שבא בבחינת גלוי, כמו שיתבאר ודי למבין:

וזהו שבחינת אדם קדמון נקרא אדם דבריאה כו', כמו בחינת התהוות יש מאין

כנראה בחוש שהתהוות הרצון לרצון לעתים מיוחדים הוא בא, כשאר התהוות איזה מציאות כו'

והוא כמו התהוות המחשבה, שהיא התהוות יש מאין לגבי עצמיות הרצון שבנפשו

כנראה בחוש שהרצון לרצון הבא בבחינת התהוות כנזכר לעיל, תחלת התהוותו במחשבה דוקא

כי המחשבה בחינת כלי לרצון, שהרצון מתלבש במחשבה, כמו וחשב לעשות כו'

וכן תחלת התהוות רצון לרצון במחשבה, הוא שנקרא רצון שבמחשבה כו'

וזהו כללות ענין כח''ב דאדם קדמון שהוא בחינת התהוות פעולת אור רצון לרצון דרך פרט שבא במחשבה סתימאה כו'

מה שאין כן בבחינת הקו עצמו שלמעלה מבחינת פעולת התהוות רצון לרצון לדבר פרט במחשבה סתימאה גם כן כו'

רק לעצמו עדיין חושב כל מה שיהיה כו'

שכולל במחשבת עצמו עדיין ולא בהתהוות רצון במחשבה שחוץ ממנו כלל ודי למבין

(ובלשון הרמב''ם היינו בידיעת עצמו ולא בידיעה שחוץ ממנו וכו' וכמו שכתוב במקום אחר):

1 (יט) ומעתה יש להבין בשרש עשר ספירות הנאצלים, ששרשם מבחינת מלכות דאדם קדמון

כמו שכתוב בעץ חיים בשער הכללים דמבחינת מלכות דאדם קדמון נעשה כתר דעתיק יומין כו'

והנה תחלה יש להקדים בענין עשר ספירות הגנוזות בהעלם, איך שיוצאים לידי גלוי

שזהו מה שכתוב קורא הדורות מראש, מראש דאדם קדמון כו'

ואמר בספר יצירה שזהו כשלהבת הקשורה בגחלת, וכהאי גוונא יש דמיונות רבים

1 ויובן יותר מי' כחות הנפש

דהנה ידוע ענין העלם וגלוי אינו כהתפשטות כח מן העצם, כמו כח הפועל שמתפשט בפעולה, שזהו מהות כח העצם שנקרא עילה ועלול

אלא כמו בחינת זיו ואור של העצם

כהארת זיו אור השמש, וכחיות אור הנפש בכלי הגוף, וכהתחכמות מכח השכל וכהאי גוונא

והיותר דמיון אמיתי לגלוי ההעלם הוא כמו גלוי התנועה מן החי וכאותיות המחשבה ואותיות הדיבור וכהאי גוונא

וכל זה יותר אמיתי מדמיון שלהבת הקשורה בהעלם בגחלת

שאף על פי שבגחלת היה השלהבת בהעלם, אבל הרי על כל פנים ממהות חום שבגחלת יצא השלהבת, ואין זה אמיתית ענין הגלוי

1 רק כמו בחינת מראה וגוון לבד, כגוון התפוח שאינו ממהות התפוח, וכידוע

וכך הוא בגלוי העלם עצם כחות הנפש, כמו כח מדת החסד בעצם

שגלוי שלו היינו כאשר מצד עצמיות מדה זו בעצם הנפש, הרי מתהווה רצון ושכל של חסד וטוב תמיד

ולהיפך במי שמדתו העצמית באכזריות, מתהווה רצון ושכל לדין ועונש

והנה התהוות מקור לרצון זה, לחסד או לדין, נחשב עדיין מעצם המדה, שאינו נבדל הימנה כלל

אבל מה שנולד רצון בגלוי לדין או להיפוכו, זהו רק כמו בחינת התגלות מראה לעצם

כהתגלות התנועה בעצם החי וכגלוי החיות בדבר נבדל, שהוא הגוף

1 אבל מה שנולד רצון בגלוי לדין או להיפוכו, זהו רק כמו בחינת התגלות מראה לעצם

כהתגלות התנועה בעצם החי וכגלוי החיות בדבר נבדל, שהוא הגוף

שמפני שהוא חי בעצם, מגלה חיותו בתנועה

וכן מפני שהוא דבר חי בעצם, מחיה גם לגוף הדומם שנקרא חיי בשר כו'

כי גלוי רצון זה בא בדבר נבדל, שהוא ענין זה של חסד או דין

אבל מקור המוליד רצון זה הוא בא מכח עצם המדה לבד

ומובן ממילא, בהיות שיש כמה אופני דברים שיוליד רצון מיוחד לכל אחד ממקור אחד, שהוא תלוי בעצם המדה תמיד כו'

וגם שכל המטה תמיד כלפי רצון וחסד, היינו רק מצד עצם מדת החסד שמוליד תמיד רצון ושכל לחסד דוקא

ויש כמה ענינים נבדלים ולכל אחד מוליד רצון ושכל בפני עצמו כו' ודי למבין

ונמצא שהרצון לרצון של חסד בכלל, יוכל להוליד כמה רצונות של חסד בפרט, בכמה ענינים שונים באופנים שונים מאד

והכל ממקור אחד, שהוא רצון הנעלם הנקרא עצם הרצון של חסד, מצד עצמיות המדה ההיולית

רק שבא בדרך פרט להיות רצון לרצון זה בדבר פרט זה כו' ודי למבין.

ומובן על כל פנים שיש הפרש גדול בין גלוי הרצון לחסד, שאינו רק בחינת גלוי ההעלם של עצם הרצון, המוליד רצון זה

שהוא בא מכח עצם המדה, שהוא אינו בחינת נבדל כו' ודי למבין.

1 ועל דרך משל זה יובן ענין קורא הדורות מראש דאדם קדמון כו'

כמשל הקורא דבר שיצא מהעלמו לגלוי לחוץ

כך כל עיקר בחינת עשר ספירות דאצילות הוא שיצאו מהעלמם לגלוי בלבד

ועל כן נקראו בשם אורות או ספירות, כמו זיו ואור

וכמו כל בחינת גלוי ההעלם שאינו רק בבחינת אור, וכבחינת מראה וגוון, וכמו תנועת החי כו'

והיינו כמו ויאצל מן הרוח, שאין זה רוחו של משה

רק בחינת גלוי אורו וזיוו לבד, הוא שנאצל והופרש, כגלוי שלהבת מן הגחלת וכהאי גוונא כו'

וכל זה יובן על פי משל הנזכר לעיל מענין גלוי הרצון בדבר נבדל

שיוצא מהעלם עצם הרצון שמצד עצמיות כנזכר לעיל

כך בחינת כתרים דעשר ספירות דאצילות הן רק בחינת גלוי רצון לגבי העלם עצם הרצון שנקרא רצון לרצון, שהוא בבחינת אדם קדמון כנזכר לעיל

וכמו מבחינת העלם הרצון דחסד דאדם קדמון נמשך גלוי רצון לחסד דאצילות שנקרא כתר דחסד כו'

וכן מבחינת העלם רצון דחכמה כו'

1 אך כמו שמובן ממשל הנזכר לעיל שזהו הנקרא התהוות רצון לרצון, הרי הוא בא בבחינת הכלל להוליד כמה מיני רצון וכמה ענינים אופנים שונים כו', כך מבחינת רצון לרצון לחסד באדם קדמון נולד כמה מיני גלוי רצון של חסד באצילות

והענין הוא דמבחינת המלכות של מדה דאדם קדמון נעשה בחינת כתר דמדה דאצילות

ובכללות העשר ספירות הרי רק מבחינת מלכות דאדם קדמון נעשה כתר דאצילות

והוא רק מבחינת אותיות וגלוי עצם העלם הרצון, נעשה אור העצם של גלוי רצון כו'

(שהוא כמו שמבואר באות הי''ח דרק מבחינת סוף מעשה דעצם הרצון נעשה רצון לרצון שהוא עשר ספירות דאדם קדמון)

(על דרך דוגמא, מגלוי רצון שבדבור המשפיע נעשה עצם הרצון למקבל

כמו שמאותיות גלוי השכל שבדבור שבמשפיע נעשה עצם אור השכל במקבל

וכך רק מאותיות וגלוי חסד שבדבור דמשפיע נעשה אור הרצון לחסד למקבל

כידוע בכל עילה ועלול, שמבחינת האחרונה שבעילה נעשה ראש ושרש לעלול

וכך מבחינת מלכות דאדם קדמון בכלל נעשה בחינת כתר דעתיק יומין כו'

דהיינו מבחינת גלוי רצון לרצון שבדבור בלבד, נעשה בחינת מקור כל גלוי רצון שמצד התענוג שנקרא כתר דעתיק יומין כו' וכמו שיתבאר)

והיינו כללות ענין העשר ספירות דאצילות שיצאו מהעלם עשר ספירות דאדם קדמון, כמו שכתוב קורא הדורות מראש כו':

1 (כ) והנה קודם שיבואר ענין פרטי העשר ספירות דאצילות יש להקדים ענין נקודה ספירה פרצוף כו'

דהיות ידוע ההפרש שבין בחינת התהו לבחינת התיקון בכלל, דעשר ספירות דתהו הן בבחינת נקודות לבד, שהן בבחינת הכתרים

ובעולם התיקון הוא בבחינת התחלקות כל ספירה לי', על כן ממילא נעשה בחינת התיקון

שהוא בחינת ההתכללות על ידי שם מ''ה כו'

וביאור הדברים ידוע שבחינת הנקודות הוא בחינת העצמיות טרם שמתפשט, כנקודה שהיא בלתי מתפשטת כו'

כמו אור מדת החסד, הנה בחינת עצמיות דמדת החסד הוא בחינת הכתר שלו

ואמנם אין הכוונה על בחינת העצמיות דמדת החסד כמו שהוא נטוע ומושרש בעצם הנפש שנקרא יחידה כנזכר לעיל, שהוא בחינת היולי לגמרי (כנזכר לעיל באות יו''ד וי''א)

אלא הכוונה הוא על בחינת גלוי הרצון לדבר חסד פרטי מן העלם חסד העצמיות ההיולי

שגם זה הרצון הוא בלתי התפשטות עדיין

רק כמו שהוא בלא טעם כלל לרצון זה, למה רוצה בגלוי לחסד זה כו'

ומכל שכן שאין בו בחינת התחלקות אופנים שונים

או גם אם שכלו מטה כלפי חסד דווקא, אין בו התחלקות אופנים שונים

אף על פי ששכל הנוטה בעצם לחסד ולזכות, הוא בחינת חכמה שבחסד העצמי, אבל גם הוא רק בבחינת נקודה

וכן נצח שבחסד זה הוא בא בבחינת נקודה

ונמצא דגם שבחינת החסד העצמי הבא בגלוי כלול מי', רצון ושכל ומדות, אבל אין בהם התחלקות ניכרת

אלא כולן בבחינת נקודה אחד, והוא בחינת העקודים, שעקודים היו בכלי אחד כו'

1 ולזה בחינת עשר ספירות דתהו הן בלתי מתיחדין ומתכללין זה עם זה

אלא הן זה תחת זה כמו שכתוב וימלוך וימת כו'

כמו רצון העצמי שבא בגלוי חסד

הגם שכלול בו שכל כו', לא יתחבר עם רצון עצמי היפוכו הבא בבחינת הדין

גם שהוא כלול משכל הנוטה בעצם כלפי דין כו'

כי אין להם כלי שיוכלו להתכלל בו ב' הפכים כאלה

וכמו שנראה בחוש, מי ששכלו מטה כלפי חסד בעצם, לא יוכל לסבול בשום אופן למנגדו, שהוא מי ששכלו מטה כלפי דין בעצם

(כמחלוקת בית שמאי ובית הלל וכהאי גוונא, דגם שמנגדו יקשה עליו ולא יוכל למצוא טעם ישתוק, אבל לא יוכל להודות ולחזור בו, להתכלל בדעה שמנגדו כלל כו')

אבל בחינת התיקון היינו כאשר המדה בא מבחינת נקודה שלה להתפשטות חוץ מן העצמיות רצון ושכל שבה

דהיינו כמו מדת החסד כאשר יולד הרצון ושכל להטות כלפי חסד לזולתו מצד שעשה לו טובה

ולא מצד בחינת עצם הטוב הבא בגלוי בהכרח מטבע הטוב שבעצמיות נפשו

אדרבה יוכל להיות אכזרי בטבע, ולמי שחננו והצילו ממות וכהאי גוונא ירצה להטיב, ויטה שכלו עליו תמיד לחסד וזכות כו' וכהאי גוונא

1 שזה נקרא חסד וטוב המורכב, ולא חסד פשוט ועצמי שמצד הטבע כלל

וכהאי גוונא יובן בהיפוכו, במדת הדין המורכב, להטות רצונו ושכלו כלפי חוב לשונאו שעשה לו רעה הרבה, גם שבעצם טבעו הוא איש חסדן ורחמן כו'

ועל דרך זה יובן שיוכל להיות במורכב כמה מיני אופנים שונים מאד, לפי אופן דבר שמורכב בו המדות

כמו אהבה ושנאה התלויים בדבר כנזכר לעיל

הרי יוכל למצוא דבר שמצדו א' יאהבנו, ויהיה רצונו ושכלו הכל לטוב וחסד, ומצדו הב' באותו הדבר עצמו, ישנאנו ויטה רצונו ושכלו לרע ועונש

עד שיוכל להיות בחינת ממוצע כלול מחסד וגבורה יחד

כמו שכתוב באשר משפטו שם כו' על שאול שהמית את הגבעונים ועל שלא נספד כהלכה, דבר והיפוכו כאחד

וכן כשנשא שלמה בת פרעה, על זה אמר כי על אפי כו'

ושיר השירים נאמר על שמחת בנין בית המקדש וכמו שכתוב ביום שמחת לבו כו'

שמחה וחרון אף, דבר והיפוכו כאחד

וכן כי יצר לב האדם רע וכו'

1 ומתחלה אמר וירא יהו״ה כי רבה רעת האדם כו' וינחם כו'

כמו שכתוב במקום אחר שזהו מבחינת המדות דתיקון, שהם בבחינת מורכבים

דהיינו בהתפשטות דבר שלא מצד העצמיות לבד

על כן יוכל להיות התכללות דבר והיפוכו כו'

והיינו בחינת נקודה דתהו, דגם כשנעשה בהתחלקות לי', אין זה רק ספירה

ולא פרצוף אדם, שהוא בחינת ההתכללות מכל ההפכים כו'

1 אלא בבחינת התיקון, דוקא שכל נקודה בא בהתפשטות חוץ מעצמיותה, שאז מתכללים על ידי ריבוי הכלים מכלים שונים שמורכבים בהם כו' ודי למבין

וזה מה שכתוב בספר יצירה טרף אש ומים ובללן זה בזה

דהיינו בחינת המורכב דאש ומים דוקא, ולא בעצם מהותן כו' וכמו שכתוב במקום אחר באריכות:

1 (כא) ובזה יובן כללות ענין ההתכללות דג' קוין דנאצלים, חח''ן מימין ובג''ה משמאל ודת''י באמצע כו'

כמו שכתוב בפרדס דפנימית הכתר הנקרא כתר שבכתר, לא נחלק לג' קוין

בחינת חיצוניות שבו, ממנו מתחלק לג' קוין

והוא מבחינת חכמה שבכתר כו', וכידוע בכונות דהגדול הגבור והנורא כו'.

וביאור הדברים, הנה בחינת התכללות הקוין ימין ושמאל הוא על ידי קו האמצעי דוקא

והענין הוא דקו הימין חח''ן, הרי החסד ענף החכמה ומובדל הימנה

והוא מה שנסתעף החסד מצד השכל והטעם, שמטה כלפי חסד בדבר מורכב כנזכר לעיל

וכן הנצח ענף החסד, מובדל הימנו. דהיינו מצד החסד יחויב בחינת הניצוח להביא החסד למעשה בפועל ממש כו'

וקו השמאל היפוכו, כמו שכל המטה כלפי דין שנסתעף הימנו מידת הדין כו'

כך בינה גבורה כו' כמו שכתוב אני בינה, לי גבורה כו'

דהחכמה נוטה לחסדים ובינה מינה דינין כו'

(וכמו שכתוב בעץ חיים דאבא מקור החסדים ואימא מקור כל הגבורות כו' וכידוע)

1 ובחינת ההתכללות דב' קוין הללו שיבואו להתחבר במקום א', הוא על ידי קו האמצעי דת''י כו'

כמו הדעת שהוא בחינת ממוצע להטות משכל של חסד לשכל של דין, ונקרא דעת נוטה

(וכמו כי יצר לב כו' שנעשה שכל וטעם לזכות, אשר תחלה היה זה השכל עצמו נוטה כלפי חוב, כמו שכתוב וירא כי רבה רעת כו' וכהאי גוונא וכמו שכתוב במקום אחר)

ונמצא בדעת יחובר ב' שכליים הפכיים דחסד וגבורה להיות נוטה לחסד באופן זה ולדין באופן זה וכהאי גוונא, גם במקום אחד

וכך מדת התפארת מכריע בין חסד וגבורה

שהוא כמו הרחמים, שאינו אלא אחר מידת הדין, שעם כל זה רחמנות פוטרו, והיא מדת יעקב כידוע

וכן בחינת יסוד ממוצע לכלול ב' הפכים דנצח והוד

שהוא ענין כליות יועצות הן ולאו קודם השפעת המשפיע כשצריך להשפיע עצם המדות חסד וגבורה

1 שהוא ענין כליות יועצות הן ולאו קודם השפעת המשפיע כשצריך להשפיע עצם המדות חסד וגבורה

וכמו כל שיקול הדעת בא בהכרעה

ואחר הכרעה ישקול במאזני צדק שהן נצח והוד, איך להביא השפע למקבל כו'

והיינו כללות ענין קו האמצעי דת''י, שמחבר לב' קוין דימין ושמאל

ופרטי התכללותן נקרא י''ב גבולי אלכסון כידוע, וקו האמצעי נקרא בריח התיכון שמבריח מן הקצה כו'

דהיינו שעולה עד בחינת פנימית הכתר, שלמעלה מהתחלקות הקוין

על כן יש בכחו לחבר ולכלול ב' הקוין כו'.

וביאור ענין פנימית הכתר דנאצלים שנקרא כתר שבכתר (והוא בחינת כתר דעתיק יומין ואריך אנפין כו')

היינו בחינת הרצון והתענוג הבא בגלוי, שנקרא אור הכתר, שגם הוא כלול מעשר ספירות

ובחינת חכמה שבכתר זהו הטעם לרצון ונקרא טעם כמוס לרצון

וכן יש בו חסד ונצח

והכל בבחינת הרצון שהוא בלתי מוגבל, גם שבא בגלוי מעצם העלם הרצון כנזכר לעיל

ועל כן המדות שברצון ותענוג נקרא ימי קדם לגבי מדות שבחכמה ובינה שבאים בהגבלה כפי הגבלת השכל הגלוי בלבד כמו שיתבאר, עד בחינת מלכות שבכתר

ומבחינת חיצוניות דכתר נחלק לג' קוין

מפני שבטעם הכמוס לרצון נקרא התחלקות הרצון לחסד וגבורה וממוצע כו'

1 אבל בכתר שבכתר שלמעלה מטעם כמוס לרצון עדיין, רק רצון פשוט ועצמי בלא טעם כלל

כי אין טעם לרצון כלל, גם לא טעם כמוס

כענין שתוק כך עלה במחשבה כו', וכמו שכתוב במקום אחר

על כן הוא למעלה מהתחלקות ימין ושמאל כו', הגם שבא בגלוי מבחינת האחרונה שבהעלם הרצון דבחינת אדם קדמון (כנזכר לעיל בסוף אות י''ט)

ועל זה אמר והבדילה הפרוכת בין הקדש כו'

בחינת פרסא שבין כתר דכתר לחכמה כו'

והוא בחינת קרומא דאוירא כמו שכתוב במקום אחר באריכות

ועל כן אומר יהי רצון מלפניך, מלפני הפרסא כו'

לשנות מרצון של דין לרצון של חסד וכהאי גוונא כו' ודי למבין:

1 (כב) ומעתה יש להבין בפרטי התכללות דעשר ספירות דאצילות

ותחלה יש לבאר ענין פרטי התחלקות הספירות לי' וי' לי' כו'

כמו חסד שבחכמה שנחלק גם הוא לי', וכהאי גוונא גבורה שבחכמה נחלק לי' כו'.

כי הנה החכמה כלולה מי'

היינו כמו חסד וגבורה שבחכמה להטות כלפי זכות או כלפי חוב

וחסד שבחכמה להטות כלפי זכות, גם הוא כלול מי'

דהיינו כמו חסד וגבורה שבו לזכות באופן כך וכך, ולחוב יחייב גם הוא באופן כך וכך

(הגם שהזכות יהפך לחוב בדין שבחכמה, והחוב יהפך לזכות בחסד שבחכמה, זהו כאשר הוא בעצם, בלתי התחלקות

אבל בהתחלקות יוכל להיות גם בחסד שבחכמה בחינת דין ובדין שבחכמה בחינת חסד, כידוע)

וכן במדות דחסד וגבורה עצמן, החסד נחלק לי', כח''ב ומדות כו'

דגם שאין מרחמין בדין, היינו בדין העצמי

וכן אין דין בחסד העצמי

אבל בהתפשטותן מן העצם, יש חסד בדין ודין בחסד כנזכר לעיל:

1 והנה יש התכללות שנקרא ביטול דבר בהיפוכו המנגדו, והיה כמוהו ממש

וכמו מיתוק הגבורות בחסדים

כמו שהמקטרג יהפך לסניגור, וכן להיפך שהסניגור יהפך למקטרג

וכמיתוק מים המרים במתוקים או להיפך

וכן ביטול שכל לזכות בשכל לחוב וכהאי גוונא

הרי זה התכללות אמיתי, והיינו רק לפי שיש כח זה במנגד עצמו

1 ואם לא, לא היה בטל בו

כמו במתיקות יש מרירות בהעלם ובמרירות יש מתיקות בהעלם

כמשל ודמיון מבישול המרקחת מדבש וצנון, שנעשה טעם עריבות, כולל מחריפות ומתיקות יחד כידוע

וכן יש מטבע האש במים וממים באש

על כן יתכלל אש במים או מים באש כמו שכתוב הוציא מים מאש ואש ממים כו'

וכך במדות חסד וגבורה, מפני שיש דין בחסד וחסד בדין כנזכר לעיל, יבוטל הדין בחסד או להיפוך החסד בדין

ואם לא, לא היה מתכלל דבר בהיפוכו לעולם

1 אמנם הנה יש התכללות מדין בחסד מפני שהוא כמוהו בעצם, ולא שהוא בטל ממהותו

אדרבה נותן בו תוקף ועוז

ועם כל זה נקרא גבורה שבחסד, וכן להיפוך חסד שבגבורה, שנותן כח בגבורה ודין כו'

והענין הוא כידוע, על דרך אם רעב שונאך האכילהו לחם, כי גחלים כו'

הרי בחסד וטוב זה עושה לו רעה ודין גמור לאבד נפשו

וכן משלם לשונאיו כדי להאבידו, וכהאי גוונא כל בחינת דין ועונש שנעשה בבחינת חסד

הרי הוא עוז ותוקף הדין ביותר, ונקרא חסד שבגבורה

וכמו והשמיע יהו״ה את הוד קולו במחנה סנחרב

1 וכן להיפוך בבחינת גבורה שבחסד, שהמעשה של חסד עשוי במדת הדין להיות בו יותר תוקף ועוז

כמו גבורות גשמים, שבאים בצמצום כדי שיומשך בריבוי

וכמו צמצום אור השפע בכל מקום, כדי שיתקבל

וכן התחלקות ע''ב גשרים כו', וכן יסורים של אהבה, וכאב את בן ירצה, מייסרו

שהחסד נעשה בלבוש דמדת הדין דווקא

והרי זה דווקא תוקף החסד יותר מעצם החסד

וכמו הקדים רפואה למכה, וכמו שכתוב כי הוא יך וירפאנו

ולכאורה למה צריך להכאה כלל? אך על ידי הרפואה יברא ויתחזק יותר

כי החולה הוא בחינת הדין הקשה, ויעובר על ידי מידת הדין שבחסד, שהוא הרפואה מדברים קשים כו'

וכהאי גוונא בכל מיתוק הדין, בשרשו דווקא, היינו בדין שבחסד דווקא

להיותו תוקפו של חסד, לגבור על הדין ולהמתיקו כו' ודי למבין.

1 ובכל זה יובן איכות אופני פרטי ההתכללות דחסד וגבורה, כמו גם גבורה שבחסד עם חסד שבגבורה

דגם שהן ב' הפכים ביותר, שזה תוקף החסד וזה תוקף בגבורה

ומכל שכן מצד התפשטות לבושים מחולפים, שזה פועל דין וזה פועל חסד

אבל מכל מקום מצד שכל אחד פועל בשביל דבר היפוכו דוקא, שגבורה שבחסד פעולתו דין ופנימיותו חסד, וחסד שבגבורה פעולתו חסד ופנימיותו דין, על כן יוכלו לבוא כאחד דוקא, מפני שכל אחד מראה ב' הפכים על כל פנים

וכמו גבריאל שהציל לאברהם, וכן צינן את הגחלים

הרי זה מבחינת גבורה שבחסד

כמו זיעה טובה מוציא את חולי החום, וכרפואה למכה כו'

והוא המכה במחנה סנחרב בבחינת חסד שבגבורה, כמו שכתוב ויצא מלאך יהו״ה כו'

והיינו לאכללא שמאלא בימינא וימינא בשמאלא

שהוא כמו אור החסד בכלי הגבורה, שפועל הכלי היפך האור שלו

שכלי הגבורה פועל דין, היפוך אור של חסד שבו

וכן להיפוך, כלי החסד פועל חסד, היפוך אור הגבורה שבו

ואין זה היפך כלל, מאחר שהוא בבחינת אור וכלי, שהוא כענין חומר וצורה (כמו שיתבאר)

וכמו שכתוב במקום אחר בענין התכללות דשם מ''ב ושם ע''ב, שהן ב' פרשיות דקריאת שמע כו'

1 וכמו עקידת יצחק באברהם, איש החסד

וכתנופת הלוים, שנכללו בחסדים דכהנים

כמו שכתוב וילוו עליך

ואיך ישרת את היפוכו? וכהאי גוונא רבים

וכל זה אינו רק מצד בחינת ההתחלקות שבכל אחד

על כן מצא מין את מינו וניעור, גם בהיותם ב' הפכים ממש כו'

וכמו ענין התחלקות מיכאל וגבריאל, שר של אש ומים

ואין מכבין זה את זה, כמו שכתוב עושה השלום כו'

לפי שיש בכל אחד מהיפוכו המנגדו דוקא

אבל באורות הפשוטים בתכלית, כמו בחינת הנקודות הנקרא כתרים, אי אפשר להם להתכלל כלל

מפני שכל אחד נבדל לגמרי מזולתו, ולא ימצא בו כלל מבחינת המנגדו

כמו עצם בחינת הטוב שבעצמיות נפש איש הטוב, הנקרא עומק טוב, עם עצם הרע, הנקרא עומק רע כו'

אך בבעלי תשובה אנו רואים שנהפך גם עצם הרע לטוב, וכן זדונות עצמן נעשו כזכיות

הרי הוא מצד מסירת נפש בעצמות אור אין סוף, שלמעלה גם מהתחלקות עצם החסד וגבורה

ולכך יכולים במסירת נפש דווקא, להתפלל ולומר יהי רצון, בעצם, מלפניך כו'

1 וכן ויעבור יהו״ה על פניו כו' אל רחום, להפוך גם הדין בעצם לחסד כו', וכמו שיתבאר בענין י''ג תקוני דיקנא כו' ודי למבין

(והיינו על ידי בחינת הקו וחוט, שיש בו מכח עצמות אור אין סוף ממש

כמו שכתוב זכרונם לברכה אליו ולא למדותיו, גם לא למדותיו העצמיים כו' וכמו שיתבאר בעזרת השם ודי למבין):